צרפתי נ' בנק מזרחי טפחות תל אביב סניף ראשי 20499 ואח'

החלטה

אינני מתירה את זכות התשובה שכן עו"ד ורדי התייחס לטענה זו.

ניתנה והודעה היום א' אדר ב תשע"א, 07/03/2011 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת

פסק דין

ראש ההוצאה לפועל נתנה החלטה בדבר מחיקת הליכי פינוי נגד דירה המוחזקת על ידי המערער.

על החלטה זו הוגש ערעור שנדחה בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט משה סובל ביום 10.10.2010.

אין מחלוקת כי על פסק הדין של כב' השופט סובל ניתן לערער ברשות בלבד וכי בקשה לרשות לערער יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ביום 7.11.2010, שלושה ימים לפני תום המועד להגשת הבר"ע, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע על פסק הדין. אין מחלוקת בין בעלי הדין כי הבקשה להארכת מועד הוגשה שלושה ימים לפני תום המועד להגשת הבר"ע.

בנימוקי הבקשה להארכת המועד, טען המערער כי בינו לבין המשיבים מתנהלים הליכים משפטיים נוספים ושונים, ויכול להיות כי כאשר אלה יסתיימו, יתייתר הצורך בדיון בבר"ע ועל כן הוא מבקש להאריך את המועד להגשת הבר"ע עד לאחר סיום ההליכים האחרים.

לאחר קבלת תגובת המשיבים ותשובה לתגובה, נתנה כב' הרשמת אסתר חיאט נחליאלי ביום 5.12.2010 החלטה הדוחה את הבקשה להארכת מועד. הרשמת קבעה בהחלטתה כי מאחר והמועד להגשת הבר"ע הינו מועד הקבוע בדין, הרי לאור הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), טעונה בקשה כזו הוכחת טעם מיוחד ואין לראות בנימוק אותו הביא המערער כל טעם שהוא, לא כל שכן טעם מיוחד.

עוד התייחסה הרשמת בהחלטתה ליסוד ההסתמכות, וקבעה כי המערער לא הוכיח אף את היסוד הזה שיש בו כדי להשליך על שיקולי בית משפט בבואו להכריע בשאלה אם יש להאריך מועד, אם לאו.

על החלטה זו של הרשמת נסב הערעור שבפניי.

לא בלי היסוס החלטתי לקבל את הערעור.

אכן, צדקה הרשמת כי לאור התקנות יש להוכיח טעם מיוחד בבקשה להארכת מועד. אולם לפי הפסיקה, יש להקל בהוכחת הטעם המיוחד כאשר הבקשה להארכת המועד מוגשת במסגרת המועד.

זאת וגם זאת, שעל פי פסיקת בית המשפט העליון מאז חוקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מאז הוכרה זכות הגישה לערכאות כזכות מהותית, נוטה הכף לבחינת יסוד ההסתמכות והציפיה של הצד שכנגד שלא יתנהל נגדו ההליך הקבוע בחוק כשיקול מהותי ועקרוני.

אכן, לא ניתן לראות טעם מיוחד בעל משקל בנימוקו של המערער, כפי שקבעה הרשמת בהחלטתה. יחד עם זאת, שגתה הרשמת בקובעה כי לא הוכח גם יסוד ההסתמכות.

הגשת הבקשה במועד בו הוגשה, היה בו כדי לאיין את ההסתמכות של המשיב בדבר ויתורו של המערער על הגשת ערעור.

במצב דברים זה, בו הרשמת כלל לא נתנה משקל לעניין זה, אדרבא, קבעה כי זה לא הוכח בפניה כלל, נראה לי כי יש מקום להתערב בהחלטתה, מה גם שהבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת הבר"ע.

אשר על כן, אני מקבלת את הערעור באופן חלקי ומאריכה את המועד להגשת הבר"ע עד ליום 14.3.2011.

אולם בכך תם אך לא נשלם.