צפריר נ' עיריית פתח תקוה ואח'

פסק דין

תכליתה העיקרית של העתירה היא, ביטולם של 22 מתוך 30 דו"חות חנייה שהודבקו על חלון רכב שהיה רשום על שם העותרת. העותרת לא שילמה את דו"חות החנייה הללו. נוכח זה, נשלחו הודעות בדואר רשום לכתובת שנמסרה על ידי משרד הרישוי ככתובת בעלת הרכב. הדו"חות לא שולמו, ולפיכך, בשלבים מאוחרים החלה העירייה לנקוט הליכי גבייה מנהליים. הליכי הגבייה המינהליים בוצעו באמצעות חב' "הדס עו"ד" ובאופן יותר קונקרטי באמצעות עו"ד חן שחר שכנראה פעלה בחב' "הדס עו"ד" והייתה בחזקת "גובה מס" עפ"י מינוי של עיריית פ"ת.

עתירה זו מבחינה עניינית אינה מצוייה בסמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. זה מפני שחוק סדר הדין הפלילי ותקנות סדר הדין הפלילי מסדירים את הדרך הדיונית להשגה על דו"ח חנייה שלא התקבל בידי הנמען. על-פי הפרוצדורה מצוייה בידי התובע מטעם העירייה סמכות לבטל דו"ח (גם מן הטעם שהדו"ח לא נשלח לכתובת הנכונה ולא התקבל בידי הנמען), והחלטת התובע נתונה לביקורת על-ידי פנייה לבית המשפט לעניינים מקומיים.

משקיימת חלופה דיונית מיוחדת לבירור טענה מסוג הטענה שנטענת על ידי העותרת, מן הראוי לנקוט בפרוצדורה הזו (ע"א 8080/99 וקס נ' עיריית ת"א).

כבר בדיון הקודם השתדלתי כמיטב יכולתי להבהיר לעותרת (שאינה מיוצגת) את השקפתי בעניין העדר הסמכות העניינית לבית המשפט הזה). נתתי לכך ביטוי בהחלטה מפורשת שיצאה מלפני. הצעתי חזור והצע לעותרת למחוק את העתירה לנקוט בפרוצדורה הנכונה, ואף אמרתי שאשקול שלא לחייבה בהוצאות המשיבים, אם תסכים למחיקת העתירה.

העותרת ביקשה ארכה להיוועץ באיש מקצוע, והודיעה לבית המשפט כי היא בעצם עומדת על עתירתה. בהמשך להודעה שקיבלתי מן העותרת, ציינתי בהחלטה שחייבה את המשיבות לתת תשובה פורמאלית לעתירה כי בשלב הדיוני שאליו הגיעה העתירה לא יהא מנוס מחיוב הגורם שהפסיד בדיון בהוצאות הצד שמנגד.

הדיון שנערך לפני היום, לא הוסיף ולא חידש דבר. המציאות נותרה כפי שהייתה, העתירה אינה מצוייה בתחום הסמכות של בית המשפט הזה. על כן, אין ברירה בידי אלא לדחות את העתירה.

העותרת אמנם קובלת מלבד בעניין הדו"חות שלא הגיעו אליה גם על כך שהעירייה וחב' "הדס עו"ד" מנעו ממנה מידע ופרטים, חרף פניותיה אל הגורמים הללו.

ברור שלעת הזו, כל המידע הנחוץ מצוי בידי העותרת, ולכן, אינני רואה מקום לסעד אופראטיבי כלשהו בנקודה זו. יתר על כן, מן המסמכים שצורפו לתשובות עולה כי פניות נערכו בשם העותרת אל העירייה וחב' "הדס עו"ד" על-ידי עו"ד אבי בן-ארי. עורך הדין קיבל תשובות שכללו את הפרטים המבוקשים. העותרת טוענת, שמעולם לא פנתה לעו"ד בן-ארי ולא הסמיכה אותו לפעול בשמה.

מענה זה של העותרת שנתמך בתצהירה מעורר סימן שאלה גדול. שכן, פניות עו"ד בן ארי כוללות פרטים אישיים של העותרת מספר תעודת הזהות שלה, וכן מספרי דו"חות שהם דו"חות שנשלחו על שמה. נבצר ממני להבין כיצד יכול היה עו"ד בן-ארי לדעת את הפרטים הללו, אם לא הייתה אליו פנייה של העותרת, או פנייה בידי גורם שהעותרת הרשתה לו לפנות אל עורך הדין.

למעלה מן הצורך, אני מניח בידי העותרת אפשרות לפנות אל התובע העירוני בתוך 15 ימים מהיום בבקשה לבטל את הדו"חות שהיא טוענת שהם נעדרי תוקף. התובע העירוני יתן את החלטתו בתוך פרק זמן שלא עולה על 30 ימים מיום קבלת הבקשה. אם התובע ידחה את הפנייה תוכל העותרת לפנות לבית המשפט לעניינים מקומיים בתוך 15 ימים לאחר שתקבל את החלטת התובע. בית המשפט ידון בפניה אליו ויתן בה את החלטתו.

התובע יקבל את הבקשה וידון בה בלי להתחשב בפרק הזמן שחלף מיום הוצאת הדו"חות ועד הנה.

אני מורה על הפסקת הליכי הגבייה המנהליים עד למתן פסק-דין של בית המשפט לעניינים מקומיים. הגבייה תוכל להתחדש אם העותרת לא תגיש פנייה לתובע העירוני או לא תפנה לבית המשפט לאחר החלטת התובע העירוני, והכל בתוך פרקי הזמן שקבענו.

נוכח האמור לעיל, העתירה נדחית.

העותרת תשלם לכל אחת משתי המשיבות הוצאות בסך 5,000 ₪ שייחשבו כולן כשכ"ט.

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תש"ע, 30/06/2010 במעמד הנוכחים.

עודד מודריק, שופט

הוקלד על ידי: ליאת שגב