צפניה נ' חדד

החלטה

לפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות מיום 04.12.2011 (כב' השו' ח. מאק – קלמנוביץ), לפיו התקבלה תביעתו של המשיב על פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו עקב תאונת דרכים וכן נדחתה התביעה שכנגד של המבקשת.

בראשית הדברים יוער, כי הגם שהמבקשת הגדירה את כותרת בקשתה , כבקשה לפטור מהפקדת ערבון, יש לראות בה כ-"מעין ערר " (ר' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי – מהדורה עשירית – ע' 652-653) על החלטת המזכירה הראשית, כ קבוע בתקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות ") , מיום 08.12.2011, לפיה, נדרש להפקיד ערבון בסכום של 3,000 ₪. מכאן, מקום בו הוגשה השגה שמהותה , ערעור על החלטת המזכיר הראשי של בית המשפט, רשאי הרשם לשקול מחדש את ההחלטה ולקבוע את שיעור הערבון , על פי הנתונים הקונקרטיים של ההליך (רע"א 1723/91 נסטל נ' בר-נוי , פד"י מה(5)83, 86ג) ובמקרים המתאימים, אף ניתן לפטור את המבקש מחובת הערבון, נוכח הנטען בבקשה שהוגשה ולאחר קבלת תגובת המשיב והכל, כקבוע בתקנה 432 לתקנות.

בענייננו, לאחר ששקלתי את השיקולים הדרושים, להכרעה, הגעתי לכלל המסקנה, כי יש לדחות את הבקשה לפטור מהפקדת ערבון, מבלי להידרש לתשובת המשיב. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטת המזכירה הראשית ולשנות מקביעתה, לעניין שיעור ו , להפחיתו ולהעמידו על סך של 1,000 ₪ בלבד.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור . השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של הליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס נכסים , טרם פורסם , 17.10.2007). התנאים לפטור הם מצטברים , ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

 בגדרם של שיקולים לעניין שיעור ה ערבון עשויים לבוא גם שיקולים נוספים כגון חשיבותו ומשמעותו של ההליך, מידת מורכבותו, שיעור ההוצאות וכדו' (ראה עניין ורנר , שם).

בעניין זה נקבע , כי קיים שוני בין תכלית האגרה לבין תכלית הערבון, כך שפטור מאגרה אינו גורר באופן אוטומתי פטור מערבון ותיתכנה תוצאות שונות לשתי בקשות הפטור ( בש"א 6411/11 אייל שני נ' עו"ד ארז חבר , טרם פורסם, 3.10.2011, עניין ורנר , שם ). לכן, בשונה מהבקשה לפטור מתשלום אגרה, אין די בהוכחת העדר יכולת כלכלית אישית של מבקש הפטור, ועליו להוכיח בנוסף , כי אין באפשרות ו להיעזר בסביבתו קרובה לשם גיוס כספי הערבון. זאת ועוד, אין די בכך שההליך מגלה עילה, ויש להראות כי סיכוייו טובים (ראה רע"א 2630/10 עמוס וסרמן נ' אילנה פורט , טרם פורסם, 22.08.2010) .

במקרה דנן , המבקשת לא התייחסה לעניין ניסיונותיה לגייס כספים במעגל קרוביה ולא הניחה תשתית מלאה ומפורטת בעניין זה, הגם שאין חולק כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו בין המשופרים, (כעולה מבקשה לפטור מאגרה שנעתרה – ראה החלטתי מיום 11.12.2011 ) ודי בכך, כדי לדחות את הבקשה לפטור. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את ההליך שלפניי, הנני סבור, כי יש הצדקה לשנות משיעור הערבון, הנוהג .

לפיכך , לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות, וסיכויי הערעור שאינם נחזים להיות קלושים ,נחה דעתי, כי יש להעמיד את הערבון על סך של 1,000 ₪ בלבד.

הערבון יופקד, אפוא, תוך 21 יום מהיום, שאם לא כן הערעור יידחה ללא הודעה נוספת.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

משה בר-עם, רשם