פסק דין
בפני תובענה כספית על סך 113,600 ₪. התובענה מתייחסת ליתרת חוב בגין מוצרי צנרת ואביזרי צנרת, אשר סופקו על ידי התובעת לנתבעת במהלך שנת 2008.
התובעת היא חברה העוסקת, בעיקר, באספקת מערכות השקיה והנתבעת היא חברה אשר עסקה בעיבוד פרדסים, ריסוסים, גיזום וכיו"ב.
בכתב התביעה ובתצהיר מטעם התובעת נטען במפורש, שהנתבעת הזמינה את המוצרים, המוצרים סופקו, אך התמורה לא שולמה.
הנתבעת מציינת בכתב ההגנה, שבין התובעת לנתבעת קיימים יחסים עסקיים מזה כעשר שנים, כי ההזמנות של הנתבעת מהתובעת נעשות באופן טלפוני, התובעת שולחת את הציוד לנתבעת, לאחר מכן נשלחת חשבונית לנתבעת והנתבעת היתה משלמת את סכום החשבוניות בשיקים דחויים (סעיף 6 לכתב ההגנה).
מוסיפה וטוענת הנתבעת, שישנם אי סדרים בדרישות התובעת המקשים על בירור טענותיה ובירור כמות הציוד שסיפקה ועלותו. כך לדוגמא, ישנה אי התאמה בין תעודות המשלוח לחשבוניות. כמו כן, חלק מתעודות המשלוח אינן מופנות כלפי הנתבעת ובחלק מהן נרשם "לא אושר" או "יסופק בהמשך".
כתב ההגנה (והתצהיר היחיד מטעם הנתבעת בעקבותיו) נוסחו בלשון לקונית, כללית וסתמית, עד כדי כך, שב"כ התובעת ביקשה למחוק את כתב ההגנה (עמ' 1 לפרוטוקול). הנתבעת אינה מפרטת, איזה ציוד ואיזה חשבונית התקבלו ואיזה לא התקבלו.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובנספחיהם ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, שיש לקבל את התביעה.
התובענה מתבססת תעודות משלוח ועל חשבוניות אשר הוצאו, בזמן אמת, בחודשים אפריל 2008 עד יוני 2008. וחזקה על התובעת, שלא היתה מוציאה חשבוניות, ומתחייבת בגינן בתשלומי מס, מבלי שהיתה הצדקה להוצאתן.
מעבר לכך, עדותו של מנהל התובעת, מר שלמה ליכטנשטיין, היתה מהימנה, עקבית והגיונית. מר ליכטנשטיין טיפל בהזמנות הנתבעת באופן אישי (עמ' 9 ו- 12 לפרוטוקול) והוציא את החשבוניות באופן אישי (עמ' 11 לפרוטוקול). ההזמנות בוצעו על ידי מנהל הנתבעת או על ידי מנהל העבודה מוחמד, עמם נפגש מספר פעמים (עמ' 11 ו- 13 לפרוטוקול). חלק מהמוצרים סופקו ישירות מהיצרן לנתבעת, היצרן שולח חשבונית לתובעת והתובעת שולחת חשבונית מטעמה לנתבעת (עמ' 11 לפרוטוקול).
מאידך, עד למועד ההוכחות לא נטען, באופן מפורש, שהמוצרים או החשבוניות לא התקבלו בידי הנתבעת וחמור מכך, לא ניתן הסבר מדוע לא שולם עבור המוצרים שכן התקבלו, גם לגרסת הנתבעת, אלא אם מצבה הכלכלי של הנתבעת לא אפשר זאת לאור חובותיה הגבוהים.
התנהלותו של מנהל הנתבעת לגבי החשבוניות מלמדת על מהימנותו באופן כללי:
בחקירתו הנגדית טען, לראשונה, שלא קיבל חלק מהחשבוניות (עמ' 19 לפרוטוקול). לשאלה, האם דיווח על החשבוניות לרשויות השיב, שצריך לבדוק זאת עם מנהל החשבונות או עם רואה החשבון, ראיף או עלא (עמ' 21 לפרוטוקול).
לבקשת ב"כ התובעת ניתן צו המורה לאחרונים, "לבדוק ולדווח האם 12 החשבוניות שצורפו לכתב התביעה נמסרו לו על ידי הנתבעת או מי מטעם הנתבעת והאם הם מצויים בספרי הנתבעת וכן האם החשבוניות דווחו לרשויות מס הכנסה ומע"מ" (עמ' 23 לפרוטוקול).
פניה לרו"ח הנתבעת העלתה, שאינו מייצג את הנתבעת בשל אי תשלום שכרו וכי כל המסמכים המצויים במשרדי הנתבעת (בקשה מס' 6).
בסופו של דבר, הצליחה הנתבעת לסכל את קיום הצו, כמפורט בסעיפים 28 – 30 לסיכומי התובעת.
התובעת עמדה בנטל הבאת הראיות הראשוני המוטל עליה. מאידך, הנתבעת ומנהלה הציגו גרסה חלקית, מבולבלת ולא מהימנה, שכל מטרתה התחמקות מתשלום התמורה לתובעת, גם התמורה שאין לגביה מחלוקת.
לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנקוב בחשבוניות, 104,459.06 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 17.9.09 ועד לתשלום המלא בפועל.
בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.