צו מניעה זמני האוסר על דיספוזיציה בזכויות במקרקעין יוותר על כנו

8.              בפני בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיב 2 לעשות כל דיספוזיציה בזכויות הידועות כחלקה ג' (להלן: "המגרש"), המהווה חלק מחלקה .... בגוש ..... (להלן: "המקרקעין"), המצויים ברח' ......

על פי ספרי מינהל מקרקעי ישראל, המשיב 2 הינו בעלי הזכות להירשם כבעלים של המקרקעין בשלמותם, וזאת בהתאם להסכם חכירה מהוון שתוקפו עד ליום 31.3.2050. על המקרקעין רובצת משכנתא לטובת משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (נספח ג' לכתב ההגנה).

ביום 10.12.2006 ניתן צו להגבלת שימוש בנכס כמבוקש, וביום 12.2.2007 התקיים דיון במעמד הצדדים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

9.              אין חולק כי בתחילתו של יום, המנוח ד.י.  ז"ל (להלן: "המנוח") היה רשום בספרי מינהל מקרקעי ישראל כבעלי הזכות להירשם כבעלים של המקרקעין.

המשיב 2 (להלן: "המשיב") הינו בנו של המנוח.

המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") הינה גרושתו של מר מ.י., אשר הינו בן אחר של המנוח (להלן: "מ'"). המבקשים 2-4 הינם ילדיהם של המבקשת ומ' (להלן: "הילדים").

המנוח הלך לבית עולמו ביום 6.9.1990.

המבקשת ומ' התגרשו ביום 27.4.1993.

10.          המבקשת טוענת כי ביום 8.8.1986 חתם המנוח על תצהיר על פיו העביר למ' ולה, ללא תמורה, את זכויותיו במגרש ב' , המהווה חלק מן המקרקעין.  המבקשת טוענת כי עקב כך החלו היא ומ' לנקוט בצעדים למימוש הזכות והשקיעו כספים לצרכי תוכניות בניה, ואף מכרו את ביתם בירושלים.

יודגש כבר עתה כי אין בידי המבקשת עותק מהתצהיר דנן.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאוחר יותר החל המנוח להרהר מחדש במתנה שנתן, לשיטתה עקב העובדה שבני המשפחה האחרים "עושים לו בעיות".

מכל מקום, ביום 8.2.1990 פנה עו"ד זאב טלמור, ב"כ קודם של המבקשת ומ', למנוח בכתב ודרש ממנו, בין היתר, את ביצוע התחייבותו (נספח ז' לכתב התביעה).

11.          לטענת המבקשת, הצדדים נפגשו והמנוח הודיע לה ולמ' כי הוא חפץ ליתן את זכויותיו במגרש ב' למשיב, ואולם הוא מציע כי המבקשת ובעלה יקבלו במתנה את זכויותיו במגרש ג' , הוא המגרש הנידון.

לטענת המבקשת, היא ומ' הסכימו לכך, וזאת על מנת להימנע מחיכוכים, ועוד באותו יום (25.6.1990) חתם המנוח על תצהיר על פיו הינו מעביר את זכויותיו במגרש למבקשת ומ' בחלקים שווים, ואילו המבקשת ומ' חתמו במקביל על תצהירים בהם הינם מסכימים לקבלת המגרש הנ"ל במתנה (נספח ח' וח/1 לכתב התביעה).

אין כל חולק כי הזכויות על פי עיסקה זו לא נרשמו על שמם של המבקשת ומ' בספרים כלשהם. כמו כן אין כל חולק שככל הנראה העיסקה כלל לא דווחה לשלטונות המס.

12.          ביום 6.9.1990. המנוח הלך לבית עולמו ללא שהותיר צוואה.

על פי פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי ברחובות מיום 8.12.1991, ויתרו כל יורשי המנוח (לרבות מ') על חלקם בעיזבונו, והסתלקו ממנו לטובת המשיב (נספח ט' לכתב התביעה).

13.          לימים המבקשת ומ' התגרשו.