צו מניעה ופיצויים בגין מטרד שגורמים סוסים בחצר בית במבשרת ציון

1.         התובע והנתבע 1 (להלן: "הנתבע") מתגוררים בשכנות במבשרת ציון.

הנתבע 2 היה ראש המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן: "ראש המועצה") והנתבעת 3 היא המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן: "המועצה המקומית").

במשך שנים גידל הנתבע בחצר ביתו סוסים ובעלי חיים.

2.         בתביעה שלפניי עותר התובע ליתן צו עשה וצו מניעה קבוע כנגד הנתבעים, ולהורות על פיצוי התובע בסך 100,000 ש"ח, בגין מטרד ונזקים שנגרמו לתובע מסוסים ובעלי חיים אחרים שהחזיק שכנו (הנתבע 1) בחצריו, הסמוכים לבית מגורי התובע, בתחום סמכותה ושיפוטה של המועצה המקומית מבשרת ציון.

3.         ביום 29.02.96 הורשע הנתבע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום בת"פ 2255/94 בבימ"ש השלום בירושלים, בעבירות לפי סעיפים 54 (4) לפקודת בריאות העם וסעיף  10(15) בשילוב עם סעיפים 2 (32) ו - 5 לחוק עזר למבשרת ציון בדבר נפגעי תברואה, התשכ"ח - 1968, ובגזר הדין יום 29.2.96, בנוסף לתשלום קנס ולהתחייבות ע"ס 2,000 ש"ח, הוא חוייב לסלק את הסוסים, לנקות ולפנות כל זיהום, הפרשה, זבל או זוהמה שבחצריו ולנטרל כל ריח הנובע מהאורווה, כלהלן:

"לסלק את הסוסים ולפנות כל זיהום, הפרשה, זבל או זוהמה הנמצאים בבית ובחצר ברח' הזית 2 במבשרת ציון; לבצע ניקוי וחיטוי של האורווה מכל זיהום, זבל או זוהמה הנמצאים במקום ולנטרל כל רח הנובע והאורווה."

בית המשפט עיכב את ביצוע גזר הדין עד ליום 1.9.96, וקבע כי אם לא יפעל הנתבע כפי שנצטוה "תהא רשאית הרשות הסניטרית במועצה המקומית מבשרת ציון לבצע פעולות אלה בעצמה, באמצעות מפקחיה ולחייב את הנאשם  בעלות הפעולות האמורות ".

4.         חרף גזר הדין המשיך הנתבע לגדל את הסוסים בחצריו. אין מחלוקת שבתקופה מסויימת פונה חלק מהאורווה (עדות התובע: ע' 12 ש' 8) ולטענת הנתבע האורווה פונתה לחלוטין.

אין גם מחלוקת שלאחר הפינוי הנ"ל המשיך הנתבע לגדל סוסים בחצר ביתו.

5.         ביום 20.03.05 הוגשה התובענה דנן ובה עתר התובע לקבל מספר סעדים, כלהלן:

א.                  א.                  להורות לנתבע לסלק את כל בעלי החיים שבחצריו ובמיוחד את הסוסים, לבצע ניקוי וחיטוי של המקום ולנטרל ריח הנובע מכך.

ב.                  ב.                  ליתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע להחזיק בחצריו בעלי חיים ובמיוחד סוסים ו/או בהמות מכל סוג ומין שהם ו/או כל בעל חי הגורם או שיש ביכולתו לגרום למטרדי רעש, לכלוך, זבל, הפרשות, ריחות רעים וכיוצא בזה.

ג.                    ג.                    סילוק יד הנתבע משביל המסומן בתב"ע מס' 189 שעליו נבנתה האורווה ולאפשר לתובע לעבור באופן חופשי למגרשו דרך שביל הגישה הנ"ל.

ד.                  ד.                  לחייב את הנתבע  לפצות את התובע בסך של 100,000 ש"ח בגין כל נזקיו עקב המפגעים והמטרדים שיצר.

ה.                  ה.                  לחייב את ראש המועצה והמועצה המקומית לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו עקב הפגיעה באיכות חייו כתוצאה ממעשיו וממחדליו של הנתבע, מאחר שאלה לא ביצעו את המוטל עליהם על פי כל דין.

6.         התיק נקבע לישיבת קדם משפט ליום 02.11.05.

ביום 11.08.05 הגיש התובע בבש"א 3633/05 בקשה למתן צווים על פי חוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. הבקשה הובאה בפניי באיחור רב, ומאחר שבתצהיר שצורף לבקשה לא צויין בין היתר מתי אירעו האירועים נשוא הבקשה קבעתי שהבקשה תידון במועד ישיבת קדם המשפט.

בישיבה זו העידו התובע והנתבע עדויות קצרות, ובהחלטתי בתום הדיון ביום 02.11.05קבעתי כי על הנתבעים לבצע את גזר הדיון עד ליום 02.12.05.

בקשות רשות ערעור שהוגשו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו (רע"א 3187/06  משה דוגה נ' ציון שבו ואח'  תק-על 2006(4) 1719).