1. 1. התובעת עסקה בתכנון, עיצוב, ופיתוח מוצרים, "קיטים", ודגמי ערכות של מוצרים שונים. מדובר בערכות, המיועדות לעבודה יצירתית לילדים. בתוך כל ערכה ישנם חלקים צבעוניים, שמרביתם עשויים מחומר הקרוי "סול" או מחומר הקרוי "מפל", וכן מצורפות הוראות הפעלה כיצד להדביק ולקשט את החלקים עד ליצירת המוצר המוגמר. ערכה אחת מכילה, לעתים, 10 עבודות, ולעתים 20 עבודות.
הנתבע 1 היה הבעלים והמנהל של החברה הנתבעת 2 (להלן אכנה את שניהם לשם הנוחות "קשת").
בתאריך 17/4/97 נחתם הסכם בין התובעת ("צד ב'") לבין קשת ("צד א'"), לפיו:
"א. עבור כל עיצוב הכולל: הכנת המוצר לצילום, הוראות עבודה, שרטוט בנייר והכנה לחיתוך בסכין, ליווי הייצור עד השלמת הערכה למכירה בשוק, ישלם צד א' לצד ב' סך של 500ש"ח.
ב. ב. צד א' ישלם סך של 50% לצד ב' עבור כל רעיון אשר צד א' יוציא אותו מן הכוח אל הפועל או יממש אותו לכדי יצירת ערכה למכירה, בתקופה של כ-6 חודשים גם לאחר תום תוקפו של הסכם זה.
ג. צד א' מתחייב לשלם בונוס בסך 250ש"ח לצד ב' באם תימכרנה 500 ערכות (דהיינו: 5,000 יחידות), עבור כל מוצר בנפרד, בתקופה של בין 3-6 חודשים.
ד. ד. (מחוק)
ה. ה. אופן התשלום: מידי חודש במזומן/בתלוש משכורת.
ו. הסכם זה יהיה תקף מיום חתימתו ועד ל-30 לאוגוסט 1997. לאחר מועד זה, באם יראה לצדדים יחתם הסכם חדש שיכלול תנאים כפי שיסוכמו בין הצדדים.
ז. ז. צד ב' מתחייב שלא להתקשר עם גופים מתחרים בתקופת ההעסקה."
2. התובעת טוענת כי עיצבה עבור קשת עשרים ותשעה דגמי מוצרים וערכות, הכל כמפורט בתצהירה. חלק מן המוצרים הוגשו וסומנו כמוצגים. דגמי המוצרים שעוצבו ע"י התובעת כללו דגמים גמורים חתוכים בסכין, מלווים בדף הוראות עבודה, ומוכנים לצילום לקטלוג של קשת. הדגמים נמסרו לנציג של קשת. התובעת טוענת כי עבור עיצוב 29 ערכות מושלמות, וכן מכירת 15 ערכות, זכאית היא, לפי ההסכם עם קשת, לתשלום של 18,250ש"ח. בפועל, שולם לה סך 2,500ש"ח בלבד, בשיק של הנתבעת 3 (להלן - "בוגן"). היתרה המגיעה לתובעת לטענתה עפ"י ההסכם היא 15,750ש"ח, ומשוערך ליום הגשת התביעה - סך 25,106ש"ח, אולם הסכום הנתבע בכתב התביעה הוא 15,664ש"ח.
3. התובעת טוענת כי ההסכם היה לתקופה של ששה חודשים בלבד, אולם קשת המשיכו, גם לאחר תום תקופת ההסכם, למכור ולהפיץ בשוק ערכות וחלקי ערכות, שעוצבו על ידה, בתפוצה של אלפי יחידות כל שנה, וזאת ללא ידיעתה והסכמתה, ובלא ששולמה לה כל תמורה עבורן.
יתר על כן, אף בוגן (שהיא חברה בבעלותו ובניהולו של מר יעקב ביטון, שהוא אחיו של הנתבע 1, מר קשת) הפיצה את הערכות והמוצרים שעוצבו ע"י התובעת, בלא שניתנה לה רשות לעשות כן, ובלא ששילמה כל תשלום לתובעת (מלבד התשלום הנ"ל של 2,500ש"ח).
התובעת הציגה בפני ביהמ"ש מספר ערכות, שעוצבו על ידה עבור קשת, ואשר הופצו, ע"י חברת בוגן, במרכזי יצירה ותרבות, גנים, בתי ספר, ומתנ"סים ברחבי הארץ.
4. התובעת הגישה תביעתה זו, בעילות של הפרת זכות יוצרים, ועילות נוספות. התביעה הוגשה נגד קשת (הנתבעים 1, 2), נגד בוגן (הנתבעת 3), נגד מר יעקב ביטון (הנתבע 5), ונגד בוגן תעשיות ושווק בע"מ (הנתבעת 4) שהיא חברה נוספת, שהוקמה ע"י ביטון, והעוסקת אף היא בשווק והפצה של הערכות, פרי יצירתה של התובעת.
הסעדים המבוקשים הם - תשלום יתרת המגיע לפי ההסכם - סך 15,664ש"ח, וכן תשלום של פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000ש"ח, וכן צו מניעה, למניעת המשך הפצתן של הערכות.
5. הנתבעים 1-3 בכתב הגנתם טענו כלהלן:
· · הדגמים יוצרו ע"י התובעת, אולם ההסכם היה שחברת קשת רשאית לבחור ולרכוש, מתוך הדגמים הללו, את אותם דגמים שהיא חפצה בהם.
· · מתוך כל 29 הדגמים, בחרה חברת קשת חמשה דגמים בלבד, ועבורם שילמה לתובעת (בשיק של בוגן) את מלוא המגיע לפי ההסכם - סך 2,500ש"ח.