העובדות:
1. ביום 9.3.11 הגישה המבקשת (להלן גם:
"א'") בקשה לצו הגנה כנגד המשיב (להלן גם:
"ד'"). בבקשה נטען כי המשיב תקף אותה, סטר בפניה ואף איים עליה. עוד באותו היום, התקיים דיון במעמד המבקשת בלבד, במהלכו חזרה המבקשת על הדברים ואף הוסיפה:
"יש לי שתי בנות. כל הסצינות תמיד לידן".
2. לאחר ששמעתי את המבקשת, נעתרתי לבקשה והוריתי על הרחקתו של המשיב מהדירה, בקובעי דיון במעמד שני הצדדים ליום 16.3.11.
3. ביום 15.3.11 הגישו הצדדים הודעה משותפת, לפיה מבקשים הם כי צו ההגנה יוארך עד ליום 31.3.11, בהודיעם כי בכוונתם לקיים הידברות ומו"מ. בית המשפט נעתר למבוקש והדיון במעמד שני הצדדים נדחה ליום 31.3.11.
4. בבוקר המועד שנקבע לדיון, ה 31.3.11, הגישו הצדדים הודעה משותפת נוספת ובה הודיעו כי הגיעו להסדר לפיו צו ההגנה יבוטל. עוד הודיעו הצדדים כי פניהם למו"מ ולטיפול פסיכולוגי. נוכח האמור, הוריתי על מחיקת הבקשה ועל ביטול צו ההגנה.
5. שמונה חודשים לאחר מכן, ביום 1.12.11 הוגשו על ידי המבקשת שלוש תובענות: תובענה למזונות, תובענה למשמורת קטינות ותובענה בעניין רכוש.
6. ביום 17.1.12 הגישה המבקשת בקשה נוספת למתן צו הגנה כנגד המשיב, היא הבקשה דא עסקינן. בבקשתה זו, טענה המבקשת כי ביום 11.1.12 המשיב ואביו פרצו לדירה, שברו מנעולים, החליפו למנעולים חדשים וצילמו את המתרחש, כאשר שבה לביתה.
7. בתצהיר התמיכה לבקשה, תיארה המבקשת את השתלשלות האירועים מנקודת מבטה, באומרה כי כאשר ניסתה לקחת את המצלמה מידיו של אבי הבעל, אירע אירוע אלים, לאמור:
"ואז ד' הגיע מאחור תפס בי בחוזקה בחלק העליון של זרועותיי ופשוט הרים אותי ודחף אותי בחוזקה והטיח אותי בקיר שליד דלת הכניסה..." (סעיף 2 לתצהירה).
8. מוסיפה המבקשת בסעיף 5 לתצהיר, לאמור:
"אני שהייתי חסרת אונים לאור חוזקו של ד' וממש הועפתי באוויר, לא ידעתי מה לעשות ונשכתי את ד' בכתף, שזה המקום היחיד שיכלתי להגיע אליו וניסיתי להתגונן ולהשתחרר בכל דרך שיכלתי".
9. מיד לאחר מכן, בסעיף 6 לתצהירה, נכתב באותיות מודגשות:
"
כל זה נעשה ליד הבנות ובנוכחותן ותוך שהן בוכות מבוהלות וצורחות...".
10. המבקשת חותמת את תצהירה במילים:
"אני ממש חוששת ומקווה שצו ההגנה יעזור להגן עלי ועל בנותיי כמה שאפשר. הנתבע מתעקש להיכנס לבית ולנקוט באלימות וזה גורם לנזק בלתי הפיך לילדות. אנחנו כולן (כך במקור-י.ש.)
מפחדות" (סעיף 22 לתצהיר).
11. המשיב הגיש תצהיר נגדי מטעמו ואף צירף תצהיר מאת אביו, אשר אין חולק כי נכח במהלך האירוע שבגינו הוגשה הבקשה. בסעיף 2 לתצהירו, הכחיש המשיב כל אלימות או פגיעה במבקשת ואף הוסיף:
"... אשתי לא היססה ליצור פרובוקציות כואבות לי על ידי הבאת המאהב שלה ללינה לביתנו, והכל במטרה שאתפרץ ואצא מכלי... ואם לא די בכך אשתי גם הכתה אותי וסטרה לי בחוזקה ונשכה אותי - והכל בנוכחות בנותינו, שהינן בנות 4 ו- 6 וחצי".
12. עוד טוען המשיב כי תלונות המבקשת למשטרה הינן חלק מטקטיקה שנוקטת נגדו המבקשת, שנועדה לסלקו מהדירה ולאפשר את כניסת המאהב לדירה תחתיו. בהמשך תגובתו, מאשים המשיב את המבקשת כי זו בוגדת בו עם אותו מאהב, אשר באותו אירוע נטען אף היה נוכח בדירה. מוסיף המשיב לאמור: "
המאהב החל ללטף את אשתי בנוכחותי וכו',
אולם אני נהגתי באיפוק ולא הגבתי".
13. המשיב צירף לתצהירו תמליל של השיחה שהתנהלה בין הנוכחים בדירה ואף מסר לבית המשפט את קובץ השמע, קרי: את ההקלטה שבוצעה על ידו באותו אירוע.
14. בדיון שהתקיים בפני היום, ניסיתי להביא את הצדדים לכדי הסכמות שתייתרנה את בירור הבקשה ומתן החלטה. לצערי הרב, בין הצדדים קיימות איבה וחשדנות, שלא אפשרו הידברות או הסדרים זמניים ולו לטובת הילדות, ואולם, כפי שאפרט להלן ובצער רב, ניכר כי טובת הילדות איננה בראש מעייניהם של ההורים, אלא ככל הנראה עניינים אחרים שבינם לבין ההליך שבפני אין דבר וחצי דבר.
דיון:
15. לב ליבו של הסכסוך שפרץ בין הצדדים איננו נוגע לאלימות שהתרחשה בבית, אלא לבית עצמו. הוכח לבית המשפט כי צו הגנה זה הינו תוצר לוואי של הסכסוך האמיתי בין הצדדים הנסוב סביב הזכויות בדירה.
16. אין מחלוקת כי הדירה רשומה על שם שני הצדדים ולמרות זאת, המבקשת טוענת כי הדירה שייכת לה בלבד, כפי שבא לידי ביטוי בכתב התביעה שהגישה. כמובן, מאחר וטרם שמעתי את התביעה בעניין הרכוש, לא אתייחס לתביעה גופה, ואולם אין חולק כי הצדדים חלוקים באשר לזכויותיהם בדירה.
17. בית המשפט התרשם מעדויות שני הצדדים ואף מסירובם העיקש להגיע לפתרון זמני כלשהו, כי כל צד מבקש להרחיק את משנהו מהדירה ועל ידי כך ליצור עובדות בשטח, עובדות אשר תשרתנה את האינטרסים של אותו צד במאבק הרכוש שביניהם.