1.
רקע עובדתי
א. ביום 24.8.05 נתתי פסק דין (להלן: "פסק הדין") ובו חויבו הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 311,261 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור 4% לשנה, מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.
ב. התובע הגיש ביום 4.12.05 בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין שנדחתה בשל הגשתה זמן רב אחרי המועד הנקוב ב
סע' 81 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984.
ג. ביום 18.6.06 נדחתה גם בקשת הנתבעות לתיקון טעויות ו/או השמטות בפסק הדין, מאחר ואף היא הוגשה זמן ניכר לאחר המועד הנקוב ב
סע' 81 (א) הנ"ל, דהיינו ביום 5.6.06.
ד. ביום 22.6.06 הגישו הנתבעות בקשה לעיון חוזר בהחלטת ביהמ"ש כשלטענתן הבקשה הוגשה במועד, אך לא הוקלדה במזכירות בית המשפט.
התובע מתנגד.
2.
הדיון המשפטי בסוגיה
א. לטענתן התמוהה של הנתבעות, בבקשתן לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, פסק הדין שניתן ב- 24.8.05 הומצא בדואר למשרדם רק ביום 26.9.06, שטרם הגיע. מועד זה נקוב גם בתצהיר עליו חתומה עורכת הדין. כאשר בבקשה מפורטים נהלי המשרד לגבי משלוח דברי דואר ונהלי ההדפסה שאינם רלבנטיים לצורך הכרעת בית המשפט בסוגיה דנן.
יתרה מכך, ב"כ הנתבעות איזכרה בבקשתה את הפקידה במשרדה, הגב' שירה חנן, האחראית לדברי ב"כ הנתבעות, לביצוע נוהל משלוח דואר וסריקתו באופן קבוע, אולם לא טרחה לצרף תצהיר שלה למרות שבקשתה נסמכת על נהלי המשרד כמו: מועד קבלת דואר במשרד, ובמקרה דנן, מועד קבלת פסק הדין וכן מועד סריקת העתק המכתב הממוען לכתובת בית המשפט בהרצליה, שהוכן ע"י ב"כ הנתבעות לאחר הדפסת הבקשה. בקשה זו אמורה היתה להיות נתמכת לא רק בתצהירה של ב"כ הנתבעות, כי אם גם בתצהירה של העובדת הבקיאה בנהלי המשרד המפורטים בבקשה, דבר שבאופן תמוה לא נעשה.
ב. יתר על כן, ב"כ הנתבעות לא הוכיחה, כי שלחה את הבקשה לתיקון טעות סופר כמקובל בדואר רשום עם אישור מסירה, דבר שהיה מוכיח ללא ספק כי הבקשה נשלחה במועד לכתובת בית המשפט.
מכאן, שלא הוכח כי הבקשה אכן נשלחה לבית המשפט במועד שנטען ע"י ב"כ הנתבעות. הנסיון של ב"כ הנתבעות לגלגל את אי הגשת הבקשה במועד הקבוע בחוק לפתחו של בית המשפט בטענה כי יתכן והבקשה לא תויקה בתיק הנכון מפאת העומס הרב של התיקים או לא טופלה במזכירות בית המשפט הוא נסיון לא ראוי שאינו מצדיק התייחסות בכלל וככל שהוא נוגע למזכירות בית המשפט בהרצליה בפרט. על הנתבעות, הטוענות כי הבקשה הוגשה במועד כאמור, היה לצרף אישורים כמקובל של רשות הדואר ותצהירים רלבנטים של האחראים במשרדן על משלוח הדואר.
גם העובדות, הנטענות ע"י ב"כ הנתבעות, כי העתק הבקשה נשלח אף לצד שכנגד וכי בתקופה המדוברת היתה כב' הש' וסג"נ שריר בשבתון אינן רלבנטיות לבקשה לעיון חוזר, שאמורה להתבסס על הגשה במועד לבית המשפט כמתחייב מכוח החוק.
למותר לציין כי גם לא הוברר מדוע לא נשלחה הבקשה לביהמ"ש ולצד שכנגד באותו מועד.
ג. ודוק,
סע' 81 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 שעניינו:
"תיקון טעות בפסק הדין", קובע:
"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה, לעניין זה 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".
ולענייננו, המועד הנקוב בסע' הנ"ל אינו מתייחס לסמכותו של בית המשפט, כי אם למועד הגשת הבקשה לבית המשפט, שכן לאור סע' קטן (ב) בחוק נאמר:
"בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן". מכאן שנינו, שהחירות בהגמשת המועדים שמורה לבית המשפט ולא לצדדים עצמם האמורים שלא לחרוג ממסגרת 21 הימים שהחוק התווה להם להגשת הבקשה לתיקון טעות בפסק דין. וכאמור בספרו של כב' הש' אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, סיגא - הוצאה לאור בע"מ, עמ' 293:
"המועד להגשת הבקשה לתיקון הוא בתוך 21 ימים מיום מתן פסק הדין, בין שהתיקון נעשה ביוזמת בעלי הדין ובין שהוא נעשה ביוזמת בית המשפט. בכל מקרה של חריגה מהמועד הנ"ל, יש לעתור להארכת מועד על פי תקנה 528, כנהוג לגבי כל מועד שנקבע בחיקוק".
ובהמשך (שם, עמ' 294):
"נקבע, כי אם הוגשה בקשה לתיקון פסק דין במועד, מוסמך בית המשפט ליתן החלטתו לאחר המועד הקבוע" וכאמור ב- ע"א 441/88
סעד ירחי נ' מאיר גולדגרבר ו- 2 אח', פ"ד מג (4), 378, 386 - 387: