צד שנמנע מלהצטרף להליך אינו יכול ליהנות מההכרעה השיפוטית שנקבעה בו

עניינה של תביעה זו הינו בקשה למתן סעד הצהרתי לפיו פסק הדין שניתן ביום 3.2.04 בת.א 8276/99 ביחסים שבין יעקב דהאן לבין שגב יעקב (הנתבע בתיק זה) ע"י כבוד השופטת שלו-גרטל יחול גם על התובעים בתיק הנוכחי, למרות שהם עצמם לא היו צד לערעור על פסק הדין המקורי , בע"א (מחוזי י-ם) 2519/01 (כב' השופט גל) שבעקבותיו נערך הדיון הנ"ל.

להלן העובדות הצריכות לענייננו:

הנתבע כאן הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר בבית משפט זה בת.א 8276/99 כנגד שני התובעים וכנגד יעקב דהאן.

להלן אביא בקצרה את העובדות הרלבנטיות בתיק הנ"ל:

הנתבע בתיק זה השכיר לתובע 1 (להלן: "החייב") שתי חנויות במבנה בבעלותו אשר בשכונת תלפיות בירושלים וזאת בשני חוזים נפרדים.

התובע 2 (להלן: "הערב") ויעקב דהאן (להלן: "הערב השני") חתמו על כתבי ערבות לפיהם הם ערבים לחיובי התובע 1 עפ"י החוזים.

בתחילת 1998, הפסיק החייב לשלם כסדרם את דמי השכירות ונותר חוב אשר עמד בבסיסו של ת.א 8276/99.

ביום 19.10.01, בעקבות דיון שנערך בפני כבוד הרשמת נמרודי בבקשת רשות להגן ולאחר שנדחתה בקשתם של החייב, הערב והערב השני להתגונן, ניתן פסק דין נגד שלושתם כאחד ע"י כבוד השופטת שלו-גרטל (להלן: "פסק הדין המקורי").

הערב השני ( יעקב דהאן) הגיש לבדו ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ע.א (מחוזי י-ם) 2519/01.

ביום 21.2.02, ביטל בית המשפט המחוזי בהסכמת הצדדים את פסק הדין נגד יעקב דהאן (להלן: "המערער") והתיר לו להתגונן מפני התביעה, בנקודה אחת בלבד, הנוגעת לשיעור סכומי החוב.

להלן נוסח הסכמת הצדדים בערעור הנ"ל:

"...לפי המלצת בית המשפט, מוסכם שתינתן למערער רשות להתגונן בנקודה אחת בלבד, הנוגעת לשיעור סכומי החוב, כפי המועלה בסעיפים 14 - 16 לתצהירו של מר דוד דהאן ומסעיפים 3 (הפסקה השנייה המתחילה במילה "ברם") ו - 4 לתצהירו של מר יעקב דהאן. האמור הנ"ל בתצהירים ישמש ככתב הגנה. לאור הסדר זה, פסק הדין ככל שהוא נוגע למערער, יבוטל. העיקולים שהוטלו במסגרת תיק ההוצאה לפועל מס' 1-01- 24670-03 בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, ייחשבו כעיקולים זמניים בתיק העיקרי, אולם הם לא יחולו על חשבונות עו"ש. נבקש ליתן למוסכם תוקף של פסק דין, ללא צו להוצאות..." (פרוטוקול הדיון מיום 21.2.02 בע"א (מחוזי י - ם) 2519/01 בפני כב' השופט גל) (ההדגשות שלי - ר.ש).

החייב והערב בחרו, כאמור, שלא לערער על פסק הדין שניתן נגדם.   

בהתאם להסכמת הצדדים ניתן ע"י בית המשפט המחוזי פסק דין המורה על החזרת התיק לבימ"ש שלום לדיון בשאלת שיעור סכומי החוב.

ביום 3.2.04 ניתן פסק דינה של כבוד השופטת שלו-גרטל (להלן: "פסק הדין הסופי") ובו הפחתה ניכרת של החוב כלפי המערער ( הערב השני) מסך 310,642 ש"ח לסך 114,441.7 ש"ח :

"לאור כל האמור לעיל התוצאה היא שהנתבע חייב לשלם לתובע סכום החוב שאינו שנוי במחלוקת, 23,500 $ כשוויים בשקלים ביום הגשת התביעה, בצרוף מע"מ ובסך הכל 114,441.70 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 4.5.99, ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע החלק היחסי של האגרה, ושכ"ט עו"ד 7,000 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל" (סעיף 10 לפסק הדין) (ההדגשה שלי - ר.ש).

פסק הדין הסופי, כאמור, ניתן ביחסים בין מר שגב יעקב ( התובע באותו תיק) ובין הנתבע, מר יעקב דהאן ( המערער).

לאור חיובו המופחת של  יעקב דהאן ( הערב השני) בפסק הדין הסופי הנ"ל, מבקשים עתה התובעים 1 ו - 2 כאן ( החייב והערב ) כי פסק הדין הסופי הנ"ל  יוחל עליהם במקום פסק הדין המקורי וכי שיעור חובם יותאם לזה אשר חל על יעקב דהאן בעקבות פסק דין זה.

לצורך האמור  נקטו התובעים  בדרך הגשת תביעה לפסק דין הצהרתי.