צברי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

המערער, מר ברוך צברי, הגיש ערעור זה לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 4.4.13, על פיה נדחתה בקשת המערער לקביעת החמרה בנכותו כתוצאה מתאונת עבודה מיום 2.8.07.

בעקבות פגיעתו המערער מיום 2.8.07, בה נפגע בגב התחתון, אושרו למערער ימי אי כושר לתקופה המכסימלית על פי החוק (עד ליום 1.11.07), ונקבעה לו נכות זמנית בשיעור 20% מיום 2.11.07 עד ליום 31.1.08. לאחר מועד זה לא הוכרה למערער נכות צמיתה.

ביום 17.7.12 הגיש המערער בקשה לקביעת החמרה במצבו לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע בעבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), זאת בשני תחומים: התחום האורטופדי והתחום הנוירולוגי.

לאחר שועדה מדרג ראשון קבעה כי לא חלה החמרה במצבו האורתופדי וקבעה למערער 0% נכות נוירולוגית לפי סעיף 29(6)(1) לרשימת הליקויים (תוך אימוץ חוות דעת נוירולוג מומחה מטעמה), הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית לעררים.

בקשת המערער לקביעת החמרת במצב נכותו, נתמכה בתוצאות של שתי בדיקות – בדיקת CT של עמוד השדרה המותני מיום 21.9.11 וכן בדיקת EMG מיום 25.6.12.

בממצאיה רשמה הוועדה הרפואית לעררים:

"EMG מאריך 25.6.12 – הולכה עצבית תקינה. חשד לרדילוקופטיה כרונית קלה S5 משמאל ללא פרפלגיות.

בבדיקה – כוח גס שמור. תחושה שמורה, החזרים סימטריים. עומד על קצות האצבעות והעקבים. תנועות עמ"ש מתני – בכיפוף לפנים מגיע לשליש מקורב של השוקיים. יישור 10 מעלות. כיפוף לצדדים עד גובה הברכיים. בישיבה – SLR שלילי דו"צ. מוסר על ירידה בתחושה באספקט לטרלי של ירך שמאל".

לאחר שאבחנה כי המערער סובל מכאבי גב תחתון, סיכמה הוועדה הרפואית לעררים את מסקנותיה כך:

"מבחינה נוירולוגית – לא נמצאו ליקויים בבדיקה הקשורים לממצא ב-CT או בבדיקת ה-EMG.

הירידה בתחושה נבחנה כמרלגיה פרסטטיקה שהינה הפרעה שאינה ממקור חבלתי. הוודעה מבקשת לציין שה-EMG הינה בדיקת עזר ואין ליקויים המקנים נכות הקשורה לתאונה הנדונה. הוועדה מסתפקת בדחית הערר בתחום הנוירולוגי.

לעניין החמרת הממצא בבדיקת ה-CT זו נדונה בועדת ערר מתאריך 6.11.11 אשר קבעה כי אין החמרה במצבו. מבחינה אורטופדית – לא נמצאה כל מגבלה המקנה אחוזי נכות ולכן הועדה דוחה את הערר גם בתחום זה.

לסיכום – אין החמרה במצבו".

טענות המערער

המערער טוען כי מאז שנת 2012 הוא סובל מכאבים והגבלה בתנועות הגב התחתון, בעטיים הוא מצוי במעקב אורטופדי רצוף, ומטופל בפיזיותרפיה ומרפאת כאב, ומקבלים טיפולים לשיכוך כאבים כולל תרופות נרקוטיות. במסגרת המעקב, אבחנו רופאים המטפלים במערער כי קיימת הגבלת תנועות בעמוד שדרה מותני, וממצאי בדיקת ה-CT מיום 21.9.11 וה-EMG מיום 25.6.12 תומכים בתלונות המערער ובעמדתו כי נותרה לו נכות צמיתה.

מוסיף המערער וטוען כי שגתה הוועדה הרפואית לעררים משלא קבעה מערער נכות צמיתה בגין הגבלת תנועת בגב תחתון ורדיקולופתיה כרונית בגובה L5, ומשהתעלמה מרשומות רפואיות של רופאיו המטפלים של המערער, בייחוד ד"ר רובינשטיין, המציינים קיומה של הגבלה בתנועת גב תחתון. לעניין זה הדגיש המערער בדיון לפניי כי גם אם ביום הופעת המערער בפני הוועדה הרפואית לעררים לא נמצאה אצלו מגבלה בתנועות, טעתה הוועדה הרפואית לעררים משהתעלמה מהתיעוד הרב של ממצאים כאלה בביקורי המערער בקופת חולים (אצל ד"ר רובינשטיין, כולל ממצא מיום 21.4.13, כשבועיים וחצי לאחר התכנסות הוועדה הרפואית לעררים). המערער סבור כי בדיקת הוועדה הרפואית לעררים התייחסה לכיפופים לפנים וליישור אך לקתה בחסר בכל הנוגע להטיות לצדדים.

לעניין התחום הנוירולוגי, המערער טוען כי הוועדה הרפואית לעררים ביססה את קביעתה בהסתמך על סעיף 29(6) לרשימת הליקויים – נויריטיס ברמה קלה המקנה 0% נכות, אך היא טעתה משלא קבעה למערער 10% בגין שיתוק חלקי בצורה קלה לפי סעיף 32(1)(א) לרשימה.

טענות המשיב

המשיב סבור כי לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה הרפואית לעררים, וכי טענותיו של המערער הינן בתחום הרפואי וכי דין הערעור להידחות. כך, קביעת הוועדה הרפואית לעררים כי לא מצאה כל מגבלה המצדיקה קביעת נכות אורטופדית, היא קביעה רפואית. וודאי שממצא שהינו מאוחר למועד התכנסות הוועדה הרפואית לעררים, אינו עילה לקביעה כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה הרפואית לערים.