צאיג ואח' נ' חב ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לשומת הוצאות.

עסקינן בהוצאות שנפסקו בפסק דין חלקי שניתן ביום 4.10.2011 על ידי השופטת פלפל.

המבקשים, הם התובעים בתיק העיקרי, שזכו בפסק הדין החלקי, מבקשים לחייב את המשיבים, הנתבעים בתיק העיקרי, לשלם להם את אגרות המשפט וכן הוצאות נוספות שהוצאו על ידם במשך השנים בהן נוהל ההליך. המשיבים מתנגדים לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, מצאתי לנכון להעתר למרבית חלקיה של הבקשה, והכל מן הנימוקים שיפורטו להלן.

ראשית לכל, יש לדחות את טענת המשיבים לפיה יש להמתין עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין החלקי בטרם תיערך שומת הוצאות. ביצועה של ההחלטה המורה למשיבים לשלם למבקשים הוצאות משפט לא עוכב, וממילא עצם העובדה שבמסגרת הערעור עשויה להשתנות התוצאה האופרטיבית של פסק הדין אינה מהווה סיבה מספקת לעכב את הביצוע, מה גם שבקשה לעיכוב ביצוע צריכה להיות מוגשת לגורם המוסמך לדון בה, ולא לרשם הדן בשומת ההוצאות.

אין חולק שהמבקשים שילמו אגרות משפט כמפורט בסעיפים א'- ד' לבקשה (נספח 2). המשיבים טוענים בהקשר זה כי המבקשים לא זכו אלא בחלק מזערי של תביעתם, ולכן יש לפסוק להם החזר אגרה חלקי בלבד, שיחושב כפי שיעורה של הזכייה ביחס לסכום התביעה שבגינו שולמה האגרה. דין הטענה להדחות. אין זה מסמכותו של הרשם להפחית מהוצאות המשפט שהוצאו בפועל לשם תשלום האגרות, גם אם הזכייה היתה חלקית בלבד. המותב שפסק את הדין הוא שהיה מוסמך להורות כן, ומשלא הורה להפחית את הוצאות המשפט מחמת הזכייה החלקית, אין מקום שהרשם יעשה כן. ככל שהמשיבים סבורים שהיה מקום להורות על הפחתת הוצאות המשפט לנוכח הזכיה החלקית של המבקשים, הרי שמדובר בטענה שיש להעלות במסגרת הערעור על פסק הדין החלקי:

"בהיעדר הוראה אחרת בפסק-הדין של בית-המשפט אין נתונה למזכיר או לרשם סמכות שבשיקול-דעת להפחית מהוצאות אלה. הוראה זו מתיישבת עם התפיסה שלפיה בית-המשפט הדן בעניין הוא זה שבידיו נתונים הכלים להחליט אם ראוי בנסיבות עניין נתון להטיל על בעל-דין שהפסיד במשפט את מלוא ההוצאות הרגילות שנצמחו עקב ניהול התביעה או שמא רק את חלקן, ואם מצא כי אין לסייג את זכות בעל-הדין להוצאות אלה, אין שיקול-דעת למזכיר או לרשם להפחיתן בשלב השומה. ... בענייננו פעלה הרשמת כדין בקובעה כי לאור הוראת פסק-הדין אשר חייבה את המבקש לשלם הוצאות למשיבים בלא סייג, יש לזכות אותם במלוא ההוצאות הרגילות באופן שהוצאות האגרה והעדים ישולמו להם במלואן בהיותן הוצאות רגילות הבאות בגדרה של תקנת משנה (1), ולגבי שומתם אין בידיה שיקול-דעת נוכח קביעות פסק-הדין ולשון התקנה."

רע"א 2993/04 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יצחק לונדנר (2004) , פ"ד נח (5) 49, 53 (פורסם בנבו).

לפיכך, אני מאשר את הוצאות האגרה כמבוקש.

המשיבים לא התנגדו להחזר שכ"ט שמאי כמפורט בסעיף ה' לבקשה (נספח 3). לפיכך אני מאשר הוצאה זו.

באשר לחשבונית בגין מתן עדות, כמפורט בסעיף ו' לבקשה (נספח 4), יש לאשר סך של 928 ₪ בלבד ולא סך של 1,856 ₪ כמבוקש, שכן מתוך עיון בחשבונית עולה כי זהו הסכום ששולם בגין "הוצאות שכר עדים". לא ברור מהיכן נלקח הסכום של 1,856 ₪.

באשר לחשבונית בסך 2,610 ₪ בגין שכר מומחה, סעיף ז' לבקשה (נספח 5), יש לאשר את ההוצאה שכן מדובר בסכום ששולם למומחה מטעם בית המשפט על פי חלוקה ארעית בין בעלי הדין. משניתן פסק דין לטובת המבקשים, יש להשית הוצאה זו על המשיבים.

יש לדחות את הדרישה לתשלום סך של 20,880 ₪ בגין הוצאות משפט ששילמו המבקשים למשיבים (סעיף ח' לבקשה). לא מדובר בהוצאות שהותנו בתוצאות ההליך. נהפוך הוא, נקבע מפורשות בהחלטה מיום 2.9.2010 כי החיוב הוא בלי קשר לתוצאות.

יש לאשר את ההוצאות בגין חברת ההקלטה והתמלול, סעיפים ט'- י"א לבקשה (נספח 7). המבקשים אימתו את התשלום שבוצע בפועל, באמצעות תצהיר. גם אם בית המשפט לא הורה מראש כי הצדדים ישאו באופן שווה בהוצאות ההקלטה, הרי שכעת, משניתן פסק דין חלקי, יש להכיר בכך כהוצאה סבירה שהוציאו המבקשים.

אין לאשר את ההוצאה בסך 1,578 ₪, סעיף י"ב לבקשה (נספח 8), שכן התשלום שולם על ידי צד שלישי.

ניתן להגיש פסיקתה המשקפת את האמור לעיל.

הואיל ועיקר הבקשה התקבלה, המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, ט"ז סיון תשע"ב, 06 יוני 2012, בהעדר הצדדים.