צ"ו 56312-02-17

רקע והשתלשלות העניינים

1. ביום 27.2.2017 הגיש מר ירדן יופה (להלן גם המבקש) את ההליך שבכותרת – "בקשה דחופה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד" – במסגרתו התבקש בית הדין, בין היתר, להוציא מלפניו צו המורה על השבתו המידית לעבודה בפועל כמנהל בית מכס מרכז. על פי האמור בבקשה, המבקש פוטר מעבודתו ברשות המיסים ביום 2.2.2017. על ההחלטה לפטרו ערר בפני נציב שירות המדינה, אשר טרם הכריע בערר לגופו. בהתאם למכתבו של מנהל רשות המיסים, מר משה אשר, מיום 19.2.2017, וויתרה רשות המיסים על עבודתו בפועל של המבקש עד לקבלת החלטת נציב שירות המדינה בערר על פיטוריו ועל כן למן יום 20.2.2017 שוהה המבקש בחופשה על חשבון הרשות (נספח ח' לבקשה).

2. בו ביום ניתנה החלטת כבוד נשיא בית הדין, השופט אייל אברהמי, ולפיה התבקש מר יופה להבהיר את סמכותו המקומית של בית דין זה להידרש לבקשה.

3. בבוקר יום 28.2.2017 הודיע המבקש כי לדידו נתונה לבית דין זה סמכות מקומית להידרש לבקשה. בתוך כך הבהיר, כי יחידת מכס "מרכז" הוא שמה ההיסטורי של היחידה שנפרסת מאילת בדרום ועד חדרה בצפון ואחראית לשם המחשה, על יבוא רכב מכל נמלי ישראל ועל דואר חבילות שיעדו הסופי הוא משרד הביטחון בכל הארץ. כן נטען שההנחיה המקצועית ניתנת על ידי המעסיקה - רשות המיסים - שמקום מושבה הוא בירושלים וכי ההחלטות הנוגעות לפיטוריו של המבקש כולם התקבלו ועתידות להתקבל בירושלים. כן נטען כי המבקש מבצע חלק משמעותי מעבודתו מבניין רשות המיסים בירושלים.

4. משהועבר התיק לטיפולי אפשרתי למדינה להודיע עמדתה ביחס לשאלת הסמכות המקומית. ביום 1.3.2017 ביקשה המדינה להורות על דחיית הבקשה על הסף בשל היעדר סמכות מקומית. בתשובה קצרת מילין ציטטה המדינה את הוראות תקנה 4 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן תקנה 4) והודיעה, כי בהתאם לנתונים המצויים בידה מקום עבודתו של המבקש הוא בבית המכס מרכז המצוי בראשון לציון ומקום מגוריו הוא בתל-אביב. כראייה להוכחת מקום מגוריו של המבקש צירפה המדינה העתק מטופס 101 שמילא המבקש לשנת 2017.

5. בתשובה לתגובת המדינה הודיע המבקש כי המונח 'מקום עבודה' פורש בפסיקת בית הדין הארצי גם כמרכז מפעלו של המעביד או כמקום בו נמצא משרדו הרשום בישראל של המעסיק (ע"ע (ארצי) 143/09 נמיקוב – רשת בטחון (1993) בע"מ ( 24.3.2009); בר"ע (ארצי) 41211-05-14 שיינברג – כנפי משק תור בע"מ (30.6.2014) (להלן: עניין נמיקוב ועניין שיינברג)) וחזר על טענתו כי הוא משמש כמנהל בית מכס 'מרכז' שסניפיו פרושים מאילת ועד חדרה בצפון וכי הוא שוהה במהלך השבוע בבניין רשות המיסים בירושלים.

6. לאחר עיון בהודעות הצדדים הורתי למדינה, בהחלטה מיום 2.3.2017, להגיש תגובתה לבקשה לגופה ואפשרתי לה לשוב ולהתייחס לפרשנות המונח 'מקום עבודה' בתקנה 4 ולטענתו העובדתית של התובע ולפיה יחידת מכס מרכז נפרסת על שטחים גאוגרפיים נרחבים. טענה ממנה עולה לכאורה, כי תחום אחריותה של יחידת מכס מרכז מתפרש על מרבית הארץ ומצוי באחריות המבקש כמנהלה. בנוסף נקבע דיון בבקשה למחר, 9.3.2017, בנוכחות נציג מוסמך מטעם נציב שירות המדינה הבקיא בפרטי הערר שהגיש המבקש ביחס לפיטוריו.

7. ביום 6.3.2017 הודיעה המדינה כי לדידה לסוגיית הסמכות המקומית כאן ישנן השלכות רוחב תקדימיות באשר להגשת תביעות על ידי עובדי המדינה מכל רחבי הארץ לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. אשר על כן ביקשה, כי סוגיה זו תוכרע טרם מתן התייחסותה לגוף הבקשה. בתוך כך הבהירה המדינה כי מקום עבודתו של המבקש הוא בבית המכס מרכז שבראשון לציון וכי הדבר עולה מבקשת המבקש עצמו. כן הוסיפה המדינה וטענה, כי משרדו של המבקש הוא רק בבית המכס מרכז שבראשון לציון, שם מצוי כל הציוד המשמש אותו לשם ביצוע תפקידו כמנהל בית המכס; שם יושבת מזכירתו; מצוי שעון הנוכחות בו הוא מחתים את כרטיסו בתחילתו ובסיומו של כל יום עבודה; שם מוגש לאמרכלות כל מסמך המתייחס לענייני מנהלה הנוגעים למבקש לרבות אישור יציאה בתפקיד, אישורי חופשה, מחלה, טופסי אש"ל וכל כיוצא באלה.

המדינה הטעימה כי לרשות המיסים בישראל מספר בתי מכס הפרוסים בכל רחבי הארץ ובהם: בית מכס חיפה, בית מכס אשדוד, בית מכס אילת, בית מכס ירושלים ובית מכס מעברים העומדים בפני עצמם. מכאן שגם בית מכס מרכז הוא יחידה בפני עצמה שמרכז פעילותה העיקרי הוא באזור המרכז, כשמה, וכי היא מתרחבת לכל היותר עד לעיר תל-אביב.

זאת ועוד. בדיקה שערכה המדינה העלתה כי מחודש 1/2016 ועד לחודש 1/2017 ביקר המבקש במשרד הנהלת רשות המיסים בירושלים 10 פעמים בלבד. לדידה של המדינה קבלת טענת המבקש, כי הגעתו לישיבות במשרד המטה יש בה כדי להקנות סמכות מקומית לבית הדין בירושלים הינה כאמור תקדימית ולנוכח העובדה שמרבית משרדי המטה מצויים בירושלים משמעה היא כי כל עובד מדינה יכול להגיש תביעתו בירושלים. רק ברשות המיסים מדובר בתביעות פוטנציאליות של 6,000 עובדיה.

מאחר שהמבקש אינו שונה מכל גובי המכס בארץ אין כל הצדקה לאפשר לו לנהל את ההליך בירושלים שעה שמרכז פעילותו המובהק הוא אזור המרכז ומקום מגוריו הוא בתל-אביב. המדינה שבה ומדגישה כי לדידו של המבקש עצמו, תפקידו הוא מנהל בית המכס מרכז הממוקם בראשון לציון ועל כן ובהתאם להוראות תקנה 4 בית דין זה נעדר סמכות מקומית לדון בבקשה והמדובר הוא בניסיון ל'פורום שופינג' אסור.

לבסוף הודיעה המדינה כי טרם ניתנה החלטה בערר שהגיש המבקש על פיטוריו וכי הוא שוהה בחופשה על חשבון המדינה ועל כן אין כל דחיפות בקיום הדיון טרם ברור סוגיית הסמכות המקומית.

8. בו ביום (6.3.2017) הורתי למדינה להשלים תגובתה לגוף הבקשה וקבעתי שמאחר ואין בתגובת המדינה מענה מלא לכל חלקי החלטתי הקודמת וכי לא מן הנמנע שהדברים דורשים ברור עובדתי יתקיים הדיון אשר נועד למחר כמתוכנן.

9. אמש עתרה המדינה לעיון מחדש בהחלטה האמורה. לדידה מן הבקשה עצמה עולה כי בהתאם להחלטת נציב שירות המדינה מיום 15.2.2017 פיטורי המבקש אינם בתוקף עד להחלטת נציב שירות המדינה ובכפוף לה, וכי המבקש מצוי בחופשה על חשבון המדינה. אשר על כן אין כל שינוי במצבו ובנסיבות אלה אין כל דחיפות בברור בקשתו ויש להכריע בשאלת הסמכות המקומית לגופה לנוכח משמעותה התקדימית. הוסיפה וטענה המדינה, כי לשיטתה אין צורך בברור עובדתי נוסף בשים לב לטענות המבקש עצמו מהן עולה שהוא איננו כופר בכך שמשרדו הקבוע מצוי בבית המכס מרכז שבראשון לציון. כך בבקשתו הוא מתאר את גירסתו ביחס לנעשה בבית המכס מרכז כיום ועותר להשבתו לעבודה שם לרבות למשרדו הפיסי. לתגובתה צירפה המדינה את החלטת כבוד הנשיא אייל אברהמי בעניין פלונית (סע"ש 31998-02-16 פלונית – מדינת ישראל (9.6.2016)), בה נעתר לבקשת המדינה להעברת ההליך לבית הדין האזורי בתל-אביב לנוכח מקום ביצוע עבודתה של התובעת בעיר תל אביב ומקום מגוריה בנתניה.

10. תשובת התובע התבקשה עד אתמול, אך משום מה הוגשה רק היום בשעות הצהריים. לטענתו עיון באתר רשות המיסים ילמד, כי אזור טיפולו של אגף מכס מרכז משתרע "...מהגבול הצפוני של משרד המכס ומע"מ נתניה ודרומה עד אילת (כולל היישובים הישראלים במערב השומרון וחבל עזה)".

המבקש סובר כי התעקשות המדינה על סוגיית הסמכות המקומית אינה במקומה וכל תכליתה הוא הסטת הדיון מהוצאתו לחופשה כפויה שלא כדין, שבחלוף הימים תהפוך למעשה עשוי. לדידו, החלטתו של כבוד הנשיא אברהמי בעניין פלונית מלמדת, כי די בזיקות גאוגרפיות מסוימות לאזור השיפוט כדי להקנות לבית דין זה סמכות מקומית ובנטל זה עמד. הגשת הבקשה לבית דין זה נעוצה במיקומה של הנהלת רשות המיסים בירושלים.

דיון והכרעה

11. אודה ולא אבוש, כי מלכתחילה סברתי כי נכון הוא ובראש לעשות לקידום ההליך לגופו וכי יתכן ששאלת הסמכות המקומית תבוא על פתרונה. אולם משהתברר כי לא זה הוא מצב הדברים ומשעניין זה אינו נתון בבתי הדין להסכמת הצדדים, אין מנוס מהכרעה בסוגיה זו לגופה. כך דעתי היא כי צודקת המדינה שהלכה ולמעשה אין עוד צורך ממשי בברור עובדתי משלים.