ערן ישעיהו אלמגור נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב

1.עניינה של החלטה זו, בקשה שהגיש התובע לזמן את הגב' לאה פוגל ואת עו"ד אלמוג סלע לחקירה על תצהיריהן.

2.בנימוקי הבקשה נטען כי עורכת הדין אלמוג סלע הגישה שני תצהירים במסגרת תגובת הנתבעת לבקשת התובע לגילוי מסמכים. התצהיר הראשון שהגישה נוגע לקורות החיים של מלגת אלון ששלח התובע לנתבעת; התצהיר השני נותן פרטים לגבי בקשה לפרטים נוספים ולגילוי מסמכים ספציפי ושעה שמדובר בתצהירים בדבר פרטים נוספים זכותו של התובע לחקור עליהם.

עוד צוין בבקשה כי בהחלטת בית הדין מיום 10/2/2016 חוייבה האוניברסיטה ליתן תצהיר גילוי מסמכים כדין וכן ליתן את הפרוטוקולים האותנטיים בכתב יד ולחילופין פירוט של נסיבות ביעורם של הפרוטוקולים האותנטיים בכתב יד ומכלול נסיבות העניין.

בעקבות החלטת בית הדין הנ"ל, נתנו שני תצהירים נוספים, האחד של הגב' לאה פוגל והשני של עו"ד אלמוג סלע, אשר שניהם נוגעים להוראת בית הדין כמפורט בהחלטה מיום 10/2/2016.

בתצהיר הנ"ל הצהירה עו"ד סלע באשר לישיבת השימוע שנערכה ביום 23/12/2013 כי היא עצמה ערכה תיקונים ברישום שנערך. הרישום שערכה לעצמה במהלך ישיבת השימוע (רישום ותיקונים החסויים בחיסיון משפטי), נעשה על מנת שישקף באופן מלא ומדויק יותר את תוכן הישיבה ופרט לכך, לא נשמרו בידיה טיוטות של הפרוטוקול, אלא העותק הסופי בלבד.

התובע טען במסגרת בקשה מס' 67, כי החלטת בית הדין לא מולאה ואין מקום כי עו"ד סלע תערוך רישומים של ישיבה רשמית של שימוע, תתקן לפיהם את הפרוטוקול, תסתיר את התיקונים שעשתה, ותטען כאילו הרישומים והתיקונים גם יחד חוסים בחיסיון משפטי.

התובע הוסיף וציין כי קיים ברשותו תמלול של ישיבת השימוע, ממנו עולה כי קיים פער בין תמלול השימוע לבין הפרוטוקול, ומן הדין לחקור את מי שביצע את השינוי בפרוטוקול. שעה שהגיע שלב ההוכחות, הרי שהוא המועד שבו ניתן לחקור בעניינים אלו וכן על אשר הצהירה עו"ד אלמוג סלע, וברור מאליו כי זכותו של התובע לחקור גם את הגב' לאה פוגל על תצהירה.

התובע הבהיר כי בכוונתו לחקור את כל מי שנתן עד כה תצהירים מטעם הנתבעת ולא ניתנה כל הודעה או התנגדות בקשר לכך מטעם הנתבעת ורק בשלב מאוחר יותר התנגדה הנתבעת לחקירת עו"ד סלע, שכן מעורבותה של עו"ד סלע בעניין נעשתה במסגרת ייעוץ משפטי חסוי אשר ממילא אין זכות לחקור לגביו.

שעה שהאוניברסיטה נתנה תצהירים של פרטים נוספים במסגרת הליך גילוי המסמכים לפי החלטת בית הדין, היא אינה יכולה לטעון כאילו יש חיסיון או כאילו לתובע לא עומדת הזכות לחקור על שהוצהר.