פש"ר 8264-08

מדובר בבקשת הנאמן לביטול הענקה (בהתאם לסעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל).

בבקשתו ביקש הנאמן לבטל החלטה שניתנה בהסכמה (בבימ"ש מחוזי ת"א) שבמסגרתה בוטל פסק דין שניתן לטובת החייב (בבימ"ש שלום ת"א).

כללי

ביום 17.3.05 הוצא בבית משפט השלום בת"א (ת.א 56258/03) פסק דין שבו חויבו המשיבות לשלם לחייב סך של 1,297,311 ₪ (להלן: "פסק הדין").

ביום 7.7.05 הגישו ב"כ החייב וב"כ המשיבות לבית משפט המחוזי בת"א הודעה ובקשה בהסכמה לבטל את פסק הדין, שניתן בבית משפט השלום, ולהורות על דחיית תביעת החייב. על פי ההודעה ההסכמה הושגה לאחר שביום 20.3.05 שילמו המשיבות, בהתאם להוראת ב"כ החייב, סך של 1,240,681 ₪ למר יגאל בן משה ולאשתו.

הבקשה המונחת להכרעה בפני היא בקשת הנאמן לביטול ההענקה, שלטענתו העניק החייב למשיבות ביום 7/7/2005 , בכך שוויתר בהסכם הפשרה על זכויותיו בהתאם לפסק הדין שניתן ע"י בית משפט השלום בתל אביב.

לשם הבנת התמונה במלואה יתואר להלן בתמצית פסק הדין שניתן בת"א 56258/03- בתביעתו בבית המשפט השלום בת"א ביקש החייב להורות למשיבות להשיב לו סך של 250,000 דולר ששולם על ידו כ"דמי רצינות" במסגרת מו"מ לרכישת הנתבעת 2 (מלון גלי אילת), וכן לפיצוי בסך 250,000 דולר בשל ניהול מו"מ שלא בתום לב .

בית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה נגד הנתבעות (המשיבות בבקשה זו) ופסק לטובת החייב את סכום הפיקדון , שהופקד כ”דמי רצינות" בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות.

בפסק דינו ציין בית משפט השלום בתל אביב כי חברת הכשרת היישוב הוציאה את מלון "גלי אילת" למכירה, והחייב כשליחו של דודו שהיה המשקיע/המממן, התעניין ברכישת המלון. כן צוין כי המשיבות, דרשו כתנאי מוקדם למסירת כל אינפורמציה אודות המלון, הוכחה לרצינות המתעניינים וליכולתם הכספית, בדמות הפקדת סך של 250,000 דולר כדמי רצינות, והחייב שהסתייע במכרו יגאל בן משה, אשר מימן עבורו את הערבות הכספית שנתבקשה, נפגש ביום 12.9.02 במשרדי הנתבעת 1 עם נציגי הנתבעות שבהם מנכ"לית הנתבעת 1 וסמנכ"ל הכספים שלה. בפגישה זו הפקיד החייב בידי הנתבעות שיק בנקאי על סך 250,000 דולר, ובמעמד זה נמסר לעיונו תיק המסמכים של המלון. לאחר מכן התנהל בין הצדדים משא ומתן, ובסופו של דבר החליט החייב שלא לרכוש את המלון (הסיבות לכך פורטו בהרחבה בפסק הדין). לאור זאת ביקש החייב לקבל בחזרה את כספי "דמי הרצינות", אולם המשיבות מסרו לו כי הפיקדון חולט כפיצוי על ביטול העסקה.

בית המשפט השלום קיבל את טענות החייב ובקביעתו דחה בין היתר את טענת המשיבות לפיה החייב אשר התעניין ברכישת הנכס הסכים לשים את כספו על קרן הצבי ולהתחייב מראש לשלם סך של 250,000 דולר רק תמורת האופציה לרכוש את הנכס, זאת בשעה שהנכס הוצע לכל דכפין ולכל המרבה במחיר.

בפסק דינו הורה כאמור בית המשפט לנתבעות 1-2 (המשיבות בבקשה זו) לשלם לחייב את סכום הפיקדון כערכו נכון ליום מתן פסק הדין המתבטא לאחר תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק בסך של 1,297,311 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 75,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק .

טענות הצדדים

טענות הנאמן- בבקשתו לביטול הענקה ששבפנינו טען הנאמן כי בפסק הדין שניתן לטובת החייב, כאמור לעיל, חויבו המשיבות לשלם לחייב סך של 1,297,311 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום פסק הדין, אגרות בית משפט ושכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪.

הנאמן טען כי פסק הדין פורסם בעיתונות, וכתוצאה מכך, הוטלו אצל המשיבות עיקולים ע"י חלק מנושיו, של החייב היות ובמועד פסק הדין עמדו תלויים כנגד החייב תיקי הוצל"פ רבים.

הנאמן טען כי בכדי לחמוק מנושיו, הגיע החייב להסכמה עם המשיבות כי הוא יוותר על זכויותיו לפי פסק הדין.

הנאמן ביקש להורות על ביטול הענקה שניתנה בדמות ויתור החייב במסגרת הסכם הפשרה, וכן ביקש להורות למשיבות להעביר לקופת פשיטת הרגל את הסכומים שנפסקו בפסק הדין לטובת החייב: סך של 1,297,311 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין, אגרות בית משפט בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום ששולמו בגזברות בית המשפט השלום בתל-אביב ועד ליום התשלום המלא בפועל, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961 וכן שכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין.

טענות המשיבות- מנגד, טענו המשיבות כי מהות בקשת הנאמן היא ביטול הענקה לפי סע' 96 לפקודה, אלא שאין ולא הייתה כל הענקה. משכך, אין את מה לבטל.