מ' נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה

1.לפניי בקשת הנאמן להורות לחייבת להשיב לקופת פשיטת הרגל כספי תגמולים בקרן הפנסיה אותם משכה מחברת מנורה, ללא היתר מבית המשפט או מכונס הנכסים הרשמי.

2.צו לכינוס נכסי החייבת ניתן ביום 20.06.2017 בגין חובות מוצהרים בסך 363,600 ₪ ל-5 נושים. ביום 25.06.2018 הוכרזה החייבת כפושטת רגל ונקבעה בעניינה תכנית פירעון לפיה בכפוף לכך שתוסיף החייבת 50 תשלומים בסך 600 ₪ היא תפוטר מכל חובותיה בני תביעה.

3.ביום 13.02.2018 הגיש הנאמן (המנהל המיוחד דאז) את הבקשה שבנדון. במסגרת הבקשה נטען כי ביום 12.09.2017, לאחר מתן צו הכינוס, משכה החייבת סך של 7,718 ₪ מחברת מנורה וזאת ללא כל אישור או כל הסכמה מאת הכונס הרשמי/ בית המשפט. נטען כי אין חולק כי עסקינן בנכס שנמנה על מסת הנכסים הניתנים לחלוקה בין הנושים ולפיכך החייבת לא היתה רשאית למשוך כספים אלה לכיסה ללא כל דיווח או בקשה מתאימה, על כן מדובר במשיכה שלא כדין. הנאמן טען כי מדובר בהברחת כספים ששייכים לקופת הכינוס והתנהלות החייבת מנעה מהנאמן לשים ידו על כספים אלו ולממשם לטובת הכינוס ועל כן יש להורות לחייבת להשיב את מלוא הכספים לקופת הכינוס לאלתר.

4.בהיעדר תגובה מטעם החייבת הוריתי ביום 01.03.2018 לחייבת להשיב את הסכום האמור לקופת הפש"ר וזאת תוך 30 ימים.

5.ביום 08.03.2018 הוגשה מטעם החייבת בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 01.03.2018 ולהורות כי הסך של 7,718 ₪ יוותר בידיה. במסגרת הבקשה נטען כי הסכום שנמשך על-ידי החייבת הנו רכיב התגמולים בקרן הפנסיה אשר מהווים כספים מוגנים שאינם מוקנים לקופה אלא לחייבת בלבד ואשר נמשכו על מנת לממן את הטיפולים עבור בתה של החייבת ולרכישת תרופות וציוד עבורה, וכן עבור דמי מחייה שוטפת בהעדר אפשרות לצאת לעבוד. עוד נטען כי החייבת לא ידעה כי היה עליה לקבל את אישור בית המשפט טרם העברת הכספים והדבר נעשה נוכח המצוקה הכלכלית בה שרויה החייבת ובתום לב מלא ומוחלט, והעובדה שהיא דיווחה בדו"ח הדו-חודשי על הכנסה כאמור מעידה על תום לבה, שקיפותה והתנהלותה התקנית של החייבת.

6. בתגובה לבקשה לעיון חוזר חזר הנאמן על האמור בבקשתו העיקרית והוסיף כי אין המדובר בכספי תגמולים וזאת מאחר והם נמשכו על-ידי החייבת והפנה לפסיקה בעניין. נטען כי מקום שהחייבת ביקשה למשוך את הכספים, מאבדים הכספים מצביונם ככסף מוגן והם הופכים לכספים שאינם מוגנים המוקנים לקופת הכינוס. נטען כי במידה והחייבת היתה מגישה בקשה כנדרש, בית המשפט היה בוחן את הבקשה לגופה ונותן החלטה המאזנת בין צרכי החייבת לבין נושיה, אולם משלא עשתה החייבת כן מדובר בהברחת כספים ואין מקום להורות על ביטול ההחלטה מיום 01.03.2018.

7.בתשובתה לתגובת הנאמן חזרה החייבת על נימוקי בקשתה.

8.בדיון שהתקיים ביום 25.06.2018 בבקשת החייבים לפשיטת רגל, חזרו ב"כ הצדדים על האמור בטיעוניהם בבקשה ובתגובה. הנאמן הוסיף כי לאור נסיבותיה המיוחדות של החייבת ניתן לפרוס את ההחזר ל-60 חודשים. יצוין כי במסגרת הדיון הכרזתי על החייבים כפושטי רגל וקבעתי בעניינם תכנית פירעון. באשר לגורל הסכום שמשכה החייבת קבעתי כי החלטה בעניין תינתן בנפרד.