פש"ר 57008-07-13 ס' ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

 
רקע כללי וטענות הצדדית בקצירת האומר

1.לפני בקשת המבקש להורות כי הפטרו יחול אף על חוב המזונות אותו הוא חב למוסד לביטוח לאומי.

2.צו כינוס בעניינו של החייב ניתן ביום 17.9.13. על החייב הושת תחילה צו תשלומים בסך 250 ₪ לחודש, אשר הופחת בהחלטה מיום 2.7.14 לסך של 100 ₪ לחודש.

3.ביום 17.2.16 הוגש תסקיר הנאמן במסגרת בקשת החייב למתן הפטר. בתסקיר זה ציין הנאמן בין היתר, כי מדובר בחייב יליד 1955 הסובל מבעיות רפואיות, אינו עובד ומתקיים מהבטחת הכנסה של המוסד לביטוח לאומי בסך של 2,050 ₪ לחודש וכן מאיסוף בקבוקים, עיסוק ממנו הוא משתכר סך של כ-1,000 ₪ לחודש. החייב נטול נכסים וללא חשבונות בנק, מדווח על הוצאות שכירות בשיעור של 1,250 ₪ לחודש ועל הוצאות כלכלה בשיעור של 1,400 ₪ לחודש. נוכח האמור בתסקיר, לא מצא הנאמן תוחלת בהותרת ההליך על כנו והוא המליץ על מתן הפטר חלוט לחייב.

4.ביום 28.2.16 התקיים דיון בעניינו של החייב. סך כל חובותיו של החייב מסתכם בסכום של כ-293,000 ₪. ב"כ הכנ"ר ציינה בדיון כי מדובר בחייב בן 60 המתקיים מגמלת הבטחת הכנסה ואיסוף בקבוקים, וכי המדובר בחובות ישנים בני למעלה מ-20 שנים, והכנ"ר המליץ על מתן הפטר. בהחלטתי מאותו יום מצאתי לאמץ את המלצת הנאמן אשר נתמכה בעמדת הכנ"ר, לפיה יופטר החייב מחובותיו בכפוף לתשלום חוב הפיגורים בסך 600 ₪ בתוך 90 ימים.

5.ביום 27.3.16 הגיש החייב בקשה להפטירו אף מחוב המזונות אותו הוא חב למוסד לביטוח לאומי. לטענתו הוא שוהה בחלק מהזמן כדייר רחוב או במאהל ברחוב ארלוזורוב. הוא חי בלא תמיכת המשפחה, ערירי, ואוסף מדי פעם בקבוקים למחזור לצורך מחייתו. הכנסתו מהמוסד לביטוח לאומי מסתכמת בסך של 2,056 ₪ לחודש, מצבו הרפואי ידוע, כפי שדווח בתיק בית המשפט ובתסקיר הנאמן, והוא מתגורר חלק מהזמן בשכירות בגינה משלם הוא סך של 1,250 ₪ לחודש. לדבריו, בתיק המזונות קיים חוב של 143,000 ₪.

6.המוסד לביטוח לאומי בתגובתו מתנגד להחלת ההפטר על חוב המזונות, וזאת אף לאור נסיבותיו האישיות של המבקש. לטענת המל"ל, החוב של החייב כלפיו אינו חוב עצמאי אלא חוב שנוצר מכוח דיני הסוברוגציה, עת שהמל"ל נכנס בנעלי הזכאים למזונות לאחר שהוא משלם את תשלומי המזונות על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב – 1972. לטענת המל"ל, מתן ההפטר לגבי חבות במזונות פוגע בשני אינטרסים מהותיים: האחד, פגיעה בהבטחת הקיום לזכאים במזונות והשני, פגיעה ברציונל העומד במרכזו של חוק המזונות הבנוי על איזון הדין בין שלוש צלעות של משולש האינטרסים. לטענת המל"ל, החייב אינו עומד בתנאים שנקבעו ברע"א 4905/13 קצקה נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 29.1.14), שם החייב היה אדם מבוגר עם נכות כללית תפקודית של 100% וללא כושר השתכרות, בעוד שבענייננו החייב הינו בן 61, ללא דרגת נכות ובעל כושר השתכרות מלא.

7.החייב הגיש כתב תגובה, במסגרתו ציין כי אין המדובר בחוב מזונות שמשולמים בפועל כיום, לפי שילדיו הינם בני 32, 35 ו-38, בוגרים, ומדובר בחוב ישן בן עשרות שנים.

8.הנאמן בתגובתו ציין, בין היתר, כי מדובר בחייב מבוגר, פרוד מזה כ-25 שנים, אב לשלושה ילדים בגירים המצויים בשנות ה-30 לחייהם, מתקיים מקצבת ביטוח לאומי בסך 2,050 ₪ ומתפרנס מאיסוף בקבוקים, בעל פוטנציאל השתכרות אפסי, שצו התשלומים בעניינו נקבע על סך של 100 ₪ לחודש והוא נטול נכסים. לטענת הנאמן, עובדות פסק הדין קצקה דומות למקרה בענייננו, ולפיכך בהתחשב בגילו של החייב, במצבו הרפואי, בזמן הרב שחלף מפתיחת תיק ההוצל"פ ובכך שאין לו נכסים והשתכרותו העיקרית היא הבטחת הכנסה, סבור הנאמן כי מצבו בא בגדר המקרים בהם ראוי להחריג את תשלום חוב המזונות.