רקע כללי וטענות הצדדית בקצירת האומר
1.לפני בקשת המבקש להורות כי הפטרו יחול אף על חוב המזונות אותו הוא חב למוסד לביטוח לאומי.
2.צו כינוס בעניינו של החייב ניתן ביום 17.9.13. על החייב הושת תחילה צו תשלומים בסך 250 ₪ לחודש, אשר הופחת בהחלטה מיום 2.7.14 לסך של 100 ₪ לחודש.
3.ביום 17.2.16 הוגש תסקיר הנאמן במסגרת בקשת החייב למתן הפטר. בתסקיר זה ציין הנאמן בין היתר, כי מדובר בחייב יליד 1955 הסובל מבעיות רפואיות, אינו עובד ומתקיים מהבטחת הכנסה של המוסד לביטוח לאומי בסך של 2,050 ₪ לחודש וכן מאיסוף בקבוקים, עיסוק ממנו הוא משתכר סך של כ-1,000 ₪ לחודש. החייב נטול נכסים וללא חשבונות בנק, מדווח על הוצאות שכירות בשיעור של 1,250 ₪ לחודש ועל הוצאות כלכלה בשיעור של 1,400 ₪ לחודש. נוכח האמור בתסקיר, לא מצא הנאמן תוחלת בהותרת ההליך על כנו והוא המליץ על מתן הפטר חלוט לחייב.
4.ביום 28.2.16 התקיים דיון בעניינו של החייב. סך כל חובותיו של החייב מסתכם בסכום של כ-293,000 ₪. ב"כ הכנ"ר ציינה בדיון כי מדובר בחייב בן 60 המתקיים מגמלת הבטחת הכנסה ואיסוף בקבוקים, וכי המדובר בחובות ישנים בני למעלה מ-20 שנים, והכנ"ר המליץ על מתן הפטר. בהחלטתי מאותו יום מצאתי לאמץ את המלצת הנאמן אשר נתמכה בעמדת הכנ"ר, לפיה יופטר החייב מחובותיו בכפוף לתשלום חוב הפיגורים בסך 600 ₪ בתוך 90 ימים.
5.ביום 27.3.16 הגיש החייב בקשה להפטירו אף מחוב המזונות אותו הוא חב למוסד לביטוח לאומי. לטענתו הוא שוהה בחלק מהזמן כדייר רחוב או במאהל ברחוב ארלוזורוב. הוא חי בלא תמיכת המשפחה, ערירי, ואוסף מדי פעם בקבוקים למחזור לצורך מחייתו. הכנסתו מהמוסד לביטוח לאומי מסתכמת בסך של 2,056 ₪ לחודש, מצבו הרפואי ידוע, כפי שדווח בתיק בית המשפט ובתסקיר הנאמן, והוא מתגורר חלק מהזמן בשכירות בגינה משלם הוא סך של 1,250 ₪ לחודש. לדבריו, בתיק המזונות קיים חוב של 143,000 ₪.
6.המוסד לביטוח לאומי בתגובתו מתנגד להחלת ההפטר על חוב המזונות, וזאת אף לאור נסיבותיו האישיות של המבקש. לטענת המל"ל, החוב של החייב כלפיו אינו חוב עצמאי אלא חוב שנוצר מכוח דיני הסוברוגציה, עת שהמל"ל נכנס בנעלי הזכאים למזונות לאחר שהוא משלם את תשלומי המזונות על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב – 1972. לטענת המל"ל, מתן ההפטר לגבי חבות במזונות פוגע בשני אינטרסים מהותיים: האחד, פגיעה בהבטחת הקיום לזכאים במזונות והשני, פגיעה ברציונל העומד במרכזו של חוק המזונות הבנוי על איזון הדין בין שלוש צלעות של משולש האינטרסים. לטענת המל"ל, החייב אינו עומד בתנאים שנקבעו ברע"א 4905/13 קצקה נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 29.1.14), שם החייב היה אדם מבוגר עם נכות כללית תפקודית של 100% וללא כושר השתכרות, בעוד שבענייננו החייב הינו בן 61, ללא דרגת נכות ובעל כושר השתכרות מלא.
7.החייב הגיש כתב תגובה, במסגרתו ציין כי אין המדובר בחוב מזונות שמשולמים בפועל כיום, לפי שילדיו הינם בני 32, 35 ו-38, בוגרים, ומדובר בחוב ישן בן עשרות שנים.
8.הנאמן בתגובתו ציין, בין היתר, כי מדובר בחייב מבוגר, פרוד מזה כ-25 שנים, אב לשלושה ילדים בגירים המצויים בשנות ה-30 לחייהם, מתקיים מקצבת ביטוח לאומי בסך 2,050 ₪ ומתפרנס מאיסוף בקבוקים, בעל פוטנציאל השתכרות אפסי, שצו התשלומים בעניינו נקבע על סך של 100 ₪ לחודש והוא נטול נכסים. לטענת הנאמן, עובדות פסק הדין קצקה דומות למקרה בענייננו, ולפיכך בהתחשב בגילו של החייב, במצבו הרפואי, בזמן הרב שחלף מפתיחת תיק ההוצל"פ ובכך שאין לו נכסים והשתכרותו העיקרית היא הבטחת הכנסה, סבור הנאמן כי מצבו בא בגדר המקרים בהם ראוי להחריג את תשלום חוב המזונות.
9.הכנ"ר בתגובתו ציין, בין היתר ובתמצית, כי החייב סובל מבעיות לחץ דם וסוכרת ומטופל תרופתית. נראה כי תיק ההוצל"פ לטובת המל"ל נפתח ביום 1.4.92, כאשר יתרת החוב עם פתיחת הליך הפש"ר עומדת על סך של 143,370 ₪. הכנ"ר מציין כי הכלל הוא, כי חוב מזונות אינו בר-הפטר בהליך פש"ר ובית המשפט מוסמך לסטות מן הכלל עת המדובר בחריג. הכנ"ר סבור כי קיימים הבדלים בין פרשת גמזו (פש"ר (תל אביב – יפו) 1253/06 גמזו נ' כונס הנכסים הרשמי ואח') לבין המקרה בענייננו. הכנ"ר מפנה אף לפרשת קצקה ובוחן את המבחנים שנקבעו באותו פסק דין ביחס לענייננו. לשיטת הכנ"ר, על פניו נראה כי חלק מהנסיבות בתיק דנן עולות בקנה אחד עם הקביעות שנקבעו בפרשת קצקה, ובסופה של תגובה מותיר הכנ"ר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.
המסגרת המשפטית בתמצית
10.סעיף 69 לפקודה קובע כהאי לישנא:
"(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:
1. חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;
2. חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;
3. חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".
כפי שניתן לראות, סעיף 69(א)(3) לפקודה קובע כי לכתחילה יוחרג חוב המזונות מצו ההפטר, כאשר זהו הכלל המנחה, וכאשר יחד עם זאת העניק המחוקק לבית המשפט מרחב של שיקול דעת לעניין ההפטר מחבות זו ואופן יישומו.
11.ביום 02.09.13 ניתנה הכרעתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, בעניין, במסגרת פרשת גמזו. במסגרת הכרעתו, איזן בית המשפט בין השיקולים השונים המנחים אותו בדיון בסוגיה, ובהם החשיבות שבפתיחת דף חדש בחיי החייב תוך בחינת תום ליבו ונסיבות חייו מחד, לבין אינטרס הנושות לקבל את כספן מאידך, תוך שהוא עומד על כך כי חלוף הזמן יש בו כדי לאיין את מעמדו הגבוה של חוב מזונות ולהפכו לחוב "רגיל", כמו גם להקהות מעוקצו ככלל.
בנסיבות העניין נתן בית המשפט המחוזי את דעתו לכך כי הכנסת החייב עומד על כ-4,000 ₪, וכי סכום זה אינו צפוי להשתנות, נוכח גילו של החייב, שהינו כבן 62, והעובדה כי אין לו עוד נכסים למימוש שכן כולן מומשו על ידי הנושות עצמן; מצבו הבריאותי הרעוע של החייב; גילו של החוב, וגילה של ביתו הזכאית למזונות, שהינה כבת 44; מצבן הכלכלי השפיר באופן יחסי של הנושות והמסקנה כי הנושות גבו כבר בעבר סכומים ניכרים מהחייב. נוכח כל אלו קבע בית המשפט של פשיטת רגל, כי יש ליתן הפטר לחייב גם מחוב המזונות.
ביום 03.05.15, במסגרת ע"א 6456/13 נעמה ישעיהו נ' יוסף גמזו (פורסם בנבו , 3.5.15), אושרר פסק הדין בעניין גמזו, מטעמי בית המשפט המחוזי דשם.
12. ביום 29.01.14 ניתן פסק דינו של כב' השופט י. עמית בפרשת קצקה. במסגרת פסק הדין העניק בית המשפט העליון הפטר לחייב מחוב מזונות. באותו המקרה, חוב המזונות התגבש אל מול המוסד לביטוח לאומי, שכן, משלא שילם החייב את מזונות ילדיו, נכנס המוסד לביטוח לאומי בנעליו מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-1972, שילם את מזונות הילדים וזקף את חוב החייב כלפיו. המוסד לביטוח לאומי ביקש לבצע קיזוז חודשי בשיעור של 10% מקצבת הנכות לה זכאי המבקש מדי חודש.
בית המשפט העליון העניק לחייב הפטר מלא מהחוב כלפי המוסד לביטוח לאומי, וזאת בעיקר נוכח נסיבותיו האישיות של החייב, תוך שהוא נותן דעתו לגילו של חוב המזונות, שכן תיק ההוצאה לפועל נפתח לפני כ-30 שנה; גילו של הזכאי למזונות, אשר הינו בן 34; גילו של החייב אשר עמד על 62, מצבו הרפואי של החייב אשר מוכר על ידי המדינה כנכה 100%; ומצבו הכלכלי החמור, כאשר החייב מתקיים מקצבת נכות בלבד, בגובה של 2,497 ₪ (לאחר קיזוז ביטוח בריאות), סכום הנמוך אף מקו העוני לאדם בודד. כן עמד בית המשפט העליון על כך שבמסגרת הליכי פשיטת הרגל קיבל המוסד לביטוח לאומי דיבידנד בסך של 10,000 ₪.
דיון והכרעה
13.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בשים לב אף לעמדת הנאמן וב"כ הכנ"ר ועל רקע מגמות הפסיקה שהובאו בין היתר לעיל, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.
14.עסקינן בחייב מבוגר בגיל 61, מצבו הבריאותי אינו שפיר, במסגרת תיק הפש"ר שילם צו תשלומים בסך 100 ₪ לחודש, הכנסתו מתשלום הבטחת הכנסה שמשולמת על ידי המל"ל עומדת על סך של 2,050 ₪ והוא משתכר אף מאיסוף בקבוקים. מדובר באדם ערירי, נטול נכסים. חוב המזונות הינו חוב ישן, ילדי החייב הינם מבוגרים, כאשר הקטן שבהם הינו כבן 32. מעיון בתיק עולה כי לא נטען לחוסר תום לב ביצירת החובות.
15.אומנם, מצאתי טעם מסוים גם בשיקולים שהציג המוסד לביטוח לאומי בעניין, ברם שיקולים אלו נשקלו אף הם בעניין קצקה ובעניין גמזו, כאשר נקבע כי במסגרת האיזון הראוי, ולאור נסיבותיהם האישיות של החייבים דשם, הרי שהשיקול ליתן הפטר גבר על השיקולים הכלליים עליהם הצביע המוסד לביטוח לאומי.
16.בענייננו, לאור ההלכות החדשות של בית המשפט העליון כאמור לעיל ובכלל זאת בעניין קצקה ועניין גמזו, הרי שבנסיבות העניין, וחרף השיקולים הראויים שהעלה המוסד לביטוח לאומי בתגובתו, מצאתי כי נסיבותיו האישיות הפרטניות של החייב ונסיבות הבקשה מצדיקות, באופן חריג, היעתרות לבקשת ההפטר מחוב המזונות (ר' גם החלטותיי בפש"ר 1308-01-11 וקנין ואח' נ' הכנ"ר ואח' (פורסם בנבו, 7.6.16); פש"ר 25726-08-10 חדד ואח' נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 7.7.15)).
17.בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ז, 03 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
