ט' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפניי בקשת הנאמנת לביטול הענקה.

רקע

1.החייב/המשיב 1 הגיש בקשה למתן צו כינוס והכרזתו פושט רגל ביום 25.10.2010 (להלן: "הבקשה"). בית המשפט נעתר לבקשה ונתן צו כינוס על נכסי החייב ביום 10.3.2011. ביום 27.2.13, הוכרז החייב פושט רגל והמבקשת מונתה כנאמנת על נכסי החייב.

2. החייב והמשיבה 3 (להלן: "המשיבה") היו נשואים כדת משה וישראל. ביום 10.8.1995, רכשו המה דירת מגורים המצויה ברחוב ***** ב***** והידועה גם כתת-חלקה ****** (להלן: "הדירה"). לשם רכישת הדירה, נטלו בני הזוג משכנתא מבנק טפחות בסך 198,500 ₪.

נישואי החייב והמשיבה עלו על שרטון וביום 30.4.2000 חתמו המה על הסכם גירושין (להלן: "ההסכם").

בהסכם נקבע, בין היתר, כי הדירה תועבר לידי המשיבה, וכן המשכנתא תעבור אף היא על שם המשיבה אשר תמשיך לשאת בתשלומי המשכנתא. בתמורה לכך, ויתרה המשיבה על כתובָּתהּ, מזונותיה וזכויותיה בדירה נוספת המצויה ברחובות ושהייתה רשומה על שם החייב (להלן: "הדירה הנוספת).

3. בית הדין הרבני בתל אביב (להלן: "בית הדין") התיר את נישואי החייב והמשיבה, אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין, במסגרת תיק 664/סב, ביום 10.6.2002. ביום 23.9.2004, נמחקה הערת האזהרה שהייתה רשומה על הדירה לטובת החייב במרשם המקרקעין, ומלוא הזכויות בדירה עברו על שם המשיבה. ויודגש: דין ההסכם כדין הסכם ממון, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 ( להלן: "החוק". ראו - סעיף 2(ד) לחוק האמור).

4.לאחר הגירושין, נושי החייב ביקשו לעקל את הדירה ואת המיטלטלין שבבעלות המשיבה. ביום 25.1.04, ניתן פסק דין הצהרתי על ידי בית משפט השלום בראשון לציון, לבקשת המשיבה, במסגרת תיק ה"פ 238/03, המצהיר, כי המשיבה היא הבעלים החוקי של המיטלטלין המצויים בדירה. וכן, ביום 19.5.2004 הצהיר בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, לבקשת המשיבה, במסגרת תיק ה"פ 827/03, כי המשיבה היא הבעלים החוקי של הדירה.

הבקשה

5.הנאמנת מסתמכת בבקשתה דנן על עילת ביטול הענקה לפי סעיף 96(ב) לפקודה. לטענתה, החייב העניק את זכויותיו בדירה למשיבה ונעשה פושט רגל לפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה. מועד ההענקה הוא המועד בו הושלם רישום הזכויות בדירה על שם המשיבה, דהיינו ביום 23.9.2004. ההענקה האמורה נעשתה על ידי החייב בזמן שהיה חדל פירעון דבר שהקטין, שלא כדין, את מאסת הנכסים שלו וגרם לפגיעה בנושים. במקרה דנן, לא מתקיים החריג שבסעיף 96(ג)(2) לפקודה.

לבסוף ואליבא דנאמנת, החייב לא קיבל תמורה כלשהי בעד ההענקה. אין לראות את ויתור המשיבה על כתובתה, מזונותיה וזכויותיה בדירה הנוספת, כתמורה בעד עסקת ההענקה.