פש"ר 45872-08-16 חובלשוילי ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

בפני בקשת הבנק למימוש העיקול, שהוטל טרם מתן צו הכינוס על כספי משכורתה של החייבת אצל מעסיקה, כך שהכספים המוחזקים על ידי המעסיקה יועברו לידי הבנק ולא לידי קופת הכינוס.

ביום 7.9.16 ניתן לבקשת החייבת צו כינוס לנכסיה.

רקע וההליך

ביום 11.4.16 נמסר צו עיקול על כלל נכסי החייבת, שהוצא לבקשת הבנק, לידי מעסיקתה של החייבת.

ביום 13.7.16 לאחר שהמעסיקה לא הגיבה לעיקול, הגיש הבנק בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לזמן את המעסיקה לחקירה בפני רשם ההוצאה לפועל. ביום 14.7.16 ניתנה החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל כי על המעסיקה להגיב לעיקול בתוך 10 ימים.

ביום 9.8.16 לאחר שהמעסיקה לא הגיבה בשנית, הגיש הבנק בקשה נוספת ללשכת ההוצאה לפועל לזמן את המעסיקה לחקירה. ביום 14.8.16 זומנה המעסיקה לדיון ביום 25.9.16, לצורך חקירתה בפני כב' רשם ההוצאה לפועל.

ביום 7.9.16 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, כפי שצוין לעיל.

ביום 25.9.16 התקיים הדיון בהוצאה לפועל בראשון לציון ובמהלכו נחקרה המעסיקה. במסגרת החקירה הצהירה המעסיקה כי אכן מוחזקים אצלה כספים בסך 11,524 ₪, שעיקלה בהתאם לצו העיקול, ממשכורות החייבת לחודשים אפריל עד אוגוסט 2016, אולם כספים אלו לא הועברו ללשכת ההוצאה לפועל.

ביום 27.9.16 הוגשה בקשת הבנק, היא הבקשה מושא החלטה דנן. ביום 29.9.16 הוגשה תגובת המנהל המיוחד, שהתנגד לבקשת הבנק, וגרס כי דין הכספים לעבור לקופת הכינוס. ביום 30.9.16 ביקשתי תשובת הבנק ותגובת הכנ"ר.

ביום 30.10.16 הגיש הבנק תשובתו לתגובת המנהל המיוחד, בה עמד על בקשתו הראשונית לקבלת הכספים המעוקלים אצל המעסיקה.

ביום 1.11.16 הוגשה תגובת החייבת אשר צידדה בעמדת המנהל המיוחד, כי דין הכספים המעוקלים להגיע לקופת הכינוס. עוד באותו יום, הגיש הבנק את תשובתו לתגובת החייבת.

ביום 18.12.16 ניתנה תגובת הכנ"ר אשר ביקש, כי טרם יתייחס לגופם של דברים, תוגש עמדת המנהל המיוחד בשנית, אולם ציין כי באופן עקרוני במקרים כאלו, בהם הכספים טרם מומשו, דין הכספים המעוקלים לעבור לקופת הכינוס.

ביום 10.1.17 הוגשה התייחסותו של המנהל המיוחד לתשובת הבנק, אולם לא היה בהתייחסות זו שינוי בעמדתו של המנהל המיוחד, וביום 7.2.17 הוגשה תגובת הכנ"ר בשנית, בגדרה הביע עמדתו כי דין הבקשה להידחות ודינם של הכספים המעוקלים לעבור לקופת הכינוס.

טענות הבנק

הבנק טען כי הואיל והליכי העיקול החלו טרם קבלת צו הכינוס לחייבת, הכסף שייך לבנק. יתרה מכך, הוסיף הבנק, כי רק משום שהמעסיקה לא פעלה כפי שנתבקשה במועד הטלת העיקול, לא מומש העיקול והכספים לא הועברו ללשכת ההוצאה לפועל.

הבנק טען כי הוא מודע להוראות סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), לפיו לנאמן עדיפות על נושה, שהטיל עיקול טרם מתן צו הכינוס ולא השלים את העיקול בטרם מתן צו הכינוס, אולם לטענת הבנק, היות והבנק פעל למימוש העיקול ורק בגלל פעולת המעסיקה לא מומש העיקול, נראה כי ראוי שהכספים יועברו ללשכת ההוצאה לפועל ולא לקופת הכינוס.

עוד טען הבנק כי ניתן להקיש לעניין זה מסעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 הקובע כי כספים שהתקבלו בעקבות פעולת זוכה מסוים יזקפו תחילה לאותו זוכה שפעל לקבלת הכספים, ולפיכך גם בעניין זה, הכספים שהצטברו אצל המעסיקה בזכות פעולת הבנק צריכים להגיע לבנק. הבנק אף ציין כי אם הכספים יועברו לקופת הכינוס, הדבר יהווה פגיעה קשה בבנק אשר פעל לגבות את חובו ככל שביכולתו בהתאם לתקנות ולדין.

הבנק הוסיף כי הוא זכאי להחזר הוצאות שהוצאו על ידו לצורך טיפול בעיקול וזאת על-פי פסיקה שצרף לבקשתו.

עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר

המנהל המיוחד ציין בתגובתו כי הבנק אינו נושה מובטח ולפיכך העברת הכספים המעוקלים לידיו משמעה העדפת נושים פסולה.

עוד טען המנהל המיוחד, כי הוראות סעיף 91 לפקודה, חלות על הבנק, והמועד הקובע לעניין זה הוא מועד קבלת החוב, כאמור בסעיף, ולפיכך היות ובמועד בקבלת צו הכינוס טרם מומש העיקול והכספים טרם הגיעו לתיק ההוצאה לפועל, שפתח הבנק, העיקול שייך לקופת הכינוס. המנהל המיוחד אף תמך את עמדתו בפסיקה.

המנהל המיוחד אף ציין, כי ההסדר בסעיף 91 לפקודה, בא להוות איזון בין אפשרויות גבייה מצד הנושים תוך שמירה על שוויון בין הנושים לבין מתן אפשרות לחייבת לפתוח דרך חדשה. סעיף 91 בא לוודא כי נשמר השוויון בין הנושים ואין עדיפות של נושה רגיל על חברו.

כמו כן, המנהל המיוחד טען כנגד טענת הבנק לעניין השימוש בחוק ההוצאה לפועל, כי המסגרת הנורמטיבית החלה בעניין זה היא פקודת פשיטת הרגל, היות ובהליך פשיטת רגל עסקינן.

לבסוף ציין המנהל המיוחד כי בפרוטוקול הדיון מלשכת ההוצאה לפועל (מיום 25.9.16) אשר צורף לתשובת הבנק לתגובת המנהל המיוחד (מיום 30.10.16, בעמ' 26-25), עולה כי הבנק לא הגיש כלל בקשה למימוש הכספים ולפיכך כלל לא הושלם הליך העיקול על ידי הבנק ולכן אין להיעתר לבקשת הבנק.

הכנ"ר הצטרף לעמדת המנהל המיוחד וציין כי לאור סעיף 91 לפקודה וטענת המנהל המיוחד לעניין אי-מימוש הכספים מטעם הבנק, כעולה מפרוטוקול הדיון בלשכת ההוצאה לפועל (מיום 25.9.16), יש לדחות את בקשת הבנק.

עוד הוסיף הכנ"ר, כי בסעיף ו' לצו הכינוס נקבע שיש לבטל את כלל העיקולים, שהוטלו על כספי החייב ולא הועברו לזוכים עד למועד המצאת צו הכינוס. לפיכך סבור הכנ"ר כי דין הכספים לעבור לקופת הכינוס.

 דיון והכרעה

נראה כי אכן המסגרת הנורמטיבית לעניין זה היא סעיף 91 לפקודה המציין כך:

"(א) נושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל לגבי נכסים של חייב, לרבות עיקול חוב המגיע לחייב, לא יוכל ליהנות מההוצאה לפועל לעומת הנאמן אלא אם השלים אותה לפני יום מתן צו הכינוס ולפני שנודע לו כי הוגשה בקשת פשיטת רגל או כי החייב עשה מעשה כאמור בסעיף72(2).

  (ב)  לענין פקודה זו, השלמתה של הוצאה לפועל היא, לגבי נכסים –  בתפיסתם ומכירתם, ובעיקול חוב – בקבלת החוב.

(ג) הוצאה לפועל שבוצעה בתפיסה ומכירה של נכסים לא תהיה בטלה מחמת זה בלבד שהיא מעשה פשיטת רגל, והקונה אותם בתום לב מידי המוציא לפועל זכותו בהם עדיפה על זכותו של הנאמן."

מסעיף 91 עולה, כי אם הנושה שהטיל עיקול במסגרת הוצאה לפועל לא השלים את העיקול בטרם מתן צו הכינוס, אזי הכספים שעוקלו עוברים לקופת הכינוס. יתרה מכך, מסעיף 91(ב) עולה כי השלמת העיקול משמעה "קבלת החוב".

ברע"א 4941/06 אלפסי נ' עו"ד אופיר נאמן על נכסי החייב (פורסם בנבו, 16.7.2006) (להלן: "פסק דין אלפסי"), קבע כב' השופט גרוניס (כתוארו דאז) כך:

"סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם-1980, קובע את כללי המשחק בעת מעבר מהליך הוצאה לפועל להליך פשיטת רגל. בסעיף 91(א) נאמר, כי נושה שפתח בהליך הוצאה לפועל לא יוכל ליהנות מן ההליך אלא אם השלימו לפני שניתן צו כינוס, לפני שנודע לו כי החייב הגיש בקשת פשיטת רגל או לפני שנודע לו כי החייב עשה מעשה פשיטת רגל, כאמור בסעיף 72(2) לפקודה. סעיף 91(ב) מורה, כי לעניין עיקול של חוב, הרי קבלת החוב היא היא בבחינת השלמה של הליכי ההוצאה לפועל... מטבע הדברים שחייב להיקבע קו גבול בין הליך הוצאה לפועל לבין הליך פשיטת רגל. קו גבול זה נקבע לעניין גביית חוב על ידי נושה בקבלתו על ידו. אם הנושה לא קיבל את החוב לפני מתן צו כינוס או לפני אחת החלופות האחרות, אלא רק לאחר נקודות הציון הנזכרות, חובה עליו להשיב הכספים לקופה, לטובת כלל הנושים. ההוראות שבסעיף 91 לפקודה באות ליישם בהקשר של הוצאה לפועל את עקרון היסוד בדבר שוויון בין נושיו של החייב." [עמ' 2 לפסק הדין].

עוד הוסיף כב' הנשיא לשעבר גרוניס בספרו ביחד עם משנה לנשיא לשעבר, ד"ר שלמה לוין על פסק דין זה כך:

"במקרה אחר [בפסק דין אלפסי-ע.ר.] מדובר היה בעיקול של כספים אצל מחזיקים. ראש ההוצאה לפועל הורה למחזיקים להעביר את הכספים ללשכת ההוצאה לפועל. לאחר מכן ניתן צו כינוס לגבי החייב. המחזיקים העבירו את הכספים ללשכת ההוצאה לפועל כחודש לאחר שניתן צו הכינוס ולאחר מכן הם הועברו לידי פרקליטו של נושה של החייב. נקבע כי על הנושה להעביר את הכספים שקיבל לקופת פשיטת הרגל." [שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 394 (מהדורה שלישית, 2010)].

מפסק דין זה ניתן ללמוד, כי גם חוב אשר כבר הועבר לידי הנושה לאחר מועד צו הכינוס, הגם שעילתו נתגבשה טרם מועד צו הכינוס ושראש ההוצאה לפועל הורה להעבירו בטרם מתן צו הכינוס, דינו לשוב לקופת הכינוס.

במקרה שבפני הבנק לא קיבל את "החוב" אליו במועד צו הכינוס, שכן הכספים המעוקלים היו ברשות המעסיקה באותו מועד. לפיכך נראה כי הבנק לא השלים את העיקול בקבלת החוב, כנדרש בסעיף זה.

כאמור בפסק דין אלפסי, עיתוי המועד לקבלת הכספים אכן מהווה אינדיקציה עבור בית המשפט לעניין השלמת העיקול. כל עוד לא הועברו הכספים לידי הנושה לא הושלם העיקול, תהא הסיבה אשר תהא. לא זו אף זו, שבעניין זה עולה מתגובת המנהל המיוחד והכנ"ר כי הבנק כלל לא הגיש בקשה למימוש (סעיף 4 לתגובת הכנ"ר מיום 7.2.17; וכן סעיף 23 לתגובת המנהל המיוחד מיום 10.1.17). עובדה זו מחזקת את טענת המנהל המיוחד והכנ"ר שהבנק לא השלים את העיקול מצדו, ולא כפי שטען, כי כל ההליכים מצדו הושלמו, והוא רק המתין לכסף מן המעסיקה.

אוסיף כי צודק המנהל המיוחד בטענתו, כי ככל שהייתי מקבלת את טענות הבנק ומעבירה לידיו את הסכום האמור, היה הדבר מהווה העדפת נושים אסורה, שכן הבנק במעמד אחד עם הנושים הרגילים ואין מקום להעמידו במקום טוב יותר משאר הנושים.

לגבי טענת הבנק, שהובאה בסעיף 12 לתשובת הבנק (מיום 30.10.16), לעניין תגמול הנושה על פעולתו למען הגדלת קופת הנשייה, כעולה מפש"ר 2196/08 סנדרס נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 25.2.16) (להלן: "פסק דין סנדרס"), איני מוצאת לנכון לקבל טענה זו במקרה זה, ואפרט. בפסק דין סנדרס, כב' סגן הנשיאה, השופט א' אורנשטיין (כתוארו דאז), קבע, כי יש לתגמל את הנושה על כל הפעולות שעשתה למען העשרת קופת הכינוס, שעה שאלמלא פעולותיה ככל הנראה הכספים שהתווספו לקופת הכינוס כלל לא היו מתגלים. לצורך פעולותיה, שכרה הנושה, בין היתר, חוקר פרטי, שהתחקה אחר החייב וגילה כי זכויות החייב בנכס מסוים הוברחו לאשתו. זכויות החייב בנכס מומשו והועברו לקופת הכינוס, וסגן הנשיאה אורנשטיין (כתוארו דאז) הורה לתגמל את הנושה על פעולות אלו בגובה של 70% מסכום הדיבידנד שאושר לה. לא דומה מקרה זה למקרה שבפני. במקרה שבפני, הבנק הטיל עיקול על משכורתה של החייבת ולא השלים את הפעולות הנדרשות טרם קבלת צו הכינוס. לא אותר כאן נכס מיוחד שהצריך מאמצים מיוחדים, דוגמת הנכס בפסק דין סנדרס. הבנק פעל כאן כ"נושה מקצועי" ואין צורך לתגמלו במיוחד על כך, ומצופה ממנו לפעול כך בשגרת עבודתו (ראו סעיף 13 לפסק דין סנדרס). לפיכך, אין לקבל טענה זו של הבנק.

מקובלת עלי טענת הכנ"ר כי מצב זה מצוין מפורשות גם בסעיף ו' לצו הכינוס, שם נאמר כי כל העיקולים שטרם נגבו יועברו לקופת הכינוס (סעיף 5 לתגובת הכנ"ר מיום 7.2.17).

עוד, לא מצאתי קשר בין הפסיקה שהובאה על ידי הבנק לעניין ההוצאות, שהוציא לגבייה, לבין המקרה שבפני, ולכן איני מוצאת לנכון לחייב בהוצאות אלה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת הבנק וקובעת כי הכספים המעוקלים המצויים בידי המעסיקה יועברו ישירות לקופת הכינוס.

המעסיקה תעביר את הכספים בתוך 20 יום מקבלת החלטה זו.

בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.