פש"ר 43920-03-15

1.בפני בקשה לסילוק על הסף (בקשה מס' 6) אשר הוגשה על ידי החייב. החייב מבקש לסלק על הסף את הבקשה להמצאת של התראת פשיטת הרגל אשר הגיש בנק דיסקונט לישראל (להלן: "המשיב") כנגד החייב. אציין כי על פי החלטת סגן הנשיאה השופט אורנשטיין הוגשה הבקשה לסילוק על הסף כבקשה נפרדת, ויחד עימה הוגשה התנגדות החייב לבקשת פשיטת הרגל. נקבע כי קודם תוכרע הבקשה לסילוק על הסף ולצורך כך הועברה הבקשה לטיפולי, כרשמת המחלקה.

2.בבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל טען המשיב שביום 30/4/09 הוגשה על ידו תביעה כספית כנגד החייב (ת.א 1475/09) בסכום של 4,410,801 ₪ וביום 16/2/15 ניתן פסק דין המקבל את התביעה במלואה (להלן : "פסק הדין"). יש לציין כי התביעה הוגשה כנגד שני גורמים: חברת א.ב אסבר ניהול פרוייקטים בע"מ וכנגד החייב (להלן: "החברה"). החייב הינו הבעלים של החברה וחתם על ערבות להבטחת כל חובותיה. פסק הדין כאמור חייב את שני הנתבעים (החברה והחייב) במלוא סכום התביעה. המשיב שלח לחייב מכתב התראה לתשלום החוב הפסוק בפסק הדין, ומשהחייב לא נענה לדרישה הוגשה כאמור הבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל.

3.בבקשה טוען החייב שבית משפט בישראל נעדר סמכות בהליכי פשיטת רגל כנגד החייב, שכן מדובר בתושב חוץ שלגביו לא התבקש כלל ועיקר היתר המצאה מחוץ לתחום; שלבקשת המשיב לא צורף תצהיר תומך ולא פורטו הנסיבות המקימות את סמכותו של בית משפט זה. החייב טען שאין לראות בהמצאה שבוצעה למשרד נאמן כהמצאה כדין, הגם שאין הכחשה כי משרד נאמן ייצג את החייב בתביעה נושא פסק הדין. החייב טוען שעל פי ההלכה לא די בכך כדי להכיר בהמצאה כהמצאה כדין, שכן מדובר בהליך משפטי חדש. בנוסף ולחלופין נטען כי החייב לא חב מאום למשיב.

4.המשיב הגיב לבקשה לסילוק על הסף והפנה לסעיף 2(א) לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה") ולסעיף 7(4) לפקודה. לטעמו, לא בכדי לא פירט החייב בתצהיר מדוע בית משפט נעדר סמכות, שכן הנסיבות ברורות המה. לשיטת המשיב, בעת שנעשה מעשה פשיטת הרגל היה לחייב מקום מגורים בישראל והיו לו עסקים בישראל, ודי בכך כדי להקנות סמכות לבית משפט זה, גם אם מקום מגוריו הקבוע של החייב אינו בישראל. המשיב מפנה גם לעובדה שפסק הדין ניתן בישראל; בגין חוב שנוצר בישראל; כלפי המשיב שהינו בנק בישראל. המשיב טען כי החייב הינו הבעלים של החברה, חברה הרשומה בישראל המקיימת עסקים בישראל, וגם אם החברה הפסיקה את פעילותה, כל עוד לא פרעה את חובותיה יש לראות בה כבעלת עסקים. עוד טען המשיב כי החייב טען לזכויות בכספים של חברת אמבלייז; שלחייב דירת מגורים בישראל ברח' הרב אפרים 7(ב) רעננה, בה מתגוררים אשתו וילדיו ובה הוא שוהה עת מגיע הוא לארץ; שלחייב נכסים בישראל, בין היתר מגרשים בראשון לציון ודירה בפתח תקווה; ולפיכך קמה לבית משפט זה סמכות.

5.בכל הנוגע לצורך הגשת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום טען המשיב כי המציא את התראת פשיטת הרגל למשרד נאמן, אותו משרד שייצג את החייב בתביעה; שמשרד נאמן לא השיב את כתבי הטענות ולא הגיש הודעה לפיה הוא אינו מייצג את החייב בהליכים אלו; כי משרד נאמן התייצב לדיון במסגרת הליך זה ונתן את הסכמתו למתן צו איסור דיספוזיציה שהתקיים ביום 10/5/15 ומשכך אין כל ספק כי מהווה מען למסירת כתבי בי-דין עבור החייב, ואין כל צורך לבקש היתר המצאה מחוץ לתחום.

6.החייב הגיב לתגובת המשיב ושוב ציין כי הבנק בחר שלא להגיש תצהיר, ובהעדר תצהיר לא הונחה כל תשתית עובדתית לדון בבקשה. החייב שב ומציין כי מדובר בתושב חוץ שאינו מתגורר בישראל; שאינו מנהל עסקים בישראל ושלא היה מקום לבצע המצאה למשרד נאמן, במיוחד כשלצורך המצאת כתב התביעה נושא פסק הדין ביקש המשיב היתר המצאה מחוץ לתחום.

7.בטרם ניתנה החלטתי בבקשה לסילוק על הסף הגיש המשיב בקשה לצרף מסמך (זאת לאחר שניסיון להגיש את אותו מסמך באמצעות הודעה נדחה על ידי). המסמך הינו החלטה של כב' השופט חסדאי מיום 8/4/15 במסגרת ה"פ 44532-08-14, בו החייב הינו המבקש. באותו הליך בקש החייב סעדים זמניים בנוגע לנכסים השייכים לו לכאורה בישראל (להלן: "המסמך"). בהחלטתי מיום 2/7/15 התרתי את הגשת המסמך, בכפוף להשלמת טיעון מטעם החייב. בין היתר קבעתי כי : "מעבר לכך, סבורה אני כי מדובר במסמך שעשוי להיות בעל חשיבות לתיק זה, שכן במסגרת ההליך הנ"ל טוען המשיב לקיומם של נכסים בישראל. כיוון שבקשה מס' 6 עוסקת בין היתר בעניינים אלו, יכולה להיות לאמור במסמך ולנטען על ידי החייב בהליך האחר השלכה על הבקשה הדורשת הכרעה, היא בקשה מס' 6". בעקבות החלטה זו צורף המסמך לתיק.

8.החייב הגיש השלמת טיעון בנוגע למסמך, חזר על טענותיו בדבר היותו תושב חוץ ואי תמיכת בקשת המשיב בתצהיר ולגופו של מסמך טען שמדובר בהחלטת ביניים בלתי מבוססת וכי מתשובות מנהל מקרקעי ישראל עולה שלחייב אין כל זכויות כנטען. החייב חזר וטען שעל מנת שבית משפט זה יקנה סמכות, יש לעמוד בכל תנאי סעיף 7 לפקודה, ולא הוכח כי לחייב דירת מגורים או שניהל את עסקיו "תוך שנה מיום הגשת הבקשה".

9.ביום 26/8/15 הגיש הכונס הרשמי את עמדתו וסבר כי לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה להתראת פשיטת רגל. הכנ"ר גרס כי תנאי סעיף 7 לפקודה הם תנאים חלופיים ודי בהתקיים אחד מהם כדי להכשיר את הגשת הבקשה. הכנ"ר מציין כי בענייננו לחייב עסקים בישראל (החברה); פסק הדין ניתן בישראל והחוב הינו לבנק ישראלי; מהמסמך שהוגש עולה שהחייב עצמו טוען לקיומם של נכסים בישראל ודי בכך כדי להקים את התנאים הנדרשים בפקודה. בכל הנוגע לטענה בדבר היתר המצאה מחוץ לתחום טוען הכנ"ר שיש לראות בנסיבות העניין במסירה שבוצעה למשרד נאמן כמסירה כדין, שכן מדובר במשרד המייצג את החייב גם בהליך זה.