-
החייב, עמוס מסילתי, הגיש בקשה למתן צו הפטר ולהכרזתו כפושט רגל בחודש ספטמבר 2014.
-
אשת החייב, היא החייבת, ליאורה מסילתי, הגישה בקשה נפרדת למתן צו כינוס ולהכרזתה כפושטת רגל בחודש ינואר 2015.
-
יצוין שבמסגרת בקשתה הצהירה החייבת, על חוב אחד בלבד, לבנק דיסקונט, שהוא חוב חופף לאחד מחובות החייב, בסך של כ- 92,000 ש"ח.
-
בשלב מסוים הגישו החייבים בקשה לאיחוד הדיון בעניינם – וכך היה.
-
טענות החייבים באשר להסתבכות הכלכלית באו לידי ביטוי במסגרת תצהיריהם בעת הגשת הבקשות, ובין היתר, טענו שבמסגרת עיסוקו של החייב כמתווך בסחר בכלי רכב נתבע על ידי נושים שונים, וניתנו נגדו פסקי דין, והלוואות שניטלו על ידו לתשלום פסקי הדין לא הוחזרו בשל מצבו הכלכלי.
-
נושיו של החייב היו פעילים לאורך ההליך והביעו בו עניין, תוך שהם עומדים על חוסר תום הלב ביצירת החובות, עניין בולט וחוזר ונשנה בפסקי הדין שניתנו נגדו על ידי בתי המשפט השונים (ראו: פסק הדין שניתן בתיק 20053-09-13 בעניינו של החייב).
-
אחד מהנושים אף פנה למנהל המיוחד בבקשה לבחון האם החייב לא מבריח רכוש תוך כדי הליך פשיטת-רגל, והמציא לעיונו של המנהל המיוחד נתונים מהם ניתן ללמוד כי על אף העובדה שהחייב נמצא בהליך זה של חדלות פירעון, ממשיך הוא לעסוק בסחר בכלי רכב, אולם למען הסדר הטוב, יצוין שעניין זה לא נבדק עד תום ולא הובאו לפני ראיות כי כך היא.
-
התנהלות שני החייבים בהליך פשיטת-הרגל רצופה במחדלים רבים; ובעניין זה הוגשו בקשות לא מעטות לביטול ההליך בשל ניצולו לרעה;
החייבים חדלו מהגשת דוחות חודשיים וכן לא שילמו את התשלומים העתיים.
ניתנו לחייבים הזדמנויות פעם אחר פעם להסיר את מחדליהם ושוב התבקשו לעמוד בחובותיהם בהליך – אולם לא עשו זאת.
-
המנהל המיוחד פנה בשלב מסוים לבית המשפט בעניינו של החייב בבקשה להעמיק את החקירה ביחס אליו, כאשר סבר ש"החייב אינו חי ברמת חיים ההולמת חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל", ובין היתר, גם בשים לב להעדר שיתוף הפעולה המתחייב, וזאת על מנת ל"התחקות אחר התנהלותו האמתית של החייב", ברם לא הובאה לפני תוצאותיה, ונדמה שהדבר נזנח לאור הכספים שהתקבלו בתיק מזכויותיו של החייב בירושת האם המנוחה.
-
החייבים המשיכו שלא להגיש דוחות ולא לשלם את התשלומים החודשיים. יצוין שעד לחודש פברואר 2017 צבר החייב 25 פיגורים והחייבת שילמה עד לאותו מועד תשלום אחד בלבד!
לאחר הדיון שנערך בפברואר 2017 הפקידו החייבים לקופה סכומי כסף לא מבוטלים על חשבון הפיגורים במקבצים (בסכומים שלמעלה מ 10,000 ₪), אולם מכל מקום – גם לשיטתם, לא הסירו את כלל המחדלים ועדיין נותר חוב פיגורים, אותו התחייבו לשלם.
-
החייבים טענו כי מפאת מצבם הקשה "הזניחו מעט את חובותיהם בהליך" וכי אין באפשרותם לעמוד בצו התשלומים. כך באופן סתמי ובלא תימוכין.
לעניין זה יצוין שלאחר שהגישו החייבים למנהל המיוחד דוחות חלקיים, התברר שטענותיהם אינן עולות בקנה אחד עם הנתונים שנכתבו על ידם בדוחות, ודווקא ניתן ללמוד מהם על פער משמעותי לטובת ההכנסות, נתון שלא מלמד על היעדר
היכולת לשלם את התשלומים החודשיים, אלא להפך, ודווקא מלמד שהתשלום החודשי שהושת על שני החייבים גם יחדיו, צנוע מאד.
עוד יוער שיש קושי לקבוע כל ממצאים עובדתיים מהדוחות ביחס להכנסות והוצאות משק הבית, ומעיון בדוחות עולה שנערכו על ידי החייבים כלאחר יד ובלא פרטים רבים.
-
מכל מקום, עקב פעולות שננקטו על ידי כונסי נכסים למימוש זכויות החייב בעיזבון אמו המנוחה התקבל לקופת פשיטת הרגל של החייב ביום 2.3.17 סכום של 379,520 ₪, והחייבים סברו שבסופו של דבר יתקבלו בתיק כספים בשיעור מלוא החוב ועתרו שלא יבוטלו ההליכים בעניינם.
-
על אף טענות אלה נקבע בהחלטה מיום 26.2.17 כך : "...אכן התנהלות החייבים רצופת מחדלים. גם נסיבות חיים קשות ככל שתהיינה אינן מצדיקות התעלמות מההליך. אינני משוכנע שעמדת הכנ"ר לא מדויקת במקרה זה, כאשר היה מקום לשקול את ביטול ההליך. גם כאשר החייב מציע לשלם 100% דיבידנד. בסופו של דבר הדיבידנד איננו חזות הכל. יש משמעות גם להתנהלות החייב בהליך. על החייבים לשתף פעולה באופן מלא, להגיש דוחות דו חודשיים ולשלם צו תשלומים..." .
-
והנה, ניתנה לחייבים – שוב – הזדמנות נוספת להסיר את המחדלים, לחזור ולשתף פעולה על מנת שניתן יהיה לבחון את התנהלותם, ונקבע דיון שני בעניינם ליום 19.11.17.
-
עובר למועד הדיון בחודש נובמבר 2017 הגיש המנהל המיוחד דו"ח מעדכן במסגרתו עמד שוב על מחדליהם של החייבים הן במישור הדוחות החודשיים והן במישור התשלומים. עם זאת, סבר המנהל המיוחד כי לאור העובדה שלקופת פשיטת הרגל התקבלו כספים (ממימוש נכסי ירושה) בסכום קרוב למלוא החוב בתיק, סבר כי יש ליתן בידי החייבים הפטר מותנה בכפוף להעמדת קופת ההליך בשיעור של חלוקת דיבידנד בשיעור 100% נטו.
-
דיון בעניינם של החייבים, כאמור, התקיים ביום 19.11.17, אליו התייצבו החייבים ובא כוחם, המנהל המיוחד, נציג כונס הנכסים הרשמי וכן, שניים מהנושים: ב"כ הנושה סופי גלאון (עו"ד גלאון), וב"כ בנק דיסקונט (עו"ד י' צור).
-
בפתחו של דיון הציג המנהל המיוחד את הנתונים הכספיים הרלוונטיים בעניינם של החייבים:
סכום תביעות החוב המאושרות של החייב עומדות בסך כולל של 372,639 ₪;
סכום תביעת החוב היחידה של החייבת היא בסך של 92,213 ₪ (שהיא חופפת לאחת מתביעות החוב של החייב);
עד ליום הדיון, ובהתאם לנתונים הידועים עד אז, בקופת פשיטת הרגל – של שני החייבים – מצוי סכום של 393,870 ₪ (כאשר מתוכם סכום של 379,520 ₪ הוא בגין מימוש חלקו של החייב בעיזבון אמו המנוחה).
המנהל המיוחד חזר וציין שעל אף שהחייבים שילמו תשלומים מאז הדיון בפברואר 2017, הרי עדיין נותרה יתרת פיגורים בגין התשלומים השוטפים.
על אלה – סבר המנהל המיוחד שיש להוסיף את הוצאות ההליך (שכר טרחתו, אגרת השגחת הכנ"ר וכן שכרו של עו"ד רט בהליך ערעור שהתנהל) בסכום של כ- 80,000 ₪.
-
במצב דברים זה, ביקשו החייבים שיש להסתפק בסכום הקיים בקופה, בכפוף להסרת מלוא חוב הפיגורים וכן הוספה של סך נוסף של 20,000 ₪ וזאת על מנת שיינתן להם הפטר מחובותיהם שקדמו למתן צו הכינוס.
בשלב זה, הצטרף הכונס הרשמי ועמדתו היתה כי ניתן להסתפק בהצעת החייבים למתן הפטר.
-
עם זאת - הנושים שהתייצבו לדיון סברו שעל אף הכספים שהצטברו בקופה, יש לבטל את ההליך בשל מחדלי החייבים, כאשר ציינו כי ממילא אין בדעת החייבים לשלם את מלוא חובם וההוצאות בגין ההליך (המשמעות היא ששיעור הדיבידנד לו יזכו הנושים יהיה נמוך יותר, לאור ההפחתות הצפויות מהסכום שבקופת פשיטת הרגל וזאת בגין ההוצאות), וממילא החייבים לא מעוניינים לשלם את מלוא החוב לרבות ההוצאות (היינו – תשלום נטו), שאלת ריפוי המחדלים לא נדונה.
-
במהלך הדיון, שוב העלה בנק דיסקונט את סוגיית תום ליבו של החייב הן ביצירת החובות והן תוך כדי הליך.
-
בשלב זה, ותוך כדי דיון, בעוד הצדדים מנסים להגיע לפתרון שיכול להיות מוסכם עליהם, ובזמן שבית שוקל את העניין, התעוררה לפתע תהייה, לכאורה בעניין זניח, שולי ולא בהכרח קשור ישירות להתנהלות החייבים:
החייבת התבקשת לצאת מן האולם, ואז החייב נשאל כיצד הגיעו הוא והחייבת לבית המשפט; החייב השיב "באתי עם אשתי. הבן שלי הביא אותי...", וביקש לצאת מן האולם. המנהל המיוחד נלווה אליו וחוזר כשהוא מציין שהחייב מדבר עם החייבת, מתדרך אותה כיצד לענות על השאלה.
החייבת חזרה לאולם יחד עם החייב, נשאלה בדבר חילופי הדברים מחוץ לאולם עם החייב, והשיבה כי החייב ביקש ממנה שתשיב שהגיעו במונית, אולם השלימה וציינה כי "זה נכון. שילמתי לנהג במזומן, אני שילמתי".
על מנת לנסות וליישב את הסתירה בגרסאות החייבים, שוב נשאל החייב כיצד הגיעו הוא והחייבת לבית המשפט, ועתה השיב: "באתי לבית המשפט עם האוטו של הבן שלי. באתי עם אשתי. האוטו נמצא למטה, הוא של הבן שלי. אני אמרתי לאשתי להגיד שהגענו במונית."
המנהל המיוחד שב על עמדתו כי לאור חוסר תום לבם "המשווע" כלשונו, של החייבים הרי הדרך היחידה לשיטתו לסיום ההליך היא בתשלום דיבידנד מלא בצירוף הוצאות ההליך.
הכונס הרשמי סבר – כי במצב דברים זה ובמיוחד לאור התנהלות החייבים באולם בית המשפט - אין להסתפק בהצעתם, והצטרף לעמדת המנהל המיוחד כי סיום ההליך יהיה בתשלום מלוא החוב לרבות ההוצאות.
הנושים שהתייצבו חזרו על עמדתם כי יש לבטל את ההליך בשל מחדלי החייבים תוך כדי הליך ובשל חוסר תום לבם.
ב"כ החייבים חזר ועתר על הבקשה כי יינתן לחייבים הפטר בכפוף לתשלום של 20,000 ₪ וכן דמי הפיגורים.
דיון והכרעה
-
רבות דובר על התכליות העומדות בבסיס הליך של פשיטת הרגל: כינוס נכסי החייבים וחלוקתם בין הנושים, וכן ליתן לחייב הפטר מחובותיו (ראו: בע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197 (2003).
במאמר מוסגר יצוין שבשנים האחרונות, וביתר שאת עם האצת הליכי חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי המונח על שולחנה של הכנסת, נוספה תכלית חדשה שעניינה "שיקום החייב". אין צורך לחזור ולהכביר מילים על החשיבות של מתן הפטר לחייב שנקלע לחובות ולפתוח דף חדש בחייו הכלכליים ולהותיר את חובותיו מאחור, אולם התכליות העומדות בבסיס הליך פשיטת הרגל, אינן עומדות כשלעצמן ובחלל ריק אלא כפופות הן לחובת תום הלב; לאותו עקרון-על, עקרון מלכותי, כפי שכונה על ידי בית המשפט העליון, המרחף מעל השיטה המשפטית הישראלית בכללותה, לרבות בהליך פשיטת הרגל (ראו: פסק דין בעניין בנבנישתי לעיל).
-
תום הלב של החייב נבחן הן בשלב יצירת החובות, והן בהתנהלותו תוך כדי הליך.
-
לא רק תום לבו של החייב אמור להבחן, אלא אף של הנושה, שמעבר לחובתו להפעיל זכויותיו בתום לב, הרי גם במקרים מתאימים, והדבר בא לידי ביטוי מוגבר בנושה מקצועי, גם תום הלב במתן האשראי (להרחבה לעניין זה ראו: פש"ר (מחוזי תל-אביב) 2216/04 יוסי לוי נ' כונס הנכסים הרשמי, ניתן ביום 10.8.17, פורסם באתרים משפטיים).
-
תום הלב של חייב נבחן בהקשר של שתי תקופות:
התקופה הראשונה, היא התקופה שקדמה לכניסה להליך, שלב יצירת החובות (ראו סעיף 18ה(א)(2) לפקודה);
והתקופה השנייה, במהלך הליך פשיטת הרגל עצמו (ראו סעיף 63(ב)(1) לפקודה). אם התנהלותו של החייב עובר להליך פשיטת הרגל, היינו בתקופה הראשונה, היתה נגועה בחוסר תום לב, ובשנים עברו ניתן היה לדחות את בקשתו על אתר (בתנאים
שונים שנקבעו ונדונו בהרחבה בפסק הדין בעניין בנבנישתי) הרי בשנים שלאחר מכן ובשלבים מאוחרים יותר הסיט בית המשפט העליון את שלב הדיון בשאלת תום הלב ואי החוקיות ביצירת החובות משלב הכניסה להליך והבקשה להכרזת חייב כפושט רגל, לשלב הסופי, הוא שלב הנעילה – בו נדונה שאלת ההפטר (ראו: ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי (ניתן ביום 14.8.12, פורסם באתרים משפטיים) ופסקי הדין המאוחרים לו.
-
בית המשפט העליון העביר, כאמור, את מועד בחינת תום הלב ביצירת החובות לשלב ההפטר, כאשר בין היתר ציין כי קיימת אפשרות של שינוי נסיבות במצבו של החייב במהלך השנים ובאופן שיכול היה לפרוע את חובותיו, וכי ממילא בשלב ההפטר יבואו לפני בית המשפט הדן בעניין, כל הנתונים הדרושים לבחינה באשר למצבו הכלכלי של החייב, ומשכך תהיה לפני בית המשפט התמונה מכוללת ותפרש לפניו היריעה כולה על מנת שיהיה בידו להכריע בבקשות ההפטר, ובשים לב לטענות בדבר אי החוקיות שביצירת החובות.
טעם נוסף לשיטת בית המשפט העליון להמעיט מהצורך לבדוק את תום הלב בשלב ההכרזה, הוא כי ניתן לפתור את שאלת הבעייתיות ביצירת החובות בחוסר תום לב עם החרגתם מההפטר (ראו למשל ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי, (ניתן ביום 6.10.13, פורסם באתרים משפטיים) וכן ע"א 3083/13 פלונית נ' יפים שיכמן, (ניתן ביום 11.1.15 פורסם באתרים משפטיים)).
-
ודוק; מצב הדברים האמור, וההתנהלות בהתאם להלכות בית המשפט העליון ביחס לסוגיית תום הלב מתקיימים ויכולים לקיים – כל עוד קיים פער זמנים בין שלב הכרזת החייב כפושט רגל לבין הדיון בהפטר.
-
בחלוף השנים, וביתר שאת מאז ספטמבר 2013 עת החיל הכונס הרשמי את תוכנית ההתייעלות המשרדית על הליכי פשיטת הרגל ("הרפורמה"), סוגיית תום הלב ביצירת החובות נדחקה לשוליים וכמעט לא נדונה על ידי בתי המשפט, וגם עניין תום לב החייב בהתנהלותו תוך כדי ההליך – שככלל, נבחן במשך 18 חודשים בלבד, לא מוצאים להם את זמנם ומקומם, ונבחנים – אם בכלל – שלא לעומקם של דברים, כאשר עמדתו הרווחת של הכונס הרשמי, היא שניתן לרפא את מחדלי החייב תוך כדי הליך (העדר שיתוף הפעולה המתבטא באי הגשת דוחות חודשיים והימנעות מהתשלום החודשי) בהסרתם, הא ותו לא.
היינו – תשלומים בדיעבד והגשת דוחות חודשיים הנערכים כלאחר יד ובדיעבד, יהיו הקומץ שישביע את הארי, או למצער להחזירו לתרדמתו.
נדמה, בכבוד הראוי, שלא ניתן לעשות כן, ולא ניתן להתעלם מהוראות הדין ביחס לתום הלב, ויש להחזיר הדיון בו למרכז הבמה.
-
כאמור, שתי תקופות אמורות לעמוד לבחינה ביחס לתום לבו של החייב.
בהעדר נסיבות חריגות, הכלל הוא שהמועד לדיון בשאלת תום הלב ביחס לתקופה הראשונה (שלב יצירת החובות) עבר למועד הדיון בבקשת ההכרזה (שיהא לאחר פרק זמן של כ- 6 חודשים לפחות לאחר ההכרזה, לאחר חקירות וקבלת חוות דעת מתאימה).
-
העברת מועד הדיון ביחס לחוסר תום הלב בקשר לתקופה הראשונה למועד מאוחר יותר בהליך מאפשר לחייב להציג קבל עולם כי גם אם התנהלותו בתקופה הראשונה היתה חסרת תום לב, הרי הוא שינה דרכיו, ועתה – בעת התקופה השנייה – נוהג בתום לב וראוי הוא להפטר.
-
היינו – הזמן שחלף מאז שהחייב נכנס להליך והחייב נוהג בו בתום לב, משתף פעולה ולא מנצל את ההליך לרעה, יכול להפחית את עוצמת העדר תום הלב בתקופה הראשונה, התקופה ביחס ליצירת החובות.
-
לממד הזמן משמעות בהקשר של בחינת תום הלב בכללותו: ככל שהחייב נוהג בתום לב בהליך, לא צובר מחדלים ולא מנצלו לרעה, הרי יש לראותו כמי שבחר לנהוג בדרך המקובלת, ובכך ניתן יהיה להפחית מעוצמתו של העדר תום הלב בתקופה הראשונה.
-
כאמור - ניתן להורות על ביטול ההליך גם בשל התנהלות חסרת תום לב בהליך פשיטת הרגל עצמו (התקופה השנייה), היינו - אם החייב צובר מחדלים, לא משתף
פעולה, לא מגיש דוחות עיתיים ולא משלם את התשלומים שנקבעו לו, כי אז עדיין נדמה שיש לאפשר לו לחייב לחזור לדרך המקובלת, ולחזור ולשתף פעולה, אולם יש לבחון את תיקון המחדלים, את הליך התשובה לאורך זמן, ואין להסתפק בהוראה סתמית של הסרת המחדלים, שאם לא נעשה כן, נחטא לחובה לבחון את תום הלב גם תוך כדי הליך.
-
לטעמי, משמעות הדברים היא – כי חייב שנוהג בחוסר תום לב, צובר מחדלים ואינו משתף פעולה, אינו זכאי להיכנס בשעריו של הדיון בסוגיית הפטר, אלא לאחר הסרת המחדלים, וכן בבחינת התנהלותו למשך פרק זמן נוסף כפי שייקבע.
דוחות על הכנסות והוצאות, ותשלומים חודשיים
-
על החייב לשלם תשלום חודשי שנקבע על ידי הכונס הרשמי לאחר שהגיש את הבקשה, וכן להקפיד על הגשת דוח מפורט על הכנסות והוצאות.
-
שניים אלה, מהווים את עיקר חובות החייב בהליך. מנתונים אלו ניתן ללמוד על יכולותיהם הכלכליות של החייבים ועל האפשרויות לסיום ההליך בדרך המהירה ביותר.
אחד הנתונים החשובים לבחינת היכולות הם הדוחות בדבר ההכנסות וההוצאות, תוך העזרות בכלי עזר נוסף שהוא חקירת היכולת שנערכת החייב בלשכת ההוצאה לפועל.
אלה נתונים הנאספים על ידי החייבים ומצטברים על ידם בזמן אמת. רק הגשת דוחות בזמן אמת, יכולים ללמד על המצב הכלכלי לאשורו – ולסייע לחייבים בעת בקשה להפחית צו חודשי (ככל וזה שנקבע, גבוה).
יש להימנע מהנוהג – הפסול – להתיר לחייבים "להסיר המחדלים" תוך הגשת דוחות לקונים שאין בהם כל נתון מאומת.
-
כיצד יכול אדם סביר לשחזר כלל את הכנסותיו ובמיוחד את הוצאותיו בתקופה נתונה של מספר חודשים רב אחורה, אם לא על דרך ההשערה וההתאמה, ויש להימנע מכך ולהקפיד לדרוש את הגשת הדוחות במועד.
-
גם אי תשלום חודשי במועד, ותשלום של מספר חודשים (שלא לדבר על מספר שנים) במקובץ ובמועד אחד, או מועדים סמוכים זה לזה, מעוררים תהיות כיצד מוצא החייב סכומי כסף ניכרים לשלם, וספקות ביחס לסכום החודשי שנקבע ולדיווחים שנמסרים בדבר קושי לעמוד בצו התשלומים.
-
בזהירות המתבקשת ייאמר, שמעבר לכך שתוכנית "הרפורמה", מאפשרת את סיום הליכי פשיטת רגל בזמן קצר, ושחיקת הדיון בסוגיית תום הלב (בין במכוון ובין שלא) והצגת עמדה כמעט בלתי מתפשרת בהקשר לצורך בבחינתו, יכולה להסביר גם היא את הנתון של הגידול המשמעותי מאד במספר הפונים להליך פשיטת הרגל בשנים האחרונות, גם כאלו שיצרו את החובות בסמוך מאוד לכניסתם להליך.
-
נדמה שעם עלייתה של תכלית "השיקום" והגדלת המשקל הסגולי שניתן להפטר חייב מחובותיו במאזן שבין התכליות המנוגדות, ירדה קרנו המלכותית של תום הלב, ואם אמרנו שאך ממד הזמן יכול לרפא וממנו ניתן ללמוד אם החייב מבקש לחזור ולנהוג בתום לב, ברי שלא ניתן לעשות כן על אתר, תוך חיוך וקריצת עין שהמחדלים יוסרו ובמתן הפטר מותנה.
-
הרבה למעלה מהצורך אציין שעולה בהקשר זה תמיהה כיצד זה נמצאים חייבים שבסמוך למועד מתן ההפטר המותנה, שכולל פריסת תשלומים לאורך חודשים לא מעטים (שעל פי "הרפורמה" עומדת ככלל על 36 חודשים) שמוצאים את אותו סכום נכבד (שהוא סך של אותם חודשים) ומשלמים אותו בתשלום אחד בלבד.
-
ההתעלמות, דה פקטו, מחובת תום הלב ומבחינתו, עושה פלסתר את הוראות החוק, את הלכות בית המשפט העליון, ולבטח אינה משרתת הליך של "שיקום".
ראוי לאפשר לחייב לחזור ולשתף פעולה, לחזור למעגל הנורמטיבי ולהראות שהוא נוהג כך, ועניין זה נתון לבחינה בכל מקרה לעיצומו, אולם אין לפסוח על בחינה זו, המבטאת מידה רבה של ערכיות חברתית, לא פחותה מהצורך לפטור את החייב מחובותיו ולאפשר לו לשקם את חייו.
-
תום הלב הוא עמוד האש שלפני המחנה;
תום הלב הוא המצפן.
תום הלב הוא המנחה אותנו.
נאבד אותו - והארץ תהיה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.
-
לאחרונה, אנו עדים לפסיקה חוזרת ונשנית, וקריאות ברורות של בית העליון המורה אותנו להחזיר עטרה ליושנה, ולא לשכוח מושכלות ראשונים, ויפים לעניין זה דברי כבוד השופט א' רובינשטיין, לפנים המשנה לנשיאה, שנאמרו על ידו בפסק הדין שניתן בע"א 4619/15 עו"ד יניב אינסל, נאמן נ' שמואל ינקוביץ, ניתן ביום 14.8.17, פורסם באתרים משפטיים: "על בית המשפט הדן בפשיטות רגל לבדוק בשבע עיניים את תום הלב של המעורבים בעסקות סביב פשיטת הרגל, נוכח יתר לבם של חייבים להפחית מקופת פשיטת הרגל".
-
אך לפני ימים אחדים חזר בית המשפט העליון ואמר בפסק הדין שניתן בע"א 3296/16 יחיאל גרבש נ' עו"ד איתן ארז – נאמן (ניתן ביום 14.11.17, פורסם באתרים משפטיים) על הקביעה הידועה שאין ליתן קרש הצלה לחייב שלא בא בידיים נקיות ואין מקום לסייע לחייב שנהג שלא בתום לב.
בית המשפט העליון חזר וחידד והורה שחייב שלא שיתף פעולה ולא התייצב לחקירה ולא מסר מידע ומסמכים על אף שנדרש לעשות כן, צפוי שצו הכינוס שניתן בעניינו יבוטל.
זאת אמר בעבר בית המשפט העליון וזאת הוא אומר גם היום, משכך מוטלת על ערכאה זו להכריע, לאחר בחינת העובדות המונחות בפניה, במידת הימצאות תום הלב בעניינו של חייב פלוני.
אציין שגם בעולם המערבי קיימת מגמה של המחוקק להמעיט מערכה של חובת תום הלב, אולם על אף זאת, בתי המשפט ממשיכים לדרוש ולחקור בעקרון-על זה (ראו: Tyukody, Jr. Good Faith Inquiries Under the Bankruptcy Code: Treating the Symptom, Not the Cause, The University of Chicago Law Review Vol. 52, No. 3 (Summer, 1985).
-
חזרה לענייננו –
העדר תום לב של החייב ביצירת החובות;
העדר תום לב בהתנהלות תוך כדי הליך;
אורכות חוזרות ונשנות לחזור ולשתף פעולה עם המנהל המיוחד לא נענו.
מצב דברים זה מעמיד אותנו בפני תוצאה מתחייבת של ביטול ההליך בנסיבות אלה.
החייב לא שינה דרכו. העדר תום הלב ביצירת החובות, ממשיך תוך כדי הליך, ואף התבטא בעת הדיון להפטר.
האם נסיבות תיק זה, בו משולם דיבידנד כמעט מלא, יש בו כדי לשנות את התוצאה – לטעמי, לא.
מצב בו החייב יותר חובות בחוסר תום לב, מתעלם מחובותיו (שאינן רבים) בהליך לאורך חודשים, תוך שהוא מנצל את ההליך לרעה, לא משתף פעולה עם המנהל המיוחד, ולא מסיר מחדליו על אף שניתנו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לעשות כן,
ובסופו של דבר גם עומד לו בבית המשפט ומבלי להסס סותר שוב ושוב את דבריו (ואף מורה לאשתו לומר דברים לא נכונים) תוך שהוא רומס באופן בוטה את שלטון החוק ואת תום הלב עד דק, משל אין דין ואין דיין – מחייב ביטול ההליך.
תום הלב הוא הלב הפועם של החברה כולה. נעקור אותו, ונאבד את עצמנו. נניח לו, ויכבה האור.
-
מובן שעדיין יפחתו חובותיו, כאשר הכספים שהצטברו בקופה יועברו לטובת חובותיו, אולם יהיה על החייב לשלם את מלוא החובות, עד שייסגרו תיקי ההוצאה לפועל כנגדו.
-
לאור האמור – אני מורה על ביטול ההליך בעניינו של החייב.
ההגבלות שהוטלו על החייב תבוטלנה, למעט צו עיכוב היציאה מהארץ שיבוטל ביום 15.1.18.
-
ביחס לחייבת – לא נטען שהתנהלות ביצירת החובות היתה נגועה בתום לב ולכן עניין זה לא נבחן, אולם התנהלותה בהליך חסרת תום היא, וגם על אף שניתנו בידה ההזדמנויות, לא השכילה לנצלן.
עם זאת – ואך לבקשת הנושה שהוא היחיד – תינתן לה הזדמנות נוספת, והחייבת תישאר בהליך על תנאי שתסיר המחדלים ביחס לחוב הפיגורים לאלתר, תשתף פעולה ותגיש דוחות חודשיים. בעוד 6 חודשים ניתן יהיה לבחון את התנהלותה, ולבחון אם ליתן לה הפטר.
-
בשולי הדברים אעיר שלא ברור מדוע פנתה החייבת לכתחילה להליך זה של פשיטת רגל, לאור סכום החוב הנמוך יחסית (על פתרון לחובות קטנים ראו את פסק הדין בתיק פש"ר 20339-08-14 מרים אברהמי נ' כונס הנכסים הרשמי, ניתן ביום 15.8.17, פורסם באתרים משפטיים), כאשר יכולה היא לבחור בין להגיע להסדר עם
בנק דיסקונט לתשלום יתרת החוב, ובין לשלמו במלואו במסגרת ההוצאה לפועל בהתאם ליכולתה הכלכלית.
המזכירות תזמן לדיון החייבת לדיון על פי היומן, ותפריד בין שני התיקים.
ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ח, 27 נובמבר 2017, בלשכתי, בהעדר הצדדים.
