פש"ר 20593-12-12 יעקב ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

צו כינוס לנכסי החייב הוצא ביום 6.6.12 והוא הוכרז פושט רגל ביום 4.6.13. יש לציין כי גם כנגד אשת החייב הוצא צו כינוס (ביום 3.1.13) אך בדיון מיום 25.5.16 (להלן: "הדיון") היא הוכרזה כפושטת רגל וקיבלה הפטר מותנה בתשלום סך כולל של 10,800 ₪ ב- 24 תשלומים חודשיים של 450 ₪ לחודש.

במסגרת תיק הפש"ר של החייב הוגשו כנגד החייב 12 תביעות חוב על סך 928,914 ₪ ואושר סך של 792,852 ₪ בדין רגיל. סך הכספים שהצטברו בקופת הכינוס נכון למאי 2016 מסתכם לכדי 68,398 ₪, כאשר חלקו תשלומים חודשיים בסך 500 ₪, ומרביתו העברת תקבולי מכר דירה של החייב טרם ההליך.

במסגרת תסקיר הנאמן נכתב, כי החייב עובד כעוזר בתחנת מוניות וכי לחייב אין נכסים או זכויות על שמו, למעט היותו זוכה ב- 26 תיקי הוצאה לפועל בגין שיקים שנמסרו לחייב וחוללו.

החייב עתר למתן הפטר מחובותיו, כאשר הנאמן סבר שניתן לתת לו הפטר מותנה בהמשך המצאותו בהליך במשך 24 חודשים נוספים בהם ישלם סך של 500 ₪ לחודש. עוד מצא הנאמן כי החייב התנהל בסך הכל בתום לב בהליך ומילא חובותיו.

בסמוך עובר לדיון, הגיש הבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "הבנק"), הנושה בחייב סך מאושר של כ- 462,500 ₪, התנגדותו לבקשת ההפטר בטענות שעיקרן לעניין שיעור הדיבידנד, והגשת אסמכתאות לדוחות. בדיון עצמו הופיע ב"כ הבנק וטען לראשונה, כי החייב נכנס להליך שלא בתום לב ויצר חובות בדרכי מרמה וזיוף. ב"כ הבנק הודה בדיון, כי מעולם לא העלה טענה זו קודם לכן, אולם ביקש לטעון באופן מסודר בעניין זה קודם להחלטת בית המשפט. בתום הדיון נעתרתי לבקשת הבנק ואפשרתי לו להגיש עמדה מסודרת בנושא זה.

טענות הבנק

הבנק הגיש עמדתו וטען כי החייב ניהל אצלו חשבון עו"ש בו הפקיד שיקים של צדדים שלישיים בעסקות ניכיון. משהגיע מועד פירעונם של השיקים, שיקים רבים הוחזרו על ידי הבנק הנמשך ללא פירעון מן הטעם שניתנה הוראה לבטלם. הבנק הגישם בהוצאה לפועל וחלק ממושכי השיקים העלו טענות חמורות כנגד החייב מהם עלה, לכאורה, כי החייב עסק בניכיון שיקים ומתן הלוואות חוץ בנקאיות בניגוד לחוק ואף גנב שיקים. הבנק הגיש במצורף לבקשתו מספר תצהירים שניתנו בהליכי הוצל"פ, שפתח כנגד נותני השיקים שהפקיד החייב, אשר אפרטם להלן.

תצהיר, שהוגש בתיק הוצל"פ על ידי גב' חנה בכור, חייבת בתיק הוצל"פ 01-43352-12, שהעידה כי החייב נתן לה הלוואה, אותה השיבה לו, אך להבטחת ההלוואה והלוואה נוספת שאמור היה לתת לה, הותירה בידיו שני שיקים חתומים ללא מילוי הסכום, אשר הבטיח שישיב לה. לטענתה בתצהיר, השיקים הללו, שניתנו לביטחון ובפועל ללא תמורה, סוחרו על ידי החייב לבנק, כאשר כבר היה מסובך בחריגה מאשראי אצל הבנק, ולכן לא הייתה מוכנה לשלם לבנק את ערך השיקים. עוד צוין כי הגישה תלונה כנגד החייב למשטרה. על פי האמור בתצהיר, אביו של החייב נתן לגב' בכור שיק שלו על סך 16,000 ₪ לאבטחת השבת ההמחאות לידיה. יש לציין כי בתצהיר לא מצוין מה היה הסכום שמולא בשיקים וניתן להניח שמדובר בסך של 16,000 ₪. יש לציין כי לגב' בכור טענות קשות בתצהירה גם כנגד הבנק עצמו שקיבל את ההמחאות בעת שהחייב היה כבר "מסובך עד מעל לצווארו ואף חרג ממסגרת האשראי שהוקצתה לו אצל המשיב (הבנק- ע.ר.). הבנק, ניסה לצמצם את הפסדיו אל מול עופר ולקח לידיו מכל הבא ליד ובכלל זאת המחאות שספק אם ניתן היה למסור לידי הבנק ובכך הוא התרשל באופן קיצוני – הכל כאמור לצורך ניסיון לצמצם הפסדיו מול עופר וזאת לאחר שעופר כמובן חרג ממסגרת האשראי שהוקצתה לו וכן סומן כלקוח בעייתי ואף הוגדר זמן קצר לאחר מכן כלקוח מוגבל בבנק ישראל". (סעיפים 19-20 לתצהיר גב' בכור). כן היא טוענת כי התנהלותו של הבנק הייתה בחוסר תום לב משווע וקיצוני תוך אי נקיטת חובת הזהירות המוטלת על הבנק, כאשר היה על הבנק ליצור עמה קשר בטרם קיבל ההמחאות לצורך הפקדתן בחשבון הניכיונות של החייב (סעיפים 22-23 לתצהיר). יש לציין כי מתוך נספחי התצהיר הגיש הבנק רק נספח אחד.

עוד הגיש הבנק תצהיר, שהוגש בתיק הוצל"פ אחר (01-43423-12-0), שניתן על ידי החייב באותו תיק מר ניר קנטי, גיסו של החייב, שהצהיר כי החייב גנב שיקים מביתו, זייף את חתימתו וסחר את השיקים לבנק בעסקת ניכיון. עוד הוצגה חוות דעת מומחה לכתב יד כי חתימת הגיס אכן זויפה. מחוות הדעת עולה כי מדובר בשני שיקים על סך כולל של כ- 65,000 ₪ (ראו נספחים א1 ו- א2 לחוות הדעת).