פש"ר 20593-12-12 יעקב ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

צו כינוס לנכסי החייב הוצא ביום 6.6.12 והוא הוכרז פושט רגל ביום 4.6.13. יש לציין כי גם כנגד אשת החייב הוצא צו כינוס (ביום 3.1.13) אך בדיון מיום 25.5.16 (להלן: "הדיון") היא הוכרזה כפושטת רגל וקיבלה הפטר מותנה בתשלום סך כולל של 10,800 ₪ ב- 24 תשלומים חודשיים של 450 ₪ לחודש.

במסגרת תיק הפש"ר של החייב הוגשו כנגד החייב 12 תביעות חוב על סך 928,914 ₪ ואושר סך של 792,852 ₪ בדין רגיל. סך הכספים שהצטברו בקופת הכינוס נכון למאי 2016 מסתכם לכדי 68,398 ₪, כאשר חלקו תשלומים חודשיים בסך 500 ₪, ומרביתו העברת תקבולי מכר דירה של החייב טרם ההליך.

במסגרת תסקיר הנאמן נכתב, כי החייב עובד כעוזר בתחנת מוניות וכי לחייב אין נכסים או זכויות על שמו, למעט היותו זוכה ב- 26 תיקי הוצאה לפועל בגין שיקים שנמסרו לחייב וחוללו.

החייב עתר למתן הפטר מחובותיו, כאשר הנאמן סבר שניתן לתת לו הפטר מותנה בהמשך המצאותו בהליך במשך 24 חודשים נוספים בהם ישלם סך של 500 ₪ לחודש. עוד מצא הנאמן כי החייב התנהל בסך הכל בתום לב בהליך ומילא חובותיו.

בסמוך עובר לדיון, הגיש הבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "הבנק"), הנושה בחייב סך מאושר של כ- 462,500 ₪, התנגדותו לבקשת ההפטר בטענות שעיקרן לעניין שיעור הדיבידנד, והגשת אסמכתאות לדוחות. בדיון עצמו הופיע ב"כ הבנק וטען לראשונה, כי החייב נכנס להליך שלא בתום לב ויצר חובות בדרכי מרמה וזיוף. ב"כ הבנק הודה בדיון, כי מעולם לא העלה טענה זו קודם לכן, אולם ביקש לטעון באופן מסודר בעניין זה קודם להחלטת בית המשפט. בתום הדיון נעתרתי לבקשת הבנק ואפשרתי לו להגיש עמדה מסודרת בנושא זה.

טענות הבנק

הבנק הגיש עמדתו וטען כי החייב ניהל אצלו חשבון עו"ש בו הפקיד שיקים של צדדים שלישיים בעסקות ניכיון. משהגיע מועד פירעונם של השיקים, שיקים רבים הוחזרו על ידי הבנק הנמשך ללא פירעון מן הטעם שניתנה הוראה לבטלם. הבנק הגישם בהוצאה לפועל וחלק ממושכי השיקים העלו טענות חמורות כנגד החייב מהם עלה, לכאורה, כי החייב עסק בניכיון שיקים ומתן הלוואות חוץ בנקאיות בניגוד לחוק ואף גנב שיקים. הבנק הגיש במצורף לבקשתו מספר תצהירים שניתנו בהליכי הוצל"פ, שפתח כנגד נותני השיקים שהפקיד החייב, אשר אפרטם להלן.

תצהיר, שהוגש בתיק הוצל"פ על ידי גב' חנה בכור, חייבת בתיק הוצל"פ 01-43352-12, שהעידה כי החייב נתן לה הלוואה, אותה השיבה לו, אך להבטחת ההלוואה והלוואה נוספת שאמור היה לתת לה, הותירה בידיו שני שיקים חתומים ללא מילוי הסכום, אשר הבטיח שישיב לה. לטענתה בתצהיר, השיקים הללו, שניתנו לביטחון ובפועל ללא תמורה, סוחרו על ידי החייב לבנק, כאשר כבר היה מסובך בחריגה מאשראי אצל הבנק, ולכן לא הייתה מוכנה לשלם לבנק את ערך השיקים. עוד צוין כי הגישה תלונה כנגד החייב למשטרה. על פי האמור בתצהיר, אביו של החייב נתן לגב' בכור שיק שלו על סך 16,000 ₪ לאבטחת השבת ההמחאות לידיה. יש לציין כי בתצהיר לא מצוין מה היה הסכום שמולא בשיקים וניתן להניח שמדובר בסך של 16,000 ₪. יש לציין כי לגב' בכור טענות קשות בתצהירה גם כנגד הבנק עצמו שקיבל את ההמחאות בעת שהחייב היה כבר "מסובך עד מעל לצווארו ואף חרג ממסגרת האשראי שהוקצתה לו אצל המשיב (הבנק- ע.ר.). הבנק, ניסה לצמצם את הפסדיו אל מול עופר ולקח לידיו מכל הבא ליד ובכלל זאת המחאות שספק אם ניתן היה למסור לידי הבנק ובכך הוא התרשל באופן קיצוני – הכל כאמור לצורך ניסיון לצמצם הפסדיו מול עופר וזאת לאחר שעופר כמובן חרג ממסגרת האשראי שהוקצתה לו וכן סומן כלקוח בעייתי ואף הוגדר זמן קצר לאחר מכן כלקוח מוגבל בבנק ישראל". (סעיפים 19-20 לתצהיר גב' בכור). כן היא טוענת כי התנהלותו של הבנק הייתה בחוסר תום לב משווע וקיצוני תוך אי נקיטת חובת הזהירות המוטלת על הבנק, כאשר היה על הבנק ליצור עמה קשר בטרם קיבל ההמחאות לצורך הפקדתן בחשבון הניכיונות של החייב (סעיפים 22-23 לתצהיר). יש לציין כי מתוך נספחי התצהיר הגיש הבנק רק נספח אחד.

עוד הגיש הבנק תצהיר, שהוגש בתיק הוצל"פ אחר (01-43423-12-0), שניתן על ידי החייב באותו תיק מר ניר קנטי, גיסו של החייב, שהצהיר כי החייב גנב שיקים מביתו, זייף את חתימתו וסחר את השיקים לבנק בעסקת ניכיון. עוד הוצגה חוות דעת מומחה לכתב יד כי חתימת הגיס אכן זויפה. מחוות הדעת עולה כי מדובר בשני שיקים על סך כולל של כ- 65,000 ₪ (ראו נספחים א1 ו- א2 לחוות הדעת).

בנוסף הגיש הבנק מכתב, שהוגש בתיק הוצל"פ 01-43383-12-7 על ידי החייבת בתיק, גב' ויקטורי מלול, המתארת כי החליפה שיקים עם החייב, כאשר השיקים שלה נפרעו ואילו השיקים שמסר לה החייב חוללו בהיעדר כיסוי מספיק. מדובר בשלושה שיקים בסך של 4,500 ₪ כל אחד.

תצהיר נוסף שהגיש הבנק, הוא של חייב בתיק הוצל"פ 01-43383-12-9, מר ברק יחיאל, שהצהיר כי שיק שנמסר לבנק על ידי החייב - נגנב ממכוניתו וצירף תלונה למשטרה.

לטענת הבנק עולה מכל האמור לעיל כי מדובר בחייב שיצר את חובותיו בחוסר תום לב כאשר היו מי שהגישו כנגדו תלונות במשטרה על ביצוע עבירות פליליות. עוד השיב הבנק בהקשר לטענה, כי העלה את הטענה לראשונה בדיון בהפטר כאשר החייב בהליך כבר כארבע שנים, כי הנאמן והכנ"ר הם שהיו צריכים לבדוק את נסיבות הסתבכותו של החייב והדבר אינו מוטל על הנושים.

תגובת הנאמן

הנאמן הגיש תגובתו וטען כי אינו מקל ראש בטענות ובמעשים המיוחסים לחייב, אך יחד עם זאת אין להתעלם מכך שהטוענים הם צדדי ג', שיש להם אינטרס לטעון כי חתימותיהם על שיקים, שניכה החייב אצל הבנק זויפו או כישלון תמורה. הבנק לא הוכיח כי בהמשך לטענות אלה לרבות תלונות במשטרה ננקטו הליכים כלשהם כנגד החייב ואף לא הציג פסק דין בהוצאה לפועל או בבית משפט אזרחי הקובע קביעות כנגד החייב.

עוד טען הנאמן כי לא הוצגו על ידי הבנק נכסים של החייב שניתן יהיה לפרוע מהם להעשרת קופת הכינוס.

הנאמן טען כי גם אם כל הטענות נכונות, הרי שאין בכך כדי לשנות את גורל ההפטר, משום שרק נסיבות של חוסר תום לב קיצוני ביותר יכול שישלול הכרזת החייב כפושט רגל או הפטרו, נסיבות אשר אינן מתקיימות במקרה זה. בתי המשפט מעניקים הפטר לחייבים, לרבות כאלה שיצירת חובותיהם היא תולדת עבירות פליליות.

לפיכך הנאמן טוען כי מבלי להתעלם מהטענות המועלות בתגובת הבנק הרי שכעת משהחייב בהליך 4 שנים ונותרו לו עוד שנתיים בהליך, אין מקום לשנות את ההכרעה בכל הנוגע להפטר המותנה.

תשובת הבנק

הבנק שב על טענתו כי על הנאמן לחקור את נסיבות ההסתבכות תוך פנייה למושכי השיקים שהעלו טענות כנגד החייב ולברר את נכונות הטענות, כאשר לו יקבע כי החייב יצר את חובותיו בחוסר תום לב אין מקום למתן ההפטר ואישור תכנית הפירעון.

שיטת הנאמן לפיה אפילו אם החייב ביצע מעשה מרמה וזיוף מסמכים ובעקבות כך נוצר חוב לנושים לא יישלל ממנו ההפטר, יש בו משום תמריץ לחייבים ליצור חובות אגב ביצוע עבירות פליליות תוך ידיעה שתוך זמן קצר יקבלו הפטר.

לפיכך מבקש הבנק כי בית המשפט לא יאשר לחייב את תכנית הפירעון ויורה לנאמן לחקור את נסיבות יצירת החובות.

עמדת הכנ"ר

עמדת הכנ"ר הייתה כי "נקבע בפסיקה כי אין בעצם העובדה שהחוב נוצר במהלך פעילות בלתי חוקית כדי לשלול את תחולת הפקודה על החייב המבקש וזכות ה"תשובה" של החייב ניצבת על רגליה, ויש למנוע את תחולת הפקודה רק באותם מקרים שאי החוקיות שבה מדובר נוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור ובדרך כלל דובר היה במקרים שבהם חוסר מוסריות ברורה (שירותי ליווי ופשעים חמורים וכדומה)."

עוד ציין הכנ"ר כי מעיון בכתבי הטענות עולה שאמנם ייתכן וחובות החייב נוצרו כתוצאה מפעילות בלתי חוקית, אולם אין בהם כדי לשלול את תחולת הפקודה על החייב.

לפיכך הכנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן ולא תמך בהתנגדות הבנק.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בכל החומר, שצירף הבנק לבקשתו כי תיערך בדיקה בעניין תום לבו של החייב בפתיחת ההליך, וכן עיון בתסקיר, ובהתחשב בפסיקה העדכנית בנושא סעיף 18ה (א) (2) לפקודה, אני קובעת כי אין זה המקרה שבו בית המשפט יעכב את ההפטר המותנה על מנת לבצע בדיקה מעמיקה יותר בתום לבו של החייב.

המתווה הנורמטיבי נכון להיום

סוגיית דרישות תום הלב בהתנהלות החייב בכניסה להליך ובשלב הכרזתו כפושט רגל באה לידי ביטוי בסעיף 18ה(א)(2) הקובע:

"בית המשפט יחליט בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולארח שהוגשה לו חוות דעץ הכונס הרשמי, אחת מאלה:

להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

לדחות את הבקשה אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו."

בית המשפט העליון בחן סעיף זה בפסק הדין בעניין בנבנישתי (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, 4.5.03), שבו נדונה בקשת צו הכינוס של זוג אשר עסק, כפי שתיאר זאת בית המשפט העליון: "בעסק של "שירותי ליווי" ו"אירוח דרך הטלפון". מן החומר שבפנינו עולה כי הוכח במאזן ההסתברויות של הדין האזרחי כי המדובר בעסק שעיקרו מתן שירותי מין על בסיס זנות, עסק שעיסוק בו עולה באופן עקרוני - ומבלי להכריע בעניין זה בנסיבות המקרה -כדי עבירה פלילית (ראו סעיף 204 לחוק העונשין, התשל"ז–1977)."

בית המשפט העליון מפי כב' הנשיא ברק קבע בעניין זה כי "מגמה זו של אי התחשבות במקור החוב לשם תחולת דיני פשיטת הרגל על החייב מובילה למסקנה כי רק במקרים מיוחדים – העולים כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור– מוצדק לשלול את תחולת הפקודה על חייב אך בשל יצירת החובות במהלך ניהולו של עסק בלתי חוקי." (סיפאת סעיף 15 לפסק הדין).

לגופה של פרשת בנבנישתי קובע בית המשפט העליון כי הואיל ואין המדובר רק בעסק לא חוקי אלא "שיש בו היבטים ברורים של חוסר מוסריות" וכן לא מדובר במעשה חד פעמי אלא במעשה שנמשך על פני מספר שנים, ובנוסף החובות נוצרו במהלך ניהול העסק ולשם קיומו. בנסיבות אלה נקבע כי מדובר "באי חוקיות העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור" (סעיף 16).

בפרשת בנבנישתי קובע הנשיא ברק קריטריונים לבחינת סוגיית אי החוקיות כדלקמן:

"בהקשר זה ניתן לבחון, בין היתר, את השאלה אם המדובר בעבירה פלילית אם לאו, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה ואם הורשע החייב בעבירה כאמור (וראו סעיף 63(א) לפקודה);את השאלה אם המדובר באי חוקיות קבועה או חד פעמית באופיה; את מוסריותו של העסק ואת היקף הפעילות של החייב במסגרתו. כן ניתן לבחון את עוצמת הקשר בין אי החוקיות של העסק ובין יצירת החובות. אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים, אלא באמות מידה אפשריות לבחינת מהותיות הניגוד של הפעילות לתקנת הציבור, בהקשרה של פקודת פשיטת הרגל." (סעיף 13 לפסק הדין).

לכך יש להוסיף כי בע"א 2758/12 סמבל נ' כונס הנכסים הרשמי (9.10.12) צויין כי יש להביא בחשבון אף את חלוף הזמן מביצוע העבירה ושינויים לטובה בהתנהלות החייב.

בשנים האחרונות מאז פרשת בנבנישתי בית המשפט העליון מנחה בפסיקותיו לדחות את בחינת סוגיית תום הלב משלב ההכרזה כפושט רגל לשלב ההפטר. למשל בפרשת רוזנברג (ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כנ"ר, 6.10.13) שבו הורשע החייב בכך שירה במתלוננים עת היה בגילופין ואף פצע אותם, הורשע וישב בכלא ואף שילם פיצויים למתלוננים במסגרת גזר הדין. כאשר חוייב בהליך האזרחי בפיצויים ביקש להיות מוכרז כפושט רגל, כב' השופט רובינשטיין קובע כך: "דומה כי תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל שעיקרן הגנה על הנושים ושיקום החייב, אין בהן כשלעצמן כדי ללמד שחובות שנוצרו בגדרי פעילות שאינה חוקית או אינה מוסרית, כדי למנוע הכרזה על חייב פושט רגל. זכויות הנושים וחלוקה הוגנת ויעילה של כספי החייב אינן תלויות בשאלה מה מקור החוב, וגם הרציונל של שיקום החייב אינו תלוי במהות החוב". וכך נקבע בעניין רוזנברג כי למרות הנסיבות החמורות של מקרה זה הרי שבהתחשב בקריטריונים שהובאו לעיל ובמידת החרטה וההתנהלות החיובית של החייב הרי שיש מקום לאפשר לחייב להיות מוכרז כפושט רגל. כב' השופט מלצר מוסיף ומציין כי יש להבחין בין פיצויים שנפסקו על פי סעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 לבין פיצויים מכוח פקודת הנזיקין, אשר את האחרונים "יש לראות בדרך כלל כיוצרים חוב אזרחי "רגיל", שאין מניעה מובנית מלהחיל עליו את פקודת פשיטת הרגל.. ולהכריז על מי שאינו עומד בו כפושט רגל.". בהמשך נתן בית המשפט העליון את פסק הדין בע"א 3083/13 פלונית נ' יפים שיכמן (11.1.15) שבו הורשע החייב בעבירות חמורות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות ונדון למאסר 10 שנים, כאשר אחת מקרבנותיו התאבדה ובתה תבעה את החייב בנזיקין והושת עליו תשלום של מיליון ₪. החייב ביקש להכריז עליו פושט רגל ובית המשפט העליון קבע שלמרות העבירות החמורות העומדות בקריטריונים שנקבעו בפרשת בנבנישתי הרי העובדה ששיעור החוב לתובעת היה רק 5.5% מסך חובות החייב, כאשר נושיו האחרים של החייב לא התנגדו להכרזה, הרי שיש מקום להכריז על החייב. עוד ציינו השופטים כי עומדת לתובעת האפשרות לבקש החרגת החוב, כאשר יעלה לדיון נושא ההפטר, משום שבית המשפט מוסמך להתנות ההפטר בתנאים שונים כקבוע בסעיפים 63 ו- 64 לפקודה.

נראה שכיום לאחר פסקי הדין שהובאו לעיל, הרי בשלב ההפטר, שמתנהל לאחר שהחייב נמצא מספר שנים בהליך, יובאו בחשבון התנהלות החייב בהליך והציפייה שהוא יפתח בנוסף לאי החוקיות בשלב יצירת החובות, כל שהוכחה.

ומן הכלל אל הפרט

מקרה זה שבפני הוא קל לאין ערוך המקרים שהובאו לעיל (רוזנברג ושיכמן) ולכן ניתן לטעמי לאפשר לחייב הפטר מותנה בתנאים שנקבעו שהם הוספת שנתיים להליך שבו ישלם החייב תשלום חודשי של 500 ₪.

ראשית, במקרה זה החייב כלל לא הועמד לדין ובוודאי שלא הורשע בעבירה כלשהי בכל הנוגע לעסקאות המדוברות או בכל עבירה אחרת. יתר על כן, לא נטען כי נפתחה חקירה פלילית או כי הוגש כתב אישום כנגד החייב בהקשר לשיקים הנדונים. לא זאת ועוד, לא הוצג פסק דין בהוצאה לפועל או פסק דין בבית משפט שלום המקבל טענות כנגד החייב ואת טענות המצהירים בתיקי ההוצל"פ. במקרה שבפני, לבד מתלונות ותצהירים של צדדים להליך בהוצל"פ המתגוננים כנגד תביעת הבנק בגין ההמחאות שהוגשו כנגדם לפירעון, אשר לא נחקרו ועדותם טרם התקבלה על ידי בית המשפט, אין בפני כל ראייה מוכחת, שתצדיק עצירת ההליך בשלב בו הוא נמצא לצורך בדיקה.

שנית, יש להביא בחשבון כי חובו של החייב לבנק אינו חוב יחיד ובמסגרת חובותיו הצהיר החייב על חובות של מעל 1,500,000 ₪ ל- 21 נושים שונים. אמנם על פי תביעות החוב המאושרות הבנק נושה בחייב מעל מחצית (כ- 462,000 ₪ מתוך כ- 796,000 ₪ חובות מאושרים) אך בוודאי שאין זה חוב יחיד, אשר רק בעטיו, ועל מנת להתחמק ממנו, החל החייב בהליך פשיטת הרגל. זאת ועוד לא צוינו במפורש סכומי השיקים בהם מדובר, אך נראה כי גם מתוך חובו של החייב לבנק מדובר רק בחלק מן החוב ולא בכולו.

שלישית, הבנק לא הפנה את שימת לב המנהל המיוחד לסוגיה זו כבר בתחילת ההליך וטען טענותיו לראשונה בדיון בפני בית משפט בשלב ההפטר המותנה, כאשר אין ספק שהמידע היה מצוי בידי הבנק כל אותם שנים, שהרי מדובר בתיקי הוצל"פ, שהבנק עצמו פתח. מנגד, החייב בהליך כבר ארבע שנים, וככלל התנהל בהליך בתום לב, כאשר המנהל המיוחד והכנ"ר מצאו שניתן להמליץ על הכרזתו כפושט רגל כבר ביוני 2013 וטענת הבנק באה לראשונה בשלב שבו נדון ההפטר המותנה.

למעלה מן הנדרש יצוין כי ככל ואכן הייתה עומדת כנגד החייב הרשעה פלילית במרמה בגין אותם שיקים, כי אז ניתן היה להחריג אותם מן ההפטר. ראו למשל את החלטת כב' השופט חגי ברנר בפש"ר (ת"א) 1636/09 רון סבו נ' עו"ד רון שחר והאסמכתאות שם, 22.3.16). אך זה אינו המקרה שבפני.

מכל האמור לעיל עולה שאלו אינן הנסיבות בהן נדרש לעצור את ההפטר, על מנת שהמנהל המיוחד יבצע חקירה בסוגיית השיקים, שנמסרו על ידי החייב לבנק ונלקחו על ידיו לפירעון.

אשר להפטר המותנה, בית המשפט מוסמך ליתן לחייב הפטר מחובותיו, שכן שמיטת חובות היא מטרה לגיטימית בהליכי פשיטת רגל, על מנת לאפשר למי שנקלע לחובות, לפתוח דף חדש בחייו:

"אמת נכון הדבר, מטרה לגיטימית ויסודית בהליכי פשיטת הרגל היא שמיטת חובותיו של חייב שנקלע לקשיים כספיים מתמשכים, ומתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו. החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ ערך חשוב." (ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי (פ"ד מח(1) 45, פס' 10 לפסק דינו של השופט בך (1993)).

כך גם נפסק כי:

"מקובל לקבוע כי הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר ... אולם, לצד תכלית זו קיימת התכלית השניה, שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. ... אכן, חייב עלול להיות נרדף על ידי נושיו במסגרת ההוצאה לפועל וכן "עשוי להיקלע לפעמים שלא בטובתו למצבים המקשים עליו לתפקד וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו בנסיבות מתאימות לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו" ... אכן, קניינו של הנושה אינו חזות הכל. כנגדו קיימת גם זכותו של החייב - שניתן אף לראות בה חלק מכבודו וחירותו על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - להקים את חירותו (האישית והכלכלית) ולשוב ולקיים עצמו בדרך מכובדת .." (ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי (פ"ד נד(4) 197, פס' 8 לפסק דינו של הנשיא ברק (2003)).

לפיכך לאור האמור בתסקיר, התנהלות החייב בהליך עד כה, משכורתו, היותו מטופל בקטינים, העדר נכסים למימוש, ותוך שאני מביאה בחשבון את התנגדות הנושים, אני מאשרת את ההפטר המותנה, שגובש בהסכמת החייב והמנהל המיוחד ובהמלצת הכנ"ר ולפיה החייב יוסיף סך של 500 ₪ לחודש במשך 24 החודשים הבאים. אציין כי למרות שהדיון היה לפני מחצית השנה, הרי שהחייב יחל את תשלומי הפירעון רק מחודש נובמבר 2016 ובכך ישהה בהליך סך הכל כשש וחצי שנים, תקופה שניתן לאשרה בנסיבות אלה. החייב רשאי להקדים תשלומים. החייב פטור מהגשת דוחות, למעט על פי דרישה.

לאחר שיושלמו התשלומים, תוגש פסיקתא לחתימת בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ז, 27 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.