פש"ר 1214-05 ו' ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

1.בפניי בקשה אשר הוגשה על-ידי המנהל המיוחד (בתוארו אז) בה התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו בהתאם לסעיף 96א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), ולהורות על ביטול הענקות שבוצעו על-ידי החייב ז"ל לטובת המשיבה מס' 2, אלמנתו (להלן: "המשיבה"), במסגרת הסכם ממון שנחתם בין בני הזוג ביום 19/2/04 (להלן: "הסכם הממון"). במסגרת הסכם הממון העניק החייב למשיבה מחצית מהזכויות בנכס המקרקעין הידוע כחלקה 165 בגוש 3709 (להלן: "הנכס" או "הבית"). עוד התבקש בית המשפט להורות על ביטול הענקה שביצע החייב במסגרת הסכם הממון במסגרתו העניק החייב למשיבה מחצית מהזכויות במגרש חקלאי הידוע כחלק מחלקות 99-111 בגוש 4632 וחלק מחלקה 51-62 בגוש 4633 (להלן: "המגרש"), כך שהמגרש כולו יהיה רשום על שמו של החייב.

להלן העובדות הצריכות לענייננו

2.ביום 30/12/04 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס לנכסיו. ביום 1/9/05 ניתן הצו ועו"ד משה דרפנר מונה כמנהל מיוחד לנכסי החייב. ביום 5/5/14 ניתן צו למינוי של המבקש כמנהל מיוחד במקומו של עו"ד דרפנר. עם היכנסו לתפקידו התבקש המנהל המיוחד להגיב לבקשת הפטר אותה הגיש החייב לבית המשפט. במסגרת בקשת ההפטר, התייחס החייב להסכם הממון נשוא הבקשה ונידרש לטיעוניו במסגרת הכרעה זו. ביום 27/7/14 נחקר החייב על-ידי המבקש ופרוטוקול החקירה צורף כנספח 1 לבקשה לביטול הענקה (להלן: "החקירה ופרוטוקול החקירה").

3.המבקש טוען כי מהחקירה של החייב עולה כי קריסתו הכלכלית התרחשה בשלהי שנת 2003, וזאת בעקבות קריסת חברת פרש פיש אותה ניהל החייב (להלן: "חברת פרש פיש"). החייב טען בחקירתו כי מדובר בקריסה פתאומית שהביאה אותו במהירות לחובות של מיליוני שקלים, ראו סעיפים 20-25 לחקירה. בחקירה מציין החייב במפורש: "זו הייתה מלחמה אבודה. כבר אי אפשר היה לקדם כלום [...] דצמבר 2003, ינואר 2004". המבקש טוען כי גם בתצהיר שהגיש החייב במסגרת הליך שנוהל נגדו נפתחו כבר בסוף שנת 2003, תחילת שנת 2004 מספר רב של תביעות ו/או הליכי הוצל"פ בסכום כולל של 3 מיליון ₪.

4.המבקש ממשיך וטוען כי ביום 19/2/04, בעיצומה של הקריסה הכלכלית אותה תיאר החייב, חתמו החייב והמשיבה על הסכם הממון המחלק מחדש את הנכסים שהיו באותה עת בבעלות החייב והמשיבה. הסכם הממון צורף כנספח 3 לבקשה. ממשיך המבקש וטוען כי לא הייתה כל סיבה לחתימת הסכם הממון, אלא הקריסה הכלכלית של החייב. המבקש טוען כי החייב הודה בחקירתו שהחתימה על הסכם הממון נעשתה לאחר שהמשיבה "הלכה לקבל ייעוץ משפטי, רצתה לדאוג לאינטרסים שלה". בהסכם הממון העביר החייב למשיבה את זכויותיו בבית, אשר עמדו על מחצית, כך שבסופו של יום הבית הינו בבעלותה המלאה, וכן מחצית מזכויותיו במגרש, כך שבסופו של יום המגרש רשום מחצית על שם החייב ומחצית על שם המשיבה, וכן זכויות מענק, פרישה וקרן השלמות בסך של 61,500 ₪ (מחצית).

5.כבר זה המקום לציין כי לגרסת החייב באותו הסכם ממון ויתרה המשיבה כלפי החייב על 50% משווי חברת ניר עוז השקעות בע"מ (להלן: "חברת ניר עוז"), חברה שהחייב טוען שהינה בשווי של 1,230,000 ₪ (המחצית), וכן 50% מכספי ביטוח המנהלים על שם החייב בחברת הפניקס בסך של 466,000 ₪ (מחצית) [להלן: "כספי הפניקס"].

6.המבקש בבקשתו מפנה להוראות סעיף 96 לפקודה ולרציונל העומד בבסיסו, כמו גם לע"א 3853/98 עו"ד עמי סדן נ' אבירם רוזנטל ואח', פד"י נ"ז(4),699 (להלן: "פס"ד סדן"). המבקש טוען כי על-פי לשון הסעיף והמבחנים שגובשו בפסיקה, מדובר במקרה קלאסי של הענקה שנועדה להבריח נכסים מנושי החייב. המבקש מדגיש שמדובר בהענקה שבוצעה חודשים ספורים בלבד בטרם הוגשה בקשת הכינוס, ובעיצומה של הקריסה הכלכלית. המבקש טוען כי המשיבה אינה עומדת בחריגים הקבועים בסעיף 96ג לפקודה. בעניין זה טוען המבקש שהמשיבה אינה חסרת תום לב, שכן ידעה על הקשים הכלכליים בהם נמצא החייב בעת ביצוע ההענקה. המבקש מפנה בעניין זה לע"א 5709/99 זיוה לוין נ' עו"ד גד שילר, פד"י נ"ה(4), 925, שם נפסק, בין היתר, כי קרבה משפחתית או עסקית בין המעניק ומקבל ההענקה יוצרת חזקה בדבר ידיעתו על הקשיים הכלכליים של המעניק.

7.המבקש טוען כי גם אם נבחן את יסוד התמורה, נגיע למסקנה כי לא מתקיים החריג הקבוע בסעיף 96ג. המבקש טוען שאין לקבל את טענת החייב לפיהן מדובר באיזון משאבים לגיטימי, שכן המשיבה ויתרה כביכול על 50% משווי חברת ניר עוז ועל 50% מכספי הפניקס. בעניין זה מפנה המבקש לחקירתו של החייב, ממנה עולה כי במועד הקריסה הכלכלית קרסו גם עסקיה של חברת ניר עוז, וזאת בגין ערבותה של חברת ניר עוז לחברת פרש פיש, ראו סעיפים 15.17-19 לחקירת החייב. המבקש מפנה להודאה של החייב בחקירתו לפיה החובות של ניר עוז בגין הערבות לחברת פרש פיש היו גבוהים מסך של 2 מיליון ₪, ומכאן מבקש לחלוץ את המסקנה שגם אם שוויה של חברת ניר עוז בעת חתימת הסכם הממון הינו כנטען על-ידי החייב, אזי החייב עצמו הודה בחקירתו שחובותיה של חברת ניר עוז היו גבוהים משוויה, ולכן למעשה המשיבה לא ויתרה על כל נכס, אלא על חובות בלבד.

8.הוא הדין לעניין הוויתור הנטען על כספי הפניקס. המבקש טוען כי מעיון פשוט בהסכם הממון, ראו סעיף 4.1 (ד) עולה כי אין כל אזכור מפורש לאותם כספים מחברת הפניקס, אלא אזכור כללי של ויתור הדדי על זכויות סוציאליות, זכויות בקופות וכיוצא בזה. זאת ועוד, המבקש טוען שבחקירתו הודה החייב שכספי הפניקס שימשו אותו לצורך תשלום לנושים וכאשר נשאל מתי משך את הכספים ציין כי מדובר בחודש דצמבר 2003-ינואר 2004, כלומר במועד ביצוע ההענקה לא היו בידיו כספים בחברת הפניקס. המבקש מוסיף וטוען כי החייב לא הציג בפניו אישור עדכני לשנת 2004 והאישור שהוצג בפניו הינו משנת 2002. עוד טוען המבקש כי מהאישורים שהוצגו עולה שכספי הפניקס שועבדו לצורך הלוואות שונות שנטל החייב, ולפיכך יש להפחית משווי הקופה את הסכומים אותם נטל החייב כהלוואות.