החייב ואשתו ערכו הסכם ממון רק לטובתה ובניגוד לטובת הנושים. חמישה חודשים לאחר שהחייב נפטר, נדרש בית המשפט המחוזי לבקשת הנאמן לבטל את מה שהעניק לאלמנתו בהסכם.
חברת "פרש פיש" נקלעה למשבר כלכלי עמוק בדצמבר 2003, ובעליה – החייב – עמד מול שלל תביעות והליכי הוצאה לפועל, שהגיעו לסכום של שלושה מיליון שקל.
זקוק להפטר?
פנה ל- עורך דין פשיטת רגל
זמן מה לאחר מכן, בפברואר 2004 חתם החייב עם אשתו על הסכם ממון, שבו נקבע כי היא בעלת זכויות במחצית הבית שלהם, במגרש חקלאי שהיה רשום על שמו בלבד ובזכויות מענק, פרישה וקרן השתלמות בסך 61,500 שקל.
באותו הסכם האישה ויתרה על מחצית מזכויות החייב בחברת "ניר עוז השקעות", שלטענת החייב שווה מעל ל-1.2 מיליון שקל, וכן על מחצית מכספי ביטוח המנהלים שלו ב"הפניקס", בסך 466 אלף שקל.
במאי 2014 מונה מנהל מיוחד חדש לניהול נכסי החייב, שביקש להגיב לבקשת ההפטר (בקשה לפטור מתשלום יתרת החובות) שהגיש החייב לפני כן. המנהל ביקש מבית המשפט המחוזי שיבטל את ההענקות שהוגדרו בהסכם הממון לטובת האישה.
לטענתו, הסיבה היחידה לחתימת ההסכם הייתה קריסתו הכלכלית של החייב. לדעתו זהו מקרה קלאסי של הענקה שמטרתה להבריח נכסים מנושים, במיוחד כשהיא בוצעה מספר חודשים לפני שהוגשה בקשת הכינוס, ובעיצומה של הקריסה הכלכלית. המנהל אף טען שאשת החייב פעלה בחוסר תום לב, מאחר שידעה על הקשיים הכלכליים בהם נמצא בעלה, והייתה שותפה להברחת הנכסים.
הוכחה לכך מצויה לדעתו בעובדה שהאישה ויתרה על זכויותיה ב"ניר עוז" ובכספי הביטוח, שלא באמת קיימים. כספי הביטוח כבר נוצלו, ו"ניר עוז" הייתה למעשה גם היא בחובות משום שערבה לחובות "פרש פיש". כך למעשה, האישה ויתרה על חובות ולא על זכויות כמו שהיא והחייב ניסו לצייר.
החייב לעומת זאת טען כי הסכם הממון נערך כדין. לטענתו, הבית נרכש שנים לפני הקמת החברות המדוברות, ומומן בעיקרו מכספי הירושה שקיבלה אשתו מהוריה. לגבי המגרש, טען כי העברת הזכויות נעשתה מכח חוק יחסי ממון והלכת השיתוף. בנוסף, לטענתו, בעת עריכת ההסכם שוויה של "ניר עוז" הוערך בכ-550 אלף דולר.
במאי 2015 החייב נפטר, לאחר שסבל מסרטן אגרסיבי בערמונית, והתיק המשיך להתנהל מול אלמנתו.
אינטרס האישה
השופטת חנה פלינר התייחסה לבית ומלגרש כשני מרכיבים נפרדים. לדעתה, בכל הנוגע לבית המגורים לא התקיים יסוד תום הלב ואין תמורה בת ערך כיוון שהמשכנתא למעשה שולמה מכספי ניר עוז, ולכן מדובר בהענקה פסולה. השופטת קבעה שאין ספק שהאישה ידעה על מצבו הכלכלי הקשה של בעלה המנוח אליו בזמן אמת, ואף הוא הודה בחקירתו כי רצתה להגן על האינטרסים שלה. במקרה זה לא דובר על הסכם גירושין שנועד לאפשר לבני הזוג לצאת לדרך חדשה, אלא הסכם שמטרתו להפריד את הרכוש, כך שנושי החייב לא יוכלו "לשים ידיהם" על נכסי האישה.
כפי שטען המנהל, כשהאישה וויתרה על זכויותיה בחברה ובכספי הביטוח, קבעה השופטת, היא למעשה ויתרה על חובות בלבד, ולכן עולה כי הסכם הממון נכתב לטובת האישה בלבד, ולרעת הנושים.
ואולם, בכל הנוגע למגרש החקלאי, שוכנעה השופטת כי החייב ואלמנתו אכן ניהלו משק בית משותף, ושחלק ממקורות המימון לרכישתו נבעו מהורי האלמנה. לכן, מכח הלכת השיתוף האלמנה זכאית להירשם כבעלת מחצית מהזכויות במגרש ולא מדובר בהענקה פסולה.
- ב"כ המבקש: עו"ד ארז חבר (נאמן)
- ב"כ המשיבים: עו"ד עדי בראונשטיין
* עו"ד ענבל מרזוק עוסקת בפשיטות רגל, הוצאה לפועל ועוד
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין