1.בפניי בקשת החייב להורות כי צו ההפטר שניתן במסגרת תיק פש"ר זה ביום 21/6/12, חל על החוב של החייב אל המשיב 3 בהיותו חוב בר תביעה, בגינו פתח תיק הוצל"פ נגד החייב לאחר מתן צו הכינוס, תיק הוצל"פ מס' 51852-08-16 בלשכת ההוצל"פ בחיפה (להלן: "תיק ההוצל"פ").
רקע
2.נגד החייב ניתן צו כינוס ביום 1/1/08 וניתן לו הפטר מחובותיו בני התביעה בהליך ביום 21/6/12.
3.נגד החייב ניתן פסק דין לזכות המשיב 3 (להלן: "הבנק"), בהעדר בקשת רשות להגן ביום 20/5/16, בגין ערבות שחתם לחייב עיקרי שקיבל הלוואה מהבנק ולביצועו נפתח תיק ההוצל"פ.
4.טוען החייב כי היות והחוב נוצר לפני צו הכינוס, יש לקבוע כי הפטר החייב חל גם על חוב זה.
5.הבנק השיב לבקשה, וטען כי החוב נשוא תיק ההוצל"פ אינו בר תביעה, ולכן לא נכלל במסגרת תיק הפש"ר וההפטר שניתן בגינו.
6.החייב השיב לתגובה וציין כי היות ומדובר בחוב שנוצר מכוח ערבותו שנחתמה לפני מתן צו הכינוס, הרי מכוח סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל (להלן: "הפקודה"), יש לומר כי עסקינן בחוב בר תביעה.
7.בתאריך 5/2/17 קיימתי דיון בבקשה, אך הבנק לא התייצב לדיון, ובמסגרתו התבררו עובדות נוספות כדלקמן:
א.החייב חתם כערב לשני נערבים שקיבלו הלוואה מהבנק.
האחד הוא תייסיר עודה, והשני אמון רג'א ותגריד.
ב.החייב דיווח במסגרת הבקשה לצו כינוס על ערבותו לראשון (תייסיר עודה) אך לא דיווח על הערבות השניה לאמון רג'א ותגריד.
ג.הכונ"ר סברה כי מדובר באי דיווח של החייב על ערבותו השניה בחוסר תום לב.
ד.יחד עם זאת, סברה הכונ"ר כי היות והחייב דיווח על ערבותו לערב הראשון, ומכוח ערבות זו ידע הבנק על הליך הפש"ר הנדון, יש לייחס ידיעתו זו גם על ערבותו של החייב לגבי הנערב השני. משלא הגיש הבנק תביעת חוב ולא השתתף בהליך, יש לומר כי ההפטר חל גם על החוב נשוא תיק ההוצל"פ.
ה.בכל מקרה סבורה הכונ"ר, כי חוב נשוא ערבות שנוצר לפני צו הכינוס הוא חוב בן תביעה, מכוח סעיף 71(א) לפקודה.
ו.החייב טען כי לא דיווח על הערבות השניה לבנק עקב טעות, כיוון שחשב שזה החוב עליו הוצהר במסגרת הליך הפש"ר, בדו"ח חובות ונכסים.
8.לאחר הדיון ביקשתי את תגובת הבנק לעמדת הכונ"ר.
תגובת הבנק
9.הבנק אכן מודה כי עסקינן בחוב בר תביעה (בניגוד לגרסתו הקודמת, המצויינת לעיל).
10.הבנק טען כי למרות שהודע לו על הליך הפש"ר מכוח הערבות הראשונה, הוא לא ידע להחיל את פרטי החייב דנן על הערבות השניה ולדעת על ההליך, כיוון שבמועד הרלוונטי למתן צו כינוס הנכסים לא ניתן היה לאתר באמצעות המערכת הממוחשבת של הבנק את ההלוואה לה ערב החייב רק על סמך מספר זהותו ומבלי לציין את פרטי הנערב. הערבים אז לא הופיעו במערכת המחשוב של הבנק, אלא רק הלווים. מצב זה השתנה בשנים האחרונות.
11.לכן סבור הבנק כי לא ידע על החוב ונבצר ממנו להגיש תביעת חוב, ויש לומר כי צו ההפטר אינו חל על החוב דנן.
תשובת החייב
12.החייב השיב לתגובת הבנק וציין כי דיווח על הליך הפש"ר לבנק בגין החוב עליו הצהיר במסגרת ההליך.
משכך יש לייחס ידיעה זו גם לחוב נשוא תיק ההוצל"פ.
13.בכלל התנהלותו של הבנק בכל הקשור למימוש ערבותו של החייב נגועה בשיהוי ניכר, ויש לייחס זאת לחובתו.
דיון והכרעה
14.אין מחלוקת בין הצדדים כי החוב נשוא תיק ההוצל"פ הוא חוב בר תביעה, שכן מקורו בערבות החייב, שנחתמה טרם מתן צו הכינוס.
המחלוקת היא – אם הבנק ידע או לא ידע על הליך הפש"ר דנן, גם בכל הקשור בערבות השניה.
15.אכן החייב לא דיווח בהליך דנן על החוב נשוא תיק ההוצל"פ, ולטענתו הדבר נעשה בטעות כי חשב שהדיווח שלו בהליך הפש"ר על הערבות לנערב הראשון, היא ערבותו היחידה לבנק.
16.יחד עם זאת שוכנעתי כי הבנק ידע על היותו של החייב בהליך פש"ר גם בכל הקשור לערבותו השניה, שכן הדבר דווח לו באמצעות החייב עקב הערבות הראשונה שלו, עליה הצהיר ודיווח לבנק.
17.טענת הבנק בתשובתו השניה בפניי, כי לא ידע, ולא יכול היה לדעת באותה עת על היותו של החייב בהליך פש"ר בכל הקשור לערבות השניה (נשוא תיק ההוצל"פ), לא הוכחה בפניי, ואנמק:
א.טענה זו נטענה בתשובת הבנק מיום 19/2/17 ללא תצהיר תומך.
ב.גם הבנק בתשובתו השניה ציין כי הדבר השתנה וניתן להיעשות "בשנים האחרונות". הבנק לא פירט מאיזה שנה הדבר ניתן להיעשות, שהרי הפטר ניתן לחייב רק ביום 21/6/12. הבנק לא הוכיח כי עובר למועד זה לא היה יכול לדעת על היותו של החייב בפשיטת רגל.
ג.כאמור עסקינן בנושה שהוא בנק.
כפי שצויין בתשובת החייב, בתאריך 23/1/08 פורסם צו הכינוס בעיתון "ידיעות אחרונות" וביום 13/2/08 הוא פורסם ברשומות.
לא ראיתי בתגובת הבנק התייחסות לפרסומים אלה, מהם ניתן היה לדלות על ידיעתו או אי ידיעתו של הבנק על צו אודות הכינוס שניתן נגד החייב.
ד.האמור בסעיף ג' מתחזק, לנוכח העובדה כי בתגובתו הראשונה של הבנק לבקשה, שניתנה ביום 5/9/16, לא העלה הבנק כל טענה בדבר אי ידיעתו את צו הכינוס על אודות החוב נשוא תיק ההוצל"פ. כל שטען הבנק הוא, כי מדובר בחוב שאינו בר תביעה (ראה סעיף 5 לעיל).
מכאן ניתן להסיק כי הבנק ידע על צו הכינוס של החייב, גם אודות החוב נשוא תיק ההוצל"פ (ערבותו של החייב לנערבים אחרים), אך למרות זאת בחר שלא להגיש תביעת חוב, שכן סבר (בטעות) כי מדובר בחוב שאינו בר תביעה.
18.צודק גם החייב כי הבנק התנהל בעניינו, בכל הקשור לחוב נשוא הערבות השניה, בשיהוי ניכר, שגרם לו נזק, ודבר זה צריך לפעול לחובת הבנק.
בנדון נציין כי בתאריך 29/12/09 הגיש הבנק בלשכת ההוצל"פ נגד הלווים, בקשה למיצוי הליכים בכל הקשור לערבות השניה, שלא דווחה על ידי החייב בהליך דנן.
ביום 30/12/09 ניתנה החלטה על ידי רשמת ההוצל"פ הקובעת כי מוצו ההליכים נגד הלווים וניתן לנקוט בהליכים נגד הערבים.
על אף החלטה זו, בחר הבנק רק כעבור שש שנים, להגיש תביעה נגד הערבים בבית משפט השלום בחיפה, ופסק דין בו ניתן ביום 20/5/16, נשוא תיק ההוצל"פ.
לו היה הבנק פועל להגשת התביעה נגד הערבים לאלתר, יש אפשרות קרובה לומר, כי היה יכול לדעת על תיק ההוצל"פ טרם מתן ההפטר שניתן רק בחודש יוני 2012, ואף היה יכול להספיק להגיש תביעת חוב בתיק זה עם בקשה להארכת מועד לנוכח נסיבותיו.
משלא עשה כן, וגרם כי יינתן הפטר לחייב, תוך חלוקת דיבידנד לנושים, יש לומר כי פעל בשיהוי שגרם נזק לחייב ולנושים האחרים, והדבר מהווה מחסום מקבלת טענותיו בבקשה הנדונה, בין אם על דרך של הגשת תביעת חוב באיחור לאחר מתן ההפטר, ובין אם על דרך של אפשרות להמשך גבייה מהחייב בתיק ההוצל"פ למרות ההפטר.
19.אכן החייב לא נהג כשורה כשלא דיווח גם על החוב נשוא ערבותו השניה לבנק. יחד עם זאת, שוכנעתי, ולא הוכח לי אחרת, כי הבנק ידע בפועל על אודות צו הכינוס, אך בחר שלא להגיש תביעת חוב עקב טעות, שכן סבר שמדובר בחוב שאינו בר תביעה (כפי שבא הדבר לידי ביטוי בתגובתו הראשונה של הבנק בבקשה דנן).
20.אם בכך לא סגי, לא ברור לי כיצד הבנק הגיש תביעה נגד החייב לאחר מתן צו הכינוס, כשפסק הדין בה הוא נשוא תיק ההוצל"פ.
נזכיר את הוראת סעיף 20(א) לפקודה, על פיה משניתן צו כינוס "לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".
במקרה דנן לא ניתן רשות לבנק לפתוח בהליך משפטי נגד החייב, ולכן סבורני כי פסק הדין שניתן נגד החייב בתקופת צו הכינוס בהעדר בקשת רשות להגן, לא ניתן כדין.
21.לפני סיום, אתייחס לטענה נוספת שהעלה הבנק, כי כל טענה שיש לחייב נגד המשך ביצוע פסק הדין בלשכת ההוצל"פ, צריכה להתבצע בלשכת ההוצל"פ ובמסגרת תיק ההוצל"פ, שכן בית המשפט זה של פש"ר סיים תפקידו עם מתן ההפטר.
סבורני כי טענה זו אינה נכונה.
בית המשפט לפש"ר מוסמך ויכול להכריע, גם לאחר מתן ההפטר, אם חוב מסוים הוא בגדר חוב בר תביעה אם לאו, הנכלל במסגרת ההפטר, וזאת במסגרת סמכותו הרחבה שבסעיף 178 לפקודה.
22.לאור כל האמור לעיל, אני מקבל הבקשה, ומורה כי ההפטר שניתן לחייב ביום 21/6/12, כולל גם את החוב נשוא תיק ההוצל"פ.
הבנק לא ימשיך לפעול נגד החייב במסגרת תיק ההוצל"פ האמור, ועליו לסגור אותו לאלתר.
23.אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ז, 19 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.
