השופט י' אנגלרד:
1. בדיון לפנינו ביום 29.5.01 בבקשת רשות הערעור, הסכימו בעלי הדין כי תינתן רשות ערעור וכי הבקשה תישמע כערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מכוון נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי - שניתן על ידי סגן הנשיא י' גולדברג והשופטים ד"ר א. גרוניס וד' בר-אופיר - ואשריטל את החלטתו של בית משפט השלום, מפי השופט מ' יפרח, לפיה נדחתה על הסף תביעת המשיבה מחמת התיישנות. הערעור מתמקד בשאלה משפטית אחת, והיא פרשנותה של הוראת סעיף III 6א לתקנות בנוגע לשטרי מטען שבתוספת לפקודת הובלה טובין בים, בהתאם לתיקון משנת תשנ"ב. התקנות מבטות את הוראות האמנה הבינלאומית בדבר כללי האג שנתקבלה בבריסל בשנת 1924, וכן את התיקון של אמנה זו באמצעות כללי האג-ויסבי (Hague-Visby), שנתקבל בפרוטוקול בריסל בשנת 1968
2. העובדות בערעור זה אינן שנויות במחלוקת. פרדס, אגודה שיתופית של מגדלי פרי הדר בע"מ, ייצאה מטען פרי הדר מישראל לאנגליה באמצעות המוביל הימי Bellina Maritime S.A. Monrovia (המערערת 1). האוניה נחכרה והופעלה על ידי "אגרקסקו" חברה ליצוא חקלאי בע"מ וכן על א.מ.א סוכנויות ים מאוגדות בע"מ (מערערות 3,2). שטר המטען הונפק ביום 5.1.96 והמטען הגיע לנמל באנגליה סמוך ל 16.1.96
3. האגודה השיתופית פרדס, שוגרת הטובין, ביטחה את המטען בחברת מנורה, חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבטחת). התברר כי מטען פרי ההדר ניזוק. על פי הנטען: משטחי הפרי התמוטטו בספנת האוניה עקב הטענה וסידור לקוי בספנות כמו גם גידור לקוי של דפנות וחללי הספנה. כתוצאה מכך קרטונים נמעכו, הפרי התפזר וניזוק, והיה צורך באיסוף המטען, אריזתו, מיונו ושיווק הפרי הפגום.
המבטחת שילמה לפרדס, מבוטחתה, תגמולי ביטוח בסכום של 16,500 דולר וכן 6,700 לירות שטרלינג.
4. לאחר תשלום תגמולי הביטוח, הגישה המבטחת ביום 15.3.98 תובענה נגד שלוש המערערות, שהן כאמור בעלי האוניה וחוכריה, לשם שיפויה של המבטחת על תגמולי הביטוח. תביעת שיפוי זו מבוססת על זכות התחלוף העומדת למבטחת מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981. כ, המבטחת נכנסת לנעליה של שוגרת המטען, פרדס, בהפעילה את זכותה של האחרונה לפיצוי על פי אחריותן של המערערות מכוח חוזה ההובלה.
5. השאלה העומדת לדיון היא האם תביעת השיפוי הוגשה על ידי המבטחת בזמן, או שמא היא התיישנה. ההוראות הנוגעות לעניין הן, כאמור, סעיף III 6 (פסקה רביעית) וסעיף III 6א לתקנות בנוגע לשטרי מטען אשר בתוספת לפקודת הובלת טובין בים. וזה לשון ההוראו
סעיף III 6
בכפוף להוראות סימן 6א, יהיו המוביל וכלי השיט פטורים, בכל מקרה, מאחריות כלשהי לגבי הטובין, אלא אם כן הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להימסר; אולם, ניתן להאריך את התקופה האמורה, אם הסכימו על כך הצדדים לאחרשנוצרה עילת התביעה.
סעיף III 6א
תביעה לשיפוי נגד צד שלישי ניתן להגיש אף לאחר תום השנה האמורה בסימן 6 אם הוגשה תוך פרק זמן שבו מותר להגישה על פי הדין החל בבימ"ש הדן בה, ובלבד שלא יפחת משלושה חודשים מהמועד שבו התובע את השיפוי יישב את התביעה או שבו נמסרה לו ההזמנה לדין בתביעה שהוגשה נגדו.
6. אין מחלוקת בין בעלי הדין כי האוניה הגיעה לנמל היעד ביום 16.1.96, והטובין נמסרו למזמין ביום המחרת. המבטחת הגישה את תביעתה ביום 15.3.98, לאחר שביום 30.12.97 אישרה פרדס את קבלת הפיצוי הכספי מהמבטחת. כלומר, תביעת המבטחת הוגשה לאחר כשנתיים וחודשיים ממסירת הטובין, אך תוך שלושה חודשים ממועד יישוב התביעה בין המבטחת לפרדס.
7. מן האמור עולה שאם תחול הוראת סעיף III 6 לתקנות על תביעת המבטחת, תביעה זו התיישנה. וזאת לדעת, ההתיישנות הקבועה בסעיף III 6 לתקנות היא מהותית, דהיינו, ההתיישנות מבטלת את הזכות גופה. לעומת זאת, אם המקרה נכנס לגדר סעיף III 6א לתקנות, הרי על פי לשונהעת המבטחת הוגשה בזמן. קודם כל, וזה העיקר, הדין הישראלי מתיר הגשת תביעה למשך שבע שנים על פי חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958; וכן תביעת המבטחת הוגשה תוך שלושה חודשים מיום יישוב התביעה בינה לבין המבוטחת.
8. השאלה המרכזית היא, אפוא, האם חל על המקרה סעיף III 6א לתקנות? על שאלה זו ענה בית משפט השלום בשלילה. בית משפט השלום הסתמך על שני נימוקים עיקריים; האחד, כי על פי הפרשנות שניתנה להוראת סעיף III 6א בפסיקה ובספרות האנגלית, הוראת סעיף III 6א לכלליHagsby חלה אך שעה שתובענת השיפוי נסמכת על שטר מטען שונה ונפרד מן המסמך עליו מיוסדת התובענה העיקרית. מאחר שבמקרה הנדון תביעת המבטחת מסתמכת על שטר המטען של התובענה העיקרית, הרי היא נתפסת על ידי סעיף III 6 ולא על ידי סעיף III 6א לתקנות. הנימוק האחר של בית מש השלום לדחיית תחולתו של סעיף III 6א מסתמך על מהות התחלוף, שמכוחו תובעת המבטחת. משמעות התחלוף היא כי כל אגד הזכויות של המבוטח עובר למבטח עם תשלום תגמולי הביטוח. מכאן, כי אין לבעל התחלוף יותר זכויות מאשר למבוטח בשעת התחלוף. לפי הוראת סעיף 62 (א) לחוק חוזהביטוח, עוברת זכותו של המבוטח למבטח עם תשלום תגמולי הביטוח. והנה, בעת תשלום תגמולי הביטוח, זכותו של המבוטח כלפי המערערות כבר פקעה מכוח סעיף III 6 לתקנות. נמצא כי בהעדר זכות אצל המבוטח לא היה דבר שיכול היה לעבור אל המבטח מכוח התחלוף.
9. על החלטה זו של בית משפט השלום הגישה המבטחת ערעור בפני בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור. לגבי נימוקו הראשון של בית משפט השלום, מציין בית המשפט המחוזי, כי אין הוא קשור לפרשנות שניתנה במשפט האנגלי להוראת סעיף III 6א לתקנות המאמצות את כללי Hague-Vy. באשר לטענת התחלוף, בית המשפט המחוזי גורס כי סעיף III 6א עדיין חל לטובת המבטחת. מאחר שהנמקתו של בית המשפט המחוזי מורכבת למדי, אביאה במלואה:סימן 6א יוצר הסדר דיוני נפרד ושונה מן ההסדר שבסימן 6, לגבי תביעות מיטיבים, בכל הקשור למועד התיישנותן. ההסדר שיצר המחוקק בהוספת סימן 6א איננו משנה את מהות הזכות המועברת מהניזוק למיטיב הנזק, ואיננו מקנה למיטיב יותר זכויות משהיו למוטב ביחס לזכות עצמה. הר שבסימן 6א נועד להרחיב את אחריות המוביל כלפי מי שהיטיב את נזקו של הניזוק ולגרוע מהזכות הדיונית שהוקנתה למוביל הימי בסימן 6, לטעון טענת התיישנות החורגת מדיני ההתיישנות הכלליים.מעיקרו של דבר בערעור זה: העמדה המקובלת כי קונסטרוקציית התיחלוף מכניסה את המבטח לנעלי המבוטח, אינה מפקיעה לחלוטין את עצם היותו של המבטח צד ג' להתקשרות המקורית שבין בעל המטען והמוביל או לאירוע המקורי עצמו. לדעתנו, המשמעות של "המחאת זכויות המבוטח" למבטח אינה כי המבטח הופך להיות צד ישיר לאירוע, אלא שהוא רוכש לעצמו את זכויות המבוטח. המבטח נשאר צד ג' לעסקה, אך בעל זכויות זהות כנגד המזיק, לאלו של המבוטח.
המבטח נכנס אומנם ב"נעלי" המבוטח, אך ב"גופו" נשאר מבטח. בנקודה זו שונה גישת המשפט הישראלי לזכות התחלוף מגישת המשפט האנגלי. בעוד שבאחרון נכנס המבטח לנעלי המבוטח ואף תובע בשמו של המבוטח, הרי על פי גישת המשפט הישראלי מעמדו של המבטח-המשפה, נותר כצד ג' ותביעתו כנגד המזיק היא בגדר תביעה בלתי ישירה. בשיטתנו, רוכש המבטח את זכויות המבוטח ואי לכך תובע המבטח את המזיק בשמו הוא...בהקשר זה נטען כי אין "תביעת שיפוי כנגד צד ג'", כוללת תביעת תחלוף ולכן אין סימן 6א חל על התביעה דנן. לטעמנו, אין תביעת התחלוף אלא סוג תביעה המתייכת למשפחת תביעות השיפוי. תביעה מכוח תחלוף היא תת ענף נרחב של תביעות כלפי צד ג'. "זכות התחלוף של המבטח היא פן נוסף של עקרון השיפוי" (ד.מ ששון, "דיני ביטוח" שוקן, תשמ"ט - 1988). אי לכך, ייחוד עילת התביעה של המערערת לעילה מכוח תחלוף, לא הפקיעה מהמבטחת אתעצם היותה תביעה של צד ג' לאירוע, אשר על ידי קונסטרוקציית התחלוף, רכשה לעצמה את זכויות המבוטח, אך שמרה עם זאת על מעמדה כצד ג' ולא הפכה למבוטח בעצמו.
בית המשפט המחוזי מסיק מכך כי:
כל זכויות המבוטח אומנם הומחו למבטח, אך המבטח נשאר צד ג' הלובש מעתה אצטלא של בעל זכויות המבוטח.
אי לכך, נראה לנו כי ייחוד עילת התביעה לעילה מכוח תחלוף לא הוציאה אותה מגדר תביעה לשיפוי של צד ג' המוזכרת בסימן 6א.לאור כל האמור הגענו למסקנה כי תביעת המערערת הוגשה במסגרת התקופה הקצובה בסימן 6א' ולכן לא היה מקום להורות על דחיית התביעה על הסף.