תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה נצרת
|
17878-01-09
13/03/2011
|
בפני השופט:
סארי ג'יוסי
|
- נגד - |
התובע:
י.א. עו"ד ישראל חדאד
|
הנתבע:
1. מ.פ. 2. נ.פ. (חסויה) 3. ל.פ. (חסויה)
עו"ד שמשון הלר עו"ד מיכל גלבוע
|
פסק-דין |
פתח דבר:
1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי העוסקת בפרשנות הוראת סעיף 7 לצוואת המנוח ד.א. ז"ל (להלן: "
המנוח"), מיום 10.5.2001 ואשר הלך לעולמו ביום 21.6.2003.
2. התובע הינו בנו של המנוח ודודם של הנתבעים - ילדיה של המנוחה ח.פ. ז"ל (להלן:"
המנוחה"), אשר הלכה לבית עולמה לפני אביה המנוח.
3. המנוח הותיר אחריו צוואה, המורה בסעיף 7 :
"7. א. את רכושי זה אני מצווה לילדי הרשומים להלן
ובחלקים שיפורטו להלן:
(1) ח. - 20%
(2) י. - 20%
(3) ח. - 20%
(4) ש. - 20%
(5) א. - 20%.
ב. למען הסר ספק יובהר, כי לילדיי א., י., מ. ו- ד. איני מוריש דבר.
ג. הנני להדגיש כי במיוחד לבני א. אינני מוריש דבר בעקבות יחסו השלילי כלפי".
טענות הצדדים בקליפת אגוז :
4. לטענת התובע המנוח ביקש להוריש את רכושו רק לילדיו הרשומים בצוואה ולא לילדים אחרים, ועל כך לא יכול להיות חולק. אלא שהתובע סבור כי המנוח גם ביקש, כעולה מהצוואה, כי ברכושו לא יזכו לאחר פטירתו צאצאיהם של ילדיו, היינו נכדיו, למקרה ואחד הילדים נפטר לפני המצווה.
לשיטתו, משציין המנוח בסעיף קטן (ב) את שמות ארבעת ילדיו שלא ירשו דבר, בעוד שבסעיף קטן (א) ציין שמות ילדיו שיזכו בעזבונו, כוונתו היתה כי היורשים יהיו מבין הילדים בלבד. מכאן ועם פטירת בתו ח. ז"ל לפניו, חלקה בעיזבון אינו עובר לילדיה אלא לשאר היורשים על פי הצוואה- אחיה .
בפרשנותו זו נשען התובע על אותה תורה המכונה "מתנות קבוצתיות" - "class gifts", תוך שהוא מפנה לספרו של שמואל שילה "פירוש לחוק הירושה", תשכ"ה - 1965 נבו הוצאה לאור בע"מ, בעמ' 423.
התובע סבור, כי רק מי שנכלל בקבוצת הזוכים שציין המנוח בצוואתו, יכול להיות יורש על פי צוואה זו. לדידו, קבוצת הזוכים על פי הצוואה הם אך ילדי המנוח ומכאן עם פטירת אחד מהם, ובמקרה שלנו, הבת ח. ז"ל, העזבון צריך להתחלק בין ארבעת היורשים שנותרו בחיים.
לחלופין טוען התובע, כי יש לפרש את הצוואה תוך פניה להוראות המשפט העברי, וזאת בשים לב לעובדה כי המנוח היה אדם דתי ושומר מצוות וכן לעובדה כי מצוואתו עולים סממנים מובהקים האופיניים לדין העברי, בין היתר, בשל אותה הוראה שבסעיף 4 לצוואה המורה כדלקמן :