פרשנות הוראה בצוואה שקובעת הסדר של יורש אחר יורש

א.        הסוגיה המבקשת הכרעה :

1.         אדם עורך צוואה בשנת 1973, וכעבור 34 שנים מיום עריכתה הוא נלקח לבית עולמו ללא שהוא מותיר אחריו צאצאים או בת זוג (שנפטרה עוד בחייו). במסגרת הצוואה מנחיל המנוח את ביתו לשימושה הבלעדי של אשתו וקובע, כי לאחר פטירתה יעבור הבית לבעלותה הבלעדי של עמותת הצדקה האורתודוקסית.

2.         טוענים אחיו ואחייניו של המנוח, שהם יורשיו על פי דין, כי המנוח השמיד את הצוואה ולכל הפחות "שכח" מקיומה. עוד הם מוסיפים, כי אף אם הצוואה עומדת בתוקפה הרי שהיא כוללת הסדר של "יורש אחר יורש" המבטל למעשה את זכאותה של העמותה לזכות בעזבון, בשל העובדה שאשת המנוח נפטרה עוד בחייו של המנוח. טוענת מנגד העמותה, כי המנוח לא הוכח שהמנוח השמיד צוואתו, כי על הצוואה חל ההסדר של "יורש במקום יורש" וכי אומד דעתו של המנוח מלמד שביקש להדיר מצוואתו את יורשיו על פי דין ולהעביר בסופו של יום את הנכס לבעלותה.

3.         במצב דברים זה מתעוררות מספר שאלות המבקשות הכרעה:

            א.         האם קבע המנוח הסדר של " יורש לאחר יורש " או הסדר של " יורש במקום יורש "?

ב.         מה דין ההסדר של " יורש לאחר יורש " מקום שהיורשת הראשונה נפטרת בטרם נפטר המוריש?

ג.          האם בפנינו "חסר" המצריך השלמה שיפוטית?

ד.         האם יש בחלוף הזמן ובשינוי הנסיבות כדי להשפיע על האופן בו יש לקבוע את אומד דעת המצווה לשם מילוי החסר?

ה.         לפתחו של איזה צד מוטל נטל ההוכחה ?

ב.         רקע עובדתי ודיוני רלבנטי:

4.         בפני שתי תובענות : האחת הוגשה על ידי העמותה ועניינה תיקון צו ירושה וקיום צוואתו של המנוח מר ח. ס. ע. (להלן:" המנוח"). השנייה, הוגשה על ידי אחיו ואחייניו של המנוח (יורשיו על פי דין) ועניינה התנגדות לקיום הצוואה.

5.         המבקשת הינה עמותת הצדקה האורתודוכסית שהינה עמותה רשומה בישראל לפי חוק העמותות (להלן:" המבקשת"ו/או " העמותה").

6.         המתנגדים לקיום הצוואה הם אחיו ואחייניו של המנוח שהינם כאמור יורשיו על פי דין (להלן : " המתנגדים" ו/או " היורשים על פי דין").

7.         המנוח נפטר ביום 20.03.2007 כשהוא אלמן וזאת ללא שהותיר אחריו ילדים או צאצאים. יש לציין כי אשת המנוח נפטרה עוד בחייו וזאת בשנת 1987.

8.         המנוח ואשתו רכשו בשנות החמישים של המאה הקודמת מגרש ובשנות השישים בנו עליו מבנה מגורים בו התגוררו יחדיו.

9.         המנוח הותיר אחריו צוואה חתומה מיום 23.11.73 (להלן : " הצוואה"). מעיון ברישא לצוואה עולה, כי לא מדובר בצוואתו הראשונה של המנוח וכי הצוואה מבטלת צוואה קודמת שערך המנוח ביום 11/8/1964 ואשר הופקדה בידי הנוטריון הציבורי בנצרת (ראה סעיף 1 לצוואה). הצוואה נערכה על ידי המנוח כאשר היה בגיל 53 שנים.

10.        הוראות הנחלת עזבון המנוח מפורטות במסגרת סעיפיו הקטנים של סעיף 2 לצוואה, כאשר אין חולק כי בהתאם לסעיף 2א' לצוואה, הנחיל המנוח את כל זכויותיו הפיננסיות וכספיו  לאשתו.

11.        סעיף 2ב' לצוואה הוא נשוא המחלוקת ומפאת חשיבותו אביאו ככתבו וכלשונו:

" את המגרש בחלקה 47/2 בגוש 16519 בנצרת ואת הבניין שנבנה עליו לפי רישיון מס' 6079 מיום 27.03.72 אני משאיר לשימושה של אשתי הנ"ל למשך כל ימי חייה באופן שתהיה רשאית לגור בבניין ו/או להשכירו אך לא למוכרו לשעבדו או להעבירו לאחר. לאחר מותה של אשתי הנ"ל תועבר החזקה והבעלות על המגרש והבניין הנ"ל לאגודת הצדקה הרום אורתודוכסית בנצרת"