פרקליטות מחוז צפון אזרחי נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

כב' השופט יונתן אברהם

העתירה שבפנינו הוגשה כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: "הועדה") מיום 07/10/13 אשר קיבלה את בקשת המשיב 2 (להלן: "המשיב") לשחרור על תנאי.

כרקע אציין כי המשיב נדון למאסר ראשון למשך 5.5 שנים (עונשו הוחמר מ- 4 ל- 5.5 שנים בבית המשפט העליון) בגין עבירת הריגה וכן עבירות של חריגה ממהירות מותרת, סטייה מנתיב, אי ציות לרמזור אדום ונהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים.

בין היתר צוין בכתב האישום בו הורשע המשיב כי הוא נהג תחת השפעת סמים ואלכוהול במהירות גבוהה, כאשר ברכבו שתי נוסעות ועל אף תחנוניה של אחת הנוסעות שיאט את מהירות נסיעתו, הוא התקרב לרמזור אדום ועבר בו, איבד שליטה ואחת הנוסעות הנ"ל נהרגה בתאונה.

ועדת השחרורים בהחלטתה נתנה דעתה לחומרת העבירות שביצע המשיב מחד, ומאידך את התנהגותו והתנהלותו בתקופת מאסרו.

הועדה נתנה דעתה גם לעמדת משפחת הקורבן אשר הובאה לידיעתה באמצעות מכתב מפורט.

הועדה ציינה כי המשיב עבר דרך ארוכה מאז ביצוע העבירות, ריצה עונש מאסר ארוך והשתתף בכל תוכניות השיקום שהועמדו לרשותו.

עוד ציינה הועדה כי התנהגותו בריצוי העונש הייתה תקינה, על אף הרחקתו מהשיקום עקב מידע מודיעיני לתקופת מה.

הועדה ציינה כי היא משוכנעת שהחזרתו לתוכנית השיקום נבעה מכך שהמידע הנ"ל נבדק ולא ניתן לומר שהייתה לגביו התפתחות במשך תקופה ארוכה מאוד.

עוד צוין כי גם לאחר חזרתו משיקום, תפקד כיאות, יצא לעבודה במפעל שטראוס ואף קיבל מכתב הערכה.

הוועדה הביאה את עמדת גורמי הטיפול שציינו בחוות דעתם כי מדובר באסיר מאורגן אשר עבר תהליך טיפול משמעותי ביחס לעבירות, תפקודו היה חיובי והוא השכיל לנצל את מאסרו לשיקום עצמי. הוא גם הופנה על ידי גורמי הטיפול לרש"א והוכנה עבורו תוכנית שיקומית במסגרת רש"א.

באותה תוכנית צוין כי הוא מתקשה אמנם להתחבר בצורה רגשית לאובדן ולקורבן ובעניין זה יש להעמיק את הטיפול.

נוכח כל הנימוקים הנ"ל שהובאו בהחלטת הועדה, הוחלט על שחרורו על תנאי בתנאים שקבעה הועדה.

טענות העותרת

העותרת טענה כי גורמי הטיפול לא התייחסו באופן מפורט לעניין נטילת אחריות על ידי המשיב, כאשר מדובר במי שבמשך ניהול משפטו לא נטל אחריות והכחיש שהיה שיכור.

היא הפנתה גם לעמדת משפחת המנוחה שהובאה בפני הועדה.

נטען עוד כי מכלול נתוניו של המשיב מצביעים שהוא אינו ראוי לשחרור מוקדם ואף יסכן את הציבור. כן נטען כי החלטת הועדה חורגת ממתחם הסבירות.

נטען כי המשיב הוגדר כאדם מסוכן ועל ידי בית המשפט העליון בערעור אף הוגדר כ"מכונת מוות נעה". הדבר יוצר חזקת מסוכנות והועדה לא נתנה משקל הולם לחומרת העבירות שעבר. מן המשיב נשקפת סכנה לציבור. נטען גם שהרחקתו מן השיקום לתקופה של 9 חודשים, מצביעה גם כן על היותו מסוכן ולא ראוי לשחרור על תנאי.

נטען כי בעניין הרחקתו הגיש המשיב שתי עתירות שנדחו ובית המשפט שם קבע כי לכאורה העותר הפר את האמון שניתן בו.