החלטה
כללי:
1.בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בחדרה, שניתנה ביום 13.3.11 על ידי כב' השופט מוחמד מסארווה, בתיק מ"ת 10589-03-11 ושלפיה דחה בית המשפט השלום את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק 10572-03-11 והורה לשחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטתו נשוא הערר.
על החלטה זו מופנה הערר שבפני.
2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:
עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) ו- (3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו- 335(א(2) לחוק העונשין; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין וכן עבירה של נסיעה ללא לוחית זיהוי, לפי תקנה 300(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.
העובדות שהוו הבסיס לכתב האישום הן:
3.ביום 26.2.11, משהגיעו שני שוטרים מול הכניסה לתחנת הרכבת בחדרה, הבחינו באופנוע לבן ללא לוחית זיהוי, לידו עמד אדם שזהותו אינה ידועה לעוררת, אשר חבש קסדה על ראשו, דבר שעורר את חשדם של השוטרים. משזה הבחין בשוטרים התיישב על האופנוע וניסה מס' פעמים להניע אותו ללא הצלחה.
עוד נטען בכתב האישום, כי בעקבות החשש שאותו אדם עם קסדה, יברח ומכיוון שזהותו אינה ידועה, צעק לעברו השוטר בוחבוט (להלן: "השוטר") ותפס אותו מאחור באיזור הגב. אותו אדם הרים מיד את מרפקו ונתן לשוטר מכה בלחי ימין ובבטנו. הבחור המשיך להיאבק בשוטר, בעט בו והיכה אותו באגרופים ונגח בראשו בהיותו חובש קסדה בפניו של השוטר. בהמשך נטען כי מיד לאחר מכן, הגיע המשיב אל השוטר אחז בגרונו וחנק אותו מאחור עם יד שמאל ותקף אותו באגרופים וזאת על מנת לשחרר את הבחור שרכב על האופנוע.
בהמשך, אותו רכוב האופנוע (להלן: "האחר") המשיך לתקוף את השוטר באגרופים בחלק השמאלי של הגוף באזור הצלעות. השוטר הוציא גז מדמיע על מנת לרסס את התוקפים. בהמשך הגיע למקום אדם נוסף שגם זהותו אינה ידועה לעוררת עם קסדה על הראש ומשקפי אבק על העיניים, הוא אחז את השוטר במקום המשיב.
המשיב תפס את הגז מדמיע שהחזיק השוטר בידו תוך כדי שהוא מעקם לו את האצבע וריסס בגז לתוך עין שמאל של השוטר. לאחר מכן, המשיב שהבחין בשוטר מוציא את האזיקים, תפס את האזיקים, זרק אותם ונגח בפניו של השוטר עם הקסדה.
עוד נטען כי השוטר הסתובב אל המשיב תפס אותו והצמידו לניידת, תוך שהמשיב מאיים על השוטר, בועט בו ונותן לו אגרופים בכל חלקי גופו וראשו. המשיב צעק לשני האנשים שזהותם אינה ידועה לעוררת ואשר השתתפו בתקיפת השוטר, לברוח מהמקום ואכן השניים ברחו מהמקום. בהמשך, התנגד המשיב למעצרו בכך שדחף את השוטרים שהגיעו לסייע לשוטרים לעוצרו.
בנוסף נטען, כי ביום האירוע, הגיע המשיב אל תחנת הרכבת כשהוא רכוב על טרקטורון שאין עליו לוחית זיהוי.
כתוצאה ממעשי התקיפה המתוארים בכתב האישום, נגרמו לשוטר פציעות רבות בגופו, חבלות יבשות בכל חלקי גופו ובפניו, סדק באצבע 3 של כף ידו הימנית, נפיחות, רגישות וכאב דיסטלי של האצבע, כוויה בעין שמאל ובאורבות של עיניים דו-צדדי, כוויות גז ואדמומיות בעיניים, נפיחות באף ובפנים וכאבים בכל חלקי גופו.
4.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
5. בית משפט השלום קבע כי מעיון בחומר החקירה שבתיק עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום.
בית משפט השלום קבע, כי "בבדיקה מעמיקה יוצא כי המשיב נטל חלק פעיל בתקיפתו של השוטר שרון בוחבוט וכי לא הייתה ואין טעות בזיהוי שהרי, שני האחרים נמלטו מזירת האירוע, ומשהתגברו השוטרים על המשיב הם אזקו אותו בידיו, הכניסו אותו לניידת המשטרתית ועד לתחנת המשטרה".
באשר לעילת מעצר, קבע בית משפט השלום כי מסוכנותו של המשיב עולה מעובדות כתב האישום. תוך שהוא קובע כי המשיב נהג באלימות קשה כלפי איש משטרה בעת מילוי תפקידו וכתוצאה ממעשיו נגרמו לשוטר פציעות רבות בגוף, חבלות יבשות בחלקי גופו ובפניו. השוטר נזקק לטיפול רפואי.
בית משפט השלום החליט לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים לחלופת מעצר שנראתה לו הולמת בהיות המשיב, צעיר, נעדר כל עבר פלילי וזוהי מעידתו הראשונה והסתבכותו היחידה עם החוק.
טענות הצדדים: