פרקליטות מחוז חיפה נ' מחאג'נה

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סיוע לשימוש ברכב ללא רשות. מדובר בארוע משנת 2007 שבמסגרתו לאור סכסוך עסקי בינו לבין המתלונן, כאשר הבחין בצרור מפתחותיו של המתלונן תלוי על דלת הכניסה, הוא נטל את צרור המפתחות, מסר את מפתח הרכב לאחר, הסביר לאחר היכן נמצא הרכב ובכך סייע לאותו אחר לעשות שימוש ברכב ללא רשות ולהעבירו למקום אחר ולנטוש אותו שם.

במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם ובטרם הרשעה נשלח לתסקיר של שירות המבחן שיבחן גם אפשרות של הימנעות מהרשעה.

כבר במעמד הסדר הטיעון עת הודה הנאשם ולא הורשע, הודיעה המאשימה כי המאשימה תטען להרשעתו (פרוט' הדיון מיום 7.11.10) ובית המשפט כאשר שלח אותו לתסקיר שירות המבחן הסביר שאין בפניה לשירות המבחן משוםן החלטה לענין הרשעת הנאשם או הימנעות מהרשעתו אלא בחינה בלבד של האפשרויות העומדות בפני בית המשפט.

המשך הדיון נקבע להיום והיום הונח בפני תסקיר של שירות המבחן ובו קצין המבחן אומר כי נוכח התלבטותנו המפורטת לעיל מחד, ובשל משמעות השלכת הרשעתו בדין על עתידו התעסוקתי כעורך דין מאידך, תוכרע שאלת ההרשעה בדין על ידי בית המשפט.

ברור ששירות המבחן אינו ממליץ להימנע מהרשעה ואינו ממליץ להרשיע אלא אינו נוקט עמדה בענין.

פסק הדין המנחה העיקרי בסוגיה זו הוא פסק דין כתב, ע"פ 2083/96 ובו קבע בית המשפט העליון כי ההרשעה של נאשם שבית המשפט מצא שהוא עבר את העבירה, היא הכלל והחריג הוא הימנעות מהרשעה שאפשרי כאשר מצטברים שני גורמים, האחד שהרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני שסוג העבירה מאפשר בנסיבות המקרה המסוים, לוותר על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

במקרה שבפני ברור שהעבירה היא במדרג הנמוך של עבירות הרכוש למיניהן וניתן לוותר על הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים.

באשר לפגיעה בשיקום הנאשם, כלומר בעתידו התעסוקתי, טוען הנאשם כי נבצר ממנו כל עוד התיק תלוי ועומד וייבצר ממנו היה ויורשע בדין, להתקבל כחבר ללשכת עוה"ד לאחר שסיים את לימודיו. הוא הציג אישור של לשכת עוה"ד מיום 24.6.09 ובו נאמר כי הואיל וקיים נגדו תיק משטרתי בשלבי חקירה על עבירות חמורות והיה עצור שבועיים בשל חשד לרצח, יש להמתין לסגירת התיקים ואז לדון בשאלת קבלתו ללשכה.

ברור מאותו אישור שהעבירה המינורית בה הוא הודה כאן איננה זו שמנעה את קבלתו כחבר בלשכה ולא החשד לכך שעבר את אותה עבירה ולא ברור כלל מהאישור האם היה ויורשע בעבירה מינורית זו, לא יוכל להתקבל כחבר ללשכת עוה"ד.

להשלמת התמונה אציין כי בעבר בשנת 2006, הסתיים הליך פלילי נגד הנאשם בבית משפט זה ללא הרשעה תוך שהוטל עליו צו מבחן ובצידו צו של"צ.

השאלה שנותרה להכרעה היא האם החשש שמא הנאשם לא יתקבל כחבר ללשכת עוה"ד יש בה כדי להטות את הכף לטובת אי הרשעתו בדין.

בע"פ (חיפה) 8626-11-08 דחה בית המשפט המחוזי ערעור על הרשעת טכנאי מחשבים שטען שהרשעתו בדין תפריע לו להתקבל לעבודה במקומות עבודה רבים בהם יש צורך בתעודת יושר. נכון שהמקרה אינו דומה למקרה שבפנינו אך באותו הליך הוזכרו פסקי דין רבים המתייחסים לשורה רבים של נאשמים במקצועות המחייבים רישוי כגון רואי חשבון ועורכי דין. ברע"פ 2380/08 שהוזכר שם, זחאלקה נ' מד"י, מדובר היה ברואה חשבון שזייף תלוש שכר וברע"פ 3515/09 מנחם פדאל נ' מד"י, מדובר היה בסטודנט למשפטים שעבר עבירה של מסירת הודעה כוזבת. בשני המקרים קבע בית המשפט כי הגורם המקצועי שאמון על רישוי העוסקים באותו ענף (לשכת רואי החשבון ולשכת עוה"ד) הוא זה שיחליט האם אותה מעידה חד פעמית יש בה חומרה ויש לה השלכה על רישוי העיסוק המתבקש ולא בית המשפט שדן בתיק הפלילי צריך לעשות זאת, כלומר הדבר מטה את הכף דווקא לטובת הרשעה. כך קבע גם בית המשפט העליון בע"פ 9893/06 אסנת לאופר נ' מד"י, שם מדובר היה בשופטת שהועמדה לדין ושאלת הרשעתה או אי הרשעתה היתה רלבנטית לעיסוקה כעורכת דין וכמרצה ובית המשפט העליון קבע כי אין להוציא מכלל אפשרות שהגורם המעסיק בבואו לשקול את השיקולים לענין העסקה, היה שוקל ממילא את אופי המעשים שביצעה במנותק משאלת הרשעתה ולכן שאלת אי ההרשעה מאבדת במידה ניכרת את חשיבותה.

לאור שורת פסקי הדין הנ"ל אינני רואה עצמי חופשי להימנע מהרשעת הנאשם, ומכיוון שהודה בעבירה המיוחסת לו, בית המשפט מרשיע אותו בה.

ניתנה והודעה היום י"ב אדר א תשע"א, 16/02/2011 במעמד הנוכחים.

אהוד קפלן, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, סיוע לשימוש ברכב ללא רשות.

מדובר בעבירה מינורית.

לנאשם אין הרשעות קודמות ולמעשה יש לו רישום פלילי לגבי הליך קודם בודד שהסתיים לפני חמש שנים ללא הרשעה.

בנסיבות אלו, אין מקום למצות את הדין עם הנאשם.