פרץ נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופט ע. נהרי], אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בנהיגה בשכרות, כאשר ההרשעה באה על סמך קביעת בית משפט קמא, שהמערער סירב משנדרש ע"י שוטר לבצע בדיקה כזו.

לאחר ההרשעה, גזר לו בית משפט קמא למערער עונש פסילה בפועל של 27 חודשים, בניכוי פסילה מנהלית ועונשים נוספים, בהם קנס נמוך, מאסר ופסילה מותנים.

בית משפט קמא ביסס את הכרעת דינו על עדותו היחידה של שוטר, אשר בהכרעת הדין נקבע, בניגוד לטענת ההגנה של המערער, שהוא אשר עשה את כל הפעולות הקשורות בדרישה מהמערער להיעתר לבקשת בדיקת ינשוף.

טענת המערער ושני עדי ההגנה, שהעידו לטובתו, ואשר היו נוכחים במקום עובר לסירוב, הייתה שלא השוטר שהעיד שערך את כל הבדיקות הוא זה שערך אותן הלכה למעשה, אלא מתנדב אלמוני מזוקן.

יתרה מכך, המערער ושני עדיו עמדו בעדותם בפני בית משפט קמא, שבכלל לא ראו את עד התביעה, אותו עד תביעה אשר המערער חתום על המסמכים שערך, ואין מדובר במסמך אחר, אלא בכמה.

בית משפט קמא, בעמ' 3 להכרעת דינו, הציב לעצמו את השאלות שעלו במחלוקת; האם הייתה דרישה להיבדק, אותה דרישה האם הייתה באמצעות בדיקת הינשוף או בנשיפון, האם הוסבר למערער כדין משמעותו של סירוב לבדיקה, ואם אכן סירב ואם סירוב זה מוצדק.

בהכרעת דין בת 14 עמודים, אשר בוחנת את הראיות מכל הכיוונים, מצא בית משפט קמא כי עדותו של עד התביעה הבודד היא עדות אמינה, למרות שמצא תהיות מסוימות, אליהן התייחס בית משפט קמא בהכרעת הדין, העדיפו את עדותו של אותו שוטר, תוך שהוא נותן משקל רב לאי-אמינותו של עדות המערער ושני עדיו.

בית משפט קמא קבע חד-משמעית כי השוטר דרש כדין מהמערער לערוך את הבדיקה במכשיר הינשוף, כי הסביר למערער היטב וכדין את משמעות הסירוב וכי המערער סירב וסירב לו, ולא לאותו שוטר מזוקן כנטען. יש לזכור שמדובר במערער אשר הודה כי שתה שתי כוסות משקה אלכוהולי עובר לנהיגה, למרות שעדין עמדו על כך שהוא שתה כוס אחת בלבד, לכל אלה בית משפט קמא התייחס בהכרעת הדין.

ההלכה היא, ראה למשל ע"פ 682/09, מדינת ישראל נ' פלוני (מיום 12.05.11, לא פורסם), שערכאת הערעור תמעט להתערב בקביעות עובדה וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, אלא אם כן אותן קביעות נופלות באחד החריגים שקבע הדין.

לא זה המקרה שיש הצדקה להתערב בקביעות העובדה של בית משפט קמא, שאף אני מצאתי אותן נכונות בנסיבות.

כל הנקודות המועלות בערעור המפורט והפרטני שמעלה ב"כ המערער הינן נקודות שבאות חשבון עם קביעות העובדה של בית משפט קמא, אשר מולדות כולן בקביעות המהימנות שציינתי לעיל, ולכן, דינו של הערעור על הכרעת הדין דחייה.

גם לעניין העונש אין מקום להתערב. בית משפט קמא אמנם גזר לו למערער עונש פסילה בפועל מעט יותר מפסילת המינימום הנקובה בסעיף 39 א' לפקודת התעבורה, אך כידוע, 39 א' עניינו פסילת המינימום. המערער הנוכחי סירב לבדיקה, המערער הנוכחי גם מחזיק בעברו הרשעות תעבורה לא מעטות בעבירות לא תמיד קלות ובהתאם להלכה, שאין ערכאת הערעור שמה את עצמה במקומה של הערכאה הדיונית, לא אוכל בשום פנים ואופן לומר שהענישה שהוטלה ע"י בית משפט קמא חורגת וטועה, ולכן גם הערעור על העונש נדחה.

המערער יפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א לכל המאוחר ביום 01.02.12.

ניתנה והודעה היום ג' טבת תשע"ב, 29/12/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי