פרץ נ' חניה

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנתבעת (להלן:"המבקשת") ובנוכחות התובע (להלן: "המשיב") ביום 11.9.13.

טענות הצדדים

המבקשת אינה מכחישה קבלת הזימון לדיון, אך טוענת כי מפאת טעות מועד זה לא נרשם ביומנה ואי התייצבותה מקורה בתקלה. המבקשת טוענת כי בכתב ההגנה שהגישה פירטה טענות הגנה שונות וראוי לתת לה את יומה בבית המשפט.

המשיב מתנגד לבקשה, לטענתו סיכויי ההגנה של המבקשת קלושים, המבקשת קיבלה שני זימונים לדיון ביום 11.9.13 ולא רק אחד ועל כן אין מקום לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרה.

למבקשת טענת סף בדבר היעדר סמכות מקומית לבית משפט זה ולמשיב טענת סף בדבר איחור של המבקשת בהגשת בקשת ביטול פסק הדין.

דיון

בבוחנו בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ישקול בית המשפט שתי שאלות:

הסיבה להיעדרותו של המבקש מן הדיון.

סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין.

הדיון בשאלה השנייה חשוב יותר מן הדיון בשאלה הראשונה, שכן אין כל הגיון בביטול פסק דין, אם ממילא מדובר בנתבע חסר סיכוי להצליח בהגנתו. ייאמר, כי לא נדרשת הוכחה של הצלחה וודאית בהגנה, אלא רק של הגנה אפשרית.

באשר לשאלה הראשונה לדעת המלומד א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית), עמ' 373 :

".... כאשר המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך-כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשת הביטול). בדונו בשאלה זו ייטה בית המשפט להיעתר לה "אלא אם שוכנע כי תשלום ההוצאות אין בו כדי לשמש פיצוי מספיק לנזק אשר נגרם ליריבו אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות עבור הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו על-ידי הפיגור, וכאשר מגלה הנתבע-המבקש סיכויי הצלחה - יש להענות לבקשה, בכפוף להטלת הוצאות."

לעניין סיכויי ההצלחה, היא השאלה השנייה, מציין א. גורן:

"אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית..".

המבקשת בענייננו, הגישה כתב הגנה ובו העלתה נימוקי הגנה. מבלי להיכנס לפרטי המחלוקות בין הצדדים אציין, כי טענות ההגנה של המבקשת, גם אם אין וודאות כי יתקבלו, אין לומר כי אינן מגלות הגנה אפשרית. אכן המבקשת זומנה לדיון ואינה מכחישה זאת, אולם נוכח טענתה כי אירעה לה תקלה, נראה כי נכון יהיה לפצות את המשיב על הטרחה שנגרמה לו בגין תקלה זו, בהוצאות ואין מקום לשלול מן המבקשת את יומה בבית המשפט בשל תקלה זו.

אתייחס בקצרה לטענות הנוספות שהועלו במסגרת בקשה זו. תחילה לעניין הסמכות המקומית, הרי שאין ממש בטענת המבקשת, שכן צודק המשיב כשמציין כי סמכות המקומית נתונה למחוז דרום ובית המשפט בקריית גת בכלל זה ואין חובה להגיש את התביעה בבית המשפט באילת דווקא.

אשר למועד בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין, נראה כי אין מקום לדחות את הבקשה מטעם זה, שכן ככל שימי הפגרה אינם כלולים במניין הימים גם בבית המשפט לתביעות קטנות, המבקשת לא איחרה ואם הם כלולים, הרי מפאת החופשה המרוכזת של עובדי הרשויות בסוכות, נראה כי ראוי להאריך את המועד להגשת הבקשה בהתאם. לעניין מניין ימי הפגרה בבקשה לביטול פסק הדין, ניתן ללמוד גם מדבריו של כב' הנשיא א. גרוניס ברע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך בע"מ:

"...מכאן, שהארכת המועד הטמונה בהסדר שבתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי מוצדקת מנקודות מבט שונות. מדוע שתיגרע זכותו של המעוניין להשיג על פסק-דין של בית-משפט לתביעות קטנות לעומת אדם המבקש לערער על פסק-דין של בית-משפט שלום?!..."

סוף דבר