פרץ נ' חיון ואח'

החלטה

פתח דבר

בפניי בקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י המבקשים, כנגד תביעת המשיב, לתשלום בגין ביצוע עבודה אשר נעשתה על ידו בדירת המבקשים (להלן: "העבודה").

בבקשת הרשות להגן, חולקים המבקשים על האמור בכתב התביעה, ובמיוחד על חובתם לשלם למשיב סכום כלשהו בגין ביצוע העבודה, מעבר לסכום ששולם בפועל.

לבקשת הרשות להתגונן, צורפו תצהיריהם של המבקשים עצמם, בנוסף לתצהירו של מר שמעון תורג'מן (להלן: "תורג'מן") , אשר היה מעורב בעסקה ובביצוע העבודה של המשיב בדירת המבקשים. המצהירים נחקרו בדיון מיום 23.12.12, והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

לטענת המבקשים, המשיב קיבל את מלוא התמורה בגין ביצוע העבודה, וזאת בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 13.02.12, כאשר הסכום אותו קיבל האחרון, כלל רכיב המע"מ. לטענת המבקשים, במסמך "מסירת הדירה" מיום 13.03.12 הוסיף התובע, שלא בהסכמתם, תשלום נוסף בגין המע"מ, אף שתשלום זה נכלל בסכום אותו שילמו המבקשים בפועל.

הוסיפו המבקשים כי, העבודה אותה ביצע המשיב בדירתם, הינה עבודה לקויה, כאשר חלק מהעבודה אותה אמור היה המשיב לבצע, לא בוצעה בפועל.

דיון ומסקנות

המסגרת הנורמטיבית

מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. (ראו:ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט (3)עמ' 41,46; עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524).

הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לאפשר לאדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, לזכות באפשרות להתגונן כנגד התביעה, ולהיכנס לשערי בית המשפט. בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה כי הגנה אפשרית בפיו. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מ"ז(5) 133, בעמ' 138; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 402-403).

לשון אחרת, די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן (י.זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 677-675). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוזינסקי נגד וייט, פ"ד יג(3)2149).

אולם אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן, היא תינתן כדבר המובן מאליו. לא תינתן רשות להתגונן למבקש, אשר לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו. כן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים' (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70). על המבקש רשות להתגונן לפרט בפרטי פרטים את הגנתו ולא להסתפק בטענות בעלמא (ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו).

הנטייה בפסיקת בית המשפט היא ככלל לתת רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, (פורסם בנבו).

ומן הכלל אל הפרט

כאמור, בדיון בפניי נחקר העד תורג'מן, אשר ציין כי היה נציגם של המבקשים בביצוע העסקה עם המשיב, כאשר כל העבודות עם המשיב ביצע בידיעת והסכמת המבקשים (עמ' 1 ש' 20-27 , עמ' 4 ש' 1 ו-19). בחקירתו זו חזר תורג'מן וציין כי המבקשים שילמו למשיב מלוא התמורה, בהתאם להסכם בין הצדדים, הסך של 70,000 ₪ (עמ' 2 ש' 10-21).

יחד עם זאת, מחקירתו הנ"ל של תורג'מן עולה כי קיימת מחלוקת לגבי חלק מהסכום אותו יש לשלם בגין ביצוע העבודה, כאשר לטענתו, סוכם עם התובע על ביצוע עבודות, אשר לא הועלו על הכתב, לרבות מחירן (עמ' 2 ש' 22-32).

על אף האמור, הודה תורג'מן בחקירתו כי כנגד סכום זה על המבקשים לשלם לתובע הסך של 4,500 ₪ (עמ' 3 ש' 9-11). על דבריו אלו של תורג'מן חזרו המבקשים בחקירתם בפניי (עמ' 4 ש' 7-21).

בעניין רכיב המע"מ, חזר תורג'מן וציין בחקירתו בפניי, כי את המסמך (נספח ב') לכתב התביעה, חתם עם המשיב, ללא נוכחות המבקשים, אך שלל כי הוסיף בהסכמת המשיב את רכיב המע"מ (עמ' 3 ש' 25).

בשלב זה, בו נבחנת בקשת רשות להתגונן, אין מקום לדון בשאלה באם המבקשים שילמו מלוא התמרה בעד ביצוע העבודה אם לאו, ובאם התשלום אותו שילמו, הינו בהתאם לסיכום בין הצדדים, אשר כלל רכיב המע"מ, אם לאו.