פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30/1/12, אשר קבעה כי אין החמרה בנכותה של המערערת.

טענות המערערת:

2.לטענת המערערת נפל פגם בהרכב הוועדה, שכן בהרכב הוועדה ישבו שני רופאים שתחום מומחיותם אינו קשור לפגימותיה של המערערת.

3.טענה נוספת של המערערת היא כי פרופ' סגל, אשר היה חבר בוועדה נשוא הערעור, קבע בעבר כי המערערת סובלת מ-CRPS, ובהחלטה נשוא הערעור שינה את דעתו שלא כדין.

טענות המשיב:

4.ב"כ המשיב טענה כי קיימת ועדה חלוטה משנת 2007, אשר שללה קשר סיבתי בין הכאבים בכפות הידיים לבין התאונה הנדונה. לפיכך, טענה ב"כ המשיב, כי כל החמרה שמופיעה לאחר מכן אינה קשורה בקשר סיבתי אלא לתהליך ניווני שקדם לתאונה הנדונה. הוועדה קבעה כי מדובר ב- CRPSשהתפתח אחרי הניתוח שעברה המערערת עקב תהליך ניווני ביד, שאינו קשור לתאונה.

5.עוד טענה ב"כ המשיב, כי טענות המערערת הינן רפואיות גרידא, משכך דין הערעור להידחות.

הכרעה

6.סמכויות הוועדה הרפואית בענף ביטוח נפגעי עבודה נקבעו, בין היתר, בסעיף 104 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") ובסעיף 118 לחוק.

7.לוועדה הרפואית לעררים הסמכות הבלעדית לקבוע אם הנכות שטוען לה הנפגע נובעת מהפגיעה בעבודה ואם קיים קשר סיבתי בין גורם התאונה לבין הנכות. סמכות זו היא מקצועית-רפואית.

8.על פי ההלכה הפסוקה, העיקרון הוא, כי אין מהרהרים אחר קיומו של קשר סיבתי בין נכות לפגיעה בעבודה, אשר נקבע באופן סופי על ידי ועדה רפואית קודמת ואין להרהר אחר מידת הקשר הסיבתי, כפי שנקבע על ידי הוועדה הקודמת.

ראו לעניין זה ההלכה המנחה כפי שנקבעה עוד בתחילת דרכו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע ל/0-6 אלחטיב – המל"ל, פד"ע א 157, הלכה עליה חזר בית הדין בהמשך דרכו אין ספור פעמים מאז ואילך וכך בדב"ע מד/01-666 עמית – המל"ל, פד"ע יז 393, ודב"ע נג/01-45 כוכבי – המל"ל, פד"ע כז 187.

9.בעניינינו, מעיון בפרוטוקולי הוועדות הקודמות שהוצגו לתיק (החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 21/12/06 והחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 31/1/07) עולה, כי נשלל קשר סיבתי בין תלונות המערערת בנוגע לכפות ידיה לבין התאונה הנדונה מיום 1/8/05.

10.לאור העובדה, כי מדובר בהחלטה קודמת, סופית וחלוטה, של ועדה רפואית לעררים (מיום 31/1/07), ונוכח ההלכה הפסוקה כמפורט לעיל, ברי, כי הקביעה לגבי שלילת הקשר הסיבתי הפכה להיות חלוטה ואין להרהר אחריה.

11.הוועדה נשוא הערעור נימקה נמק היטב את החלטתה לגבי מסקנתה כי אין החמרה בנכותה של המערערת. הוועדה עיינה בפרוטוקולים של ועדות קודמות וציינה כי המערערת נבדקה בוועדה מדרג ראשון מיום 21/12/06 בה הוחלט שאין קשר סיבתי בין תלונות על כאבים בכפות הידיים לתאונה הנדונה, והכאבים הם תוצאה של תהליך ניווני. עוד ציינה הוועדה נשוא הערעור כי המערערת נבדקה בוועדה רפואית לעררים מיום 31/1/07 בה הוחלט לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 21/12/06, על כנה. כמו כן, לאחר פסק דין הוועדה הרפואית החליטה בשנית לדחות את עררה של המערערת ולהשאיר את ההחלטה מיום 21/12/06 על כנה. הוועדה הסבירה כי מדובר בהחלטה חלוטה ששוללת את הקשר הסיבתי בין הכאבים בכפות הידיים לתאונה הנדונה ולכן כל החמרה שמופיעה לאחר החלטות אלו, אינה קשורה סיבתית לתאונה הנדונה אלא לתהליך ניווני שקדם לתאונה הנדונה. עוד ציינה הוועדה כי מדובר על CRPS שהתפתח לאחר ניתוח שעברה התובעת בכפות ידיה, עקב התהליך הניווני בידיים, שאינו קשור לתאונה הנדונה כפי שפורט לעיל. לפיכך, מצאה הוועדה כי הופעת ה-CRPS אינה קשורה לתאונה הנדונה ולכן הגיעה למסקנה כי לא חלה החמרה בנכותה של המערערת.

12.בהרכב הוועדה נשוא הערעור ישבו שלושה מומחים בתחומים כדלקמן: אורטופד, פנימאי, רופא א.א.ג. די בכך כי ישב בהרכב הוועדה מומחה בתחום האורטופדי, אשר מוסמך היה לדון בליקוייה של המערערת בתחום האורטופדי, בנוגע לתלונותיה על הליקוי בכפות ידיה (CRPS). לא מצאנו כל פגם בכך שישבו בהרכב הוועדה רופאים מתחומים נוספים אשר אינם קשורים לליקויה של המערערת, שכן בוועדה רפואית לעררים, מטבע הדברים, יושבים שלושה מומחים אשר לא תמיד כולם הם מאותו התחום.

13.אשר על כן, משלא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ומשמצאנו כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים מנומקת ומפורטת כדבעי, דין הערעור להידחות.

14.בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

15.ערעור על פסק דין זה הוא ברשות, בקשת רשות ערעור, יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.