פרץ ואח' נ' אטל ואח'

החלטה

1.התובעת ילידת 1976, נפגעה בתאונת דרכים ביום 08.09.2008. במסגרת כתב התביעה המתוקן עתרה למינוי מומחה בתחום האורטופדי והפסיכיאטרי.

2.להלן עיקרי נתוני המסמכים שהוצגו בסופו של דבר:

*בתעודת חדר מיון מיום לאחר האירוע צוין כי התובעת מתלוננת על כאבי צוואר כאשר בבדיקה נמצאה רגישות צווארית. צילומי רנטגן היו ללא ממצא.

* ביום 24.9.08 התלוננה על כאבי ראש וסחרחורות. בבדיקה: "מוגבלת בתנועות צוואר".

*ביום 18.1.09 החלה להתלונן על כאבי ראש, פחדים ולחץ כתוצאה מהתאונה. מבדיקה נוירולוגית עולה כי מצבה תקין, אך במישור הפסיכיאטרי הופנתה למעקב.

*ביום 26.2.09 ביקרה בשנית אצל פסיכיאטרית כאשר הלה מציינת כי לתובעת PTSD. עוד באותו ביקור צוין כי התובעת עברה תאונת דרכים נוספת פרט לתאונה נשוא כתב התביעה.

ביום 30.4.09, 17.9.09, 19.11.09, 26.11.09, 6.12.09 המשיכה מעקב פסיכיאטרי כאשר נכתב כי אין שינוי במצבה והומלץ טיפול תרופתי.

*ביום 19.8.10 ביצעה מיפוי עצמות כאשר תוצאתו הייתה "בגדר הנורמה".

*מדוח סיכום טיפולי הפיזיותרפיה עולה כי ביצעה 10 טיפולים בסמוך לאירוע בעקבות כאבי הגב מהם סבלה.

* ביום 28.10.10 נבדקה אצל פסיכיאטר כאשר לדבריו סובלת מתגובה דיכאונית וחרדתית לאחר תאונת דרכים.

* ביום 25.12.12 נבדקה אצל נוירולוג והתלוננה על מתח, פחדים, כאבי ראש, ידיים ורגליים, כאשר הלה מציין כי הבדיקה הנוירולוגית תקינה.

* ביום 18.03.13- התלוננה על כאבי רגליים וראש. הופנתה למרפאת כאב.

3.המשיבים התנגדו לבקשת המינויים וע"פ הנטען:

*התובעת צרפה לבקשתה, בניגוד לדין, חלק מהדו"ח של ועדה רפואית מטעם המל"ל ממנו עולה כי לתובעת 10% נכות פסיכיאטרית אשר ניתנו לה, ככל הנראה, במסגרת נכות כללית. *התובעת הסתירה השתתפותה בשלוש תאונות נוספות אשר אירעו לאחר התאונה נשוא כתב התביעה.

* התובעת הסתירה קיומו של עבר פסיכיאטרי.

* אין חומר רפואי עדכני המצביע על רצף טיפולי או על מצבה העכשווי של התובעת.

4.בית המשפט הדן בבקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה כגון דא, אמור לבחון בקשה זו בהפעילו אמת מידה מקלה ומרחיבה. עמד על כך ברע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 136, שם נאמר:

"כידוע, בתביעות על פי חוק לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, הדרך להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת דרכים או כל נושא רפואי אחר שאינו נכות, לרבות דרכי השיקום של התובע, היא באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על ידי בית המשפט. התובע אינו יכול להביא חוות דעת רפואיות או עדויות רפואיות מטעמו להוכחת עניינים שברפואה. לפיכך, אי מינוי של מומחה רפואי על ידי בית המשפט יסגור בפני התובע את הדרך להוכחת כל עניין רפואי החשוב לתביעתו. אכן, בשל חשש זה ובשל העוול העלול להיגרם לתובע בעקבות סירוב למנות מומחה רפואי, נקבע בפסיקה שדי בראשית ראיה בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסוים כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי באותו תחום (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח' (פ"ד מד (2) 216)). אין צורך בראיה בדבר קיומה של נכות, כפי שסבר בית המשפט המחוזי. די בראשית ראיה."

בהתייחס לטיבה של ראשית הראיה מציין בית המשפט ברע"א 911/03 סעאת נ' סעאת ואח' כי זו: " יכולה להיות נלמדת מסוגים שונים של מסמכים, ובעיקר ממסמכים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן לתובע עקב נכותו".