פרוקופץ נ' מדינת ישראל

פסק דין

פסק דין

1.בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בת"א (כבוד השופט עופר נהרי) (להלן: "בית משפט קמא"), מיום 13.04.10, (ת 027841/08), בו הורשע המערער בתום שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות.

דינו של המערער נגזר לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 2,500 ש"ח.

ב. פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 27 חודש, ממנה ינוכו ימי הפסילה המנהלית שריצה לאחר האירוע.

ג. פסילה על תנאי לתקופה של 56 חודשים למשך 3 שנים.

ד.מאסר על תנאי בן 3 חודשים למשך שנתיים, שלא לעבור את העבירות בהן הורשע המערער.

הערעור נסב על הכרעת הדין וגזר הדין.

תמצית טיעוני ב"כ המערער

2.בהודעת הערעור משיגה ב"כ המערער על מסקנת בית משפט קמא, ולפיה, סירב המערער למסור דגימת אויר נשוף, שהיוותה את אחד הממצאים העיקריים עליהם מיוסדת ההרשעה. מסקנה, להשקפתה, שגויה, בין היתר, מפני שאינה מתיישבת עם העובדה שבהכרעת הדין עצמה ציין בית המשפט במספר מקומות את הסכמת המערער לבצע בדיקת נשיפה.

לטעמה, במצב דברים זה, בו קיימת סתירה פנימית בין הממצאים של בית המשפט למסקנות הנגזרות מהם, מתעוררת מאליה השאלה, האם העובדה שהמערער הכשיל את הבדיקה הוכחה ברמת הודאות המספקת לשם הרשעה בפלילים.

מעבר לכך. לטענת ב"כ המערער, קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ובכלל זה הקביעה, כי המערער היה מסוגל לבצע את הבדיקה ולמרות זאת סיכל את הצלחתה במכוון, בטעות יסודן, ולו משום שנקבעו תוך התעלמות מוחלטת ממצבו הרפואי של המערער והשפעתו על יכולת הנשיפה שלו.

עוד נטען, כי בית המשפט קמא עשה מלאכתו קלה בקובעו, כי עדי התביעה הותירו עליו רושם מקצועי ואמין ובהסתמך על עדותם הסיק מסקנות ביחס להתנהלות המערער בזמן שעוכב והתבקש למסור את דגימת הנשיפה.

3.במהלך הדיון הוליכה ב"כ המערער את טיעוניה ביחס לנקודה זו בנתיב נוסף, כאשר העלתה טענות חדשות בדבר אלימות השוטרים כלפי המערער וקשרה אותה לסירובו לבצע את הבדיקה. אומנם, גם בהודעת הערעור נטען לאקונית, כי "טעה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס למערער בדבר תקיפתו" (סעיף 26 להודעת הערעור), אך בעוד שמההודעה עולה בבירור, כי המערער הסכים לערוך את הבדיקה ומצבו הרפואי הוא זה שמנע ממנו את האפשרות לבצעה, הרי שבדיון אי ביצוע הבדיקה הוסבר באופן שונה בתכלית, לאמור, כי סירוב המערער להיבדק נגרם בתגובה לאלימות שהופעלה נגדו ובעטייה.

לשם שלמות היריעה יובהר, כי הטיעון הרפואי לא נזנח כליל בדיון, אלא שינה את טעמיו ונימוקיו. וכשנשאלה ב"כ המערער כיצד יכולים שני הטיעונים השונים הנ"ל לדור בכפיפה אחת, הציגה וריאציה שלישית, ולפיה, בתחילה ניסה המערער למסור דגימה נשופה אך ניסיון זה לא צלח בשל קשיים רפואיים ובהמשך הפסיק לשתף פעולה וזאת בשל האלימות שהפעילו כלפיו השוטרים.

לחילופין, עתר המערער להתערבות לקולה בעונש שהושת עליו, שהינו, להשקפתו, קיצוני ומחמיר.

בהקשר זה נטען, כי יש להתחשב בנסיבות חייו הטרגיות של המערער, ובייחוד כוונו הדברים לעובדת היותו חולה בסרטן ולכך שאשתו סובלת גם היא ממחלה חמורה (טרשת נפוצה).

עוד נטען, כי המערער שהינו אדם נורמטיבי עובד לפרנסתו כמבקר בדואר ישראל והעונש שהושת עליו מחבל בסיכויי התקדמותו ואף ביכולתו להמשיך ולהחזיק במשרתו הנוכחית.

טיעוני ב"כ המשיבה

4.ב"כ המשיבה עותרת לדחיית הערעור בנימוק שהכרעת הדין ברורה, מנומקת ונשענת על מסכת של ראיות מוצקה ומהימנה, המורכבת מעדויות עדי התביעה שזכו לאמון בית המשפט, מסמכים והודיית המערער עצמו בדבר שתיית אלכוהול עובר לנהיגה.