פר"ק 8845-03-13 אופיצי בע"מ נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

המבקש עתר לביטול הסכם שנחתם ביום 1.6.14 בינו לבין הנאמן בהסדר נושים של החברה (בהתאמה, "ההסכם" ו-"הנאמן"). ההסכם (נספח ג' לבקשה) נחתם בשמו של המבקש על ידי אחד, אולג קלפץ' ("אולג") שאישר בחתימת ידו שתוכן ההסכם משקף את תוכנן של פגישות קודמות שבהן סוכמו עניינים שונים הנוגעים לביצוע העבודות בפרויקט (כהגדרתו להלן).

קודם לכן, ביום 9.10.13 התקשר המבקש בהסכם עם הנאמן שעניינו ביצוע עבודות הגמר בשני פרויקטים (נספח א' לבקשה) ("ההסכם הקודם"). אין מחלוקת שלענייננו רלבנטי רק פרויקט אחד, בניית בית מגורים ברח' פלורנטין 10 בתל אביב ("הפרויקט").

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת הנאמן, ולאחר ששמעתי את טענות באי כוח המבקש והנאמן אני מחליט לדחות את הבקשה להורות על ביטול ההסכם (את חלקה האחר של הבקשה, בעניין תשלומים למבקש, דחיתי כבר בעת הדיון שהתקיים ביום 25.12.14).

המבקש טוען שההסכם אינו עומד בדרישות הדין מפני שאולג, שאין מחלוקת שהוא זה שחתם בשמו על ההסכם, אינו "דובר עברית היטב" והוא לא היה מיוצג על ידי עורך דין בעת החתימה. נטען גם שההסכם נחתם ביכול עם חברה בעוד שהמבקש מנהל את עסקו כיחיד וכי העמימות ואי הבהירות בעניין זה מצדיקים את ביטול ההסכם. כמו כן נטען כי אולג הוטעה בעת שחתם על ההסכם ולכן, על יסוד הוראת סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 ("החוק"), יש להורות על ביטול ההסכם. המבקש טוען גם שההסכם הוא מקפח במידה המצדיקה את ביטולו.

הטענה שאולג אינו דובר עברית במידה מספיקה כדי להבין את תוכן ההסכם נדחית הן מפני המסקנה שיש להסיק מן הבקשה עצמה והן מפני שלפי ההלכה אין די בכך כדי להביא לביטולו של הסכם. נספח ב' לבקשה הוא מכתב שכתב אולג – בשם המבקש- לנאמן ביום 20.4.14 ובו הוא התלונן על כך שסכום המגיע לו לטענתו טרם שולם לו. על רקע זה הוא ביקש להיפגש עם הנאמן במטרה לשכנעו לשלם לו את הסכום המבוקש. כמסתבר מן ההסכם, הוא מתעד את תוכנן של שתי פגישות שהתקיימו בימים 18.5.14 ו-20.5.14 בהשתתפות אולג ובנסיבות אלה אני מוצא שטענת המבקש הנסמכת על כך שאולג אינו שולט די הצורך בשפה העברית היא לכל הפחות תמוהה. גם בהיבט המשפטי לא ניתן לקבל את טענת המבקש. הנאמן הפנה לכמה אסמכתאות בעניין זה ונראה שאין בפי המבקש תשובה מניחה את הדעת בעניין זה. בע"א 8533/06 גילמן נ' בנק אמריקאי ישראלי (5.8.08) נקבע כי "בפסיקה עקבית נקבעה החזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו" וכן כי "על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה". טענות המבקש כנגד המסקנה המתבקשת מחתימת אולג על ההסכם אינן בבחינת ראיות פוזיטיביות כנדרש בפסיקה אלא רק ניסיון להראות שאין זה סביר שהמבקש, באמצעות אולג, הסכים לנאמר בהסכם.

בטענות כאלה אין כמובן די ולכן אין מנוס מדחייתן. אוסיף עוד, שככל שניתן להבין את הדבר מן הבקשה, עיקר טרונייתו של המבקש היא על כך שעל פי ההסכם ישולם לו תמורת העבודה רק לאחר מסירת הדירות בפרויקט לרוכשיהן (סעיפים 7 ו-23.ה. לבקשה). אלא שבטענה זו מתעלם המבקש מהוראת סעיף 1.ד. להסכם הקודם שלפיו "התשלום בגין העבודות יבוצע לאחר קבלת הכספים ממזמיני הפרויקטים בהתאם לקבוע בהסכמים". לענייננו משמעות סעיף 1.ד. הנ"ל היא שהמבקש ממילא יהיה זכאי לתשלום רק לאחר שהמזמינה, שהתקשרה בהסכם עם החברה (וממילא גם עם הנאמן), תשלם לנאמן את המגיע ממנה ולכן לא ניתן להבין את טרונייתו של המבקש על הנאמר בעניין זה בהסכם.

טענת המבקש בנוגע לעמימות בשאלה הישויות שהן צדדים להסכם אינה משוללת יסוד אולם מן העבר האחר גם אינה יכולה להועיל למבקש. מסיבה לא ברורה צוין בהסכם כי הוא נחתם עם "חברת רומן אמינוב" כאשר מן התכתובת הרלבנטית, וגם מההסכם הקודם, עולה שהמבקש פועל כיחיד ולא באמצעות חברה אולם בסופו של דבר לא שוכנעתי שיש לכך משמעות המצדיקה את ביטול ההסכם. בטענותיו בבקשה אין המבקש חולק שאולג חתם בשמו על ההסכם ומכאן שהטענה בנוגע לאי בהירות בזהות הצדדים להסכם אינה יכולה להתקבל.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם לנאמן שכר טרחת עורכי דין בסכום של 4000 ₪.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ה, 25 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.