בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

1.ביום 31.1.17 הגיש המבקש בקשה לאכיפת איגרת חוב ולמינוי כונס נכסים זמני על נכסי המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") לשם מימוש שעבוד צף בו התחייבה המשיבה כלפי המבקש. ביום 1.2.17 נתן בית משפט זה צו איסור דיספוזיציה זמני על כלל נכסי המשיבה. ביום 21.2.17 נתן בית משפט זה תוקף של החלטה להסכם מיום 13.2.17 שהושג בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), לפיו צו איסור הדיספוזיציה יבוטל חלקית לשם מכירת הסניף של המשיבה הנמצא ברחוב בצלאל 17 בירושלים (להלן: "סניף בצלאל"). בהסכם הוזכר כי ביום 13.2.17 נערך בין המשיבה לבין עומרי לוי עסקי מזון בע"מ (להלן: "הקונה") הסכם למכירת סניף בצלאל תמורת 900,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכי התמורה הנ"ל (למעט המע"מ) תופקד ישירות לחשבונה של המשיבה אצל המבקש. עוד נקבע בהסכם כי הקונה תהא רשאית לרכוש את כל המלאי הנמצא בסניף בצלאל בסכום הקניה בו רכשה המשיבה את המלאי. בית משפט זה נתן ביום 21.2.17 תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה יבוטל הצו הזמני ביחס לסניף בצלאל כדי לאפשר את מכירתו לקונה.

2.ביום 20.4.17 הגישה המשיבה בקשה למחיקת הבקשה לאכיפת איגרת חוב ומינוי כונס נכסים לאור התשלום בסך של 900,000 ₪ ששולם למבקשת. נטען כי יתרת החוב נמצאת במחלוקת ומתבררת בבית משפט השלום בירושלים בת"א 67764-01-17 וכן כי המבקש עיקל כנגד יתרת החוב רכב ודירה בשווי העולה על 3 מיליון ₪. בתגובה מטעם המבקש נטען כי היה על המשיבה לפרוע את יתרת החוב מתוך התמורה שתשולם על ידי הקונה עבור המלאי, דבר שלא נעשה. בנוגע לעיקולים שהוטלו לשם גביית יתרת החוב בסך של כ- 350,000 ₪, נטען כי הנכסים שעוקלו משועבדים לצדדים שלישיים ואין כל הצדקה כי המבקש, שהינו בגדר נושה מובטח, יאלץ להיפרע מנכסים מעוקלים חלף מימוש בטוחה שהמשיבה העמידה לטובתו בעת קבלת האשראי.

3.ביום 16.5.17 התקיים דיון במעמד הצדדים ובמהלכו טענה המשיבה כי המבקש הכשיל את רכישת המלאי על ידי הקונה ולהוכחת טענה זו הוצג מייל שנכתב על ידי סגנית מנהלת סניף הבנק לקונה, על פיו נאמר כי הסכם הרכישה לא מחייב את הקונה לרכוש את המלאי וכי אין כדאיות בכך. הוברר בדיון כי הקונה מנהלת את חשבון הבנק שלה אצל המבקש, באותו סניף שבו מנהלת המשיבה את חשבונה. מנהל המשיבה טען בדיון כי כתוצאה ממייל זה הקונה חזרה בה מן הכוונה לרכוש את המלאי, דבר שהוביל למכירתו בהפסד. מדבריו של מנהל המשיבה עולה כי אין מחלוקת בדבר יתרת החוב כלפי הבנק (בסך של כ- 350,000 ₪), אלא שיש למשיבה תביעה כנגד המבקש ומכאן הסירוב לפרוע את יתרת החוב.

4.לפי הודעת המשיבה שהוגשה ביום 24.5.17 הובהר ביחס לחוב כלפי המבקש, כי המשיבה העלתה טענת קיזוז במסגרת בקשתה לקבלת רשות להתגונן בהליך שמתנהל בבית משפט השלום בירושלים, בגדרו הגיש המבקש תביעה כספית כנגד המשיבה. מבקשת הרשות להתגונן שהוגשה לעיוני עולה כי המשיבה מתכוונת להגיש תביעה כנגד המבקש בגין הפרת החיסיון הבנקאי. במסגרת הבקשה נטען כי מנהלת הסניף של המבקש פעלה לסכל הסכמים אותם ביקשה המשיבה לבצע תוך מסירת נתונים כספיים לרוכש פוטנציאלי המנהל חשבון באותו סניף, שהובילה לנזקים רבים. בבקשה נאמר כי המשיבה שוקדת לאמוד את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפרת החיסיון ובכוונתה לפעול להגשת תביעה נזיקית בבית המשפט המוסמך על מלוא הנזקים שנגרמו לה.

5.לשם הכרעה בענייננו, נזכיר את הכללים הבסיסיים הנוגעים לעניין. ככלל, מקום בו עומדת בבסיס בקשת פירוק שאלה עובדתית ביחס לחוב הנטען, הדרך המקובלת לכפות את קיומו של החיוב הכספי היא באמצעות הגשת תביעה כספית ולא באמצעות הגשת בקשת פירוק. הגשת בקשת פירוק היא דרך מתאימה וראויה לכפות את קיום החיוב הכספי רק אם אין מחלוקת אמיתית וכנה לגבי החבות ולגבי שיעורה (ע"א 13/73 ריבק נ' חברת חלקה 708 בגוש 6199 בע"מ, פ"ד כח(1) 179, 182 (1973); ע"א 312/07 ערבות פיתוח הנגב והשפלה (1995) בע"מ נ' מנור, 2.2.2009). המשיבה מסתמכת על כך כי בבית המשפט השלום בירושלים ניתנה לה רשות להתגונן כנגד התביעה הכספית שהגיש המבקש. כידוע, אין מקום לומר כי בכל מקרה שבו ניתנה רשות להתגונן, קמה הנחה לפיה קיימת מחלוקת אמיתית לגבי החוב (ע"א 5737/08 חברת בלוק הסלע האדום – מפעלי בלוקים בע"מ ואח' נ' חברת פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ ואח', 28.6.2011).

6.בענייננו מדובר בבקשה לאכיפת איגרת חוב ולמינוי כונס נכסים, אולם נראה כי אין אבחנה עקרונית בין מקרה זה לבין מקרה שבו מוגשת בקשה לפירוק חברה, לעניין הכפירה בחוב כלפי הנושה (א' וולובסקי, כונס נכסים בדיני החברות, מהדורה שניה, עמ' 54-57).

7.בדיון שהתקיים ביום 16.5.17 התברר כי אין מחלוקת כנה ביחס ליתרת החוב כלפי המבקש. אומנם נטען על ידי המשיבה כי בכוונתה להגיש תביעה כנגד המבקש לפיצוי על הנזקים שנטען כי נגרמו לה, עקב הפרת החיסיון הבנקאי, אולם אין בכוונה זו כדי להפוך את החוב לחוב השנוי במחלוקת ואין בפנינו מחלוקת בתום לב על החוב כלפי המבקש. בנסיבות אלה, יש הצדקה לבקשה למימוש השעבוד על נכסי המשיבה ולמינוי ב"כ המבקש לכונס נכסים זמני על נכסיה לשם כך.

8.בהתאם לאמור, אני ממנה בזה את עו"ד עדי סמואל, ב"כ המבקש, ככונס נכסים זמני על נכסי המשיבה. כונס הנכסים הזמני יחתום על ערבות אישית בסך של 50,000 ₪.

9.הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ ישולמו על ידי המשיבה למבקש.