פר"ק 37840-04-1204 ינון ראובן ואח' נ' עמותת מוסדות חזון ישעיה ואח'

ערעור על החלטת המנהל המיוחד של עמותת חזון ישעיה (להלן: "העמותה") מיום 29.5.14 בה דחה את תביעות החוב של המערערים.

המערערים הינם 45 תלמידי כולל אברכים (להלן: "הכולל") הטוענים כי התקשרו עם העמותה וכי הובטח להם מלגה חודשית שלא שולמה להם כמתחייב. בקליפת האגוז, טענת המערערים היא כי ההבטחה ניתנה להם על ידי מנהל העמותה בשעתו, מר אברהם ישראל בשם העמותה וכי המנהל המיוחד עצמו הסכים לכך שהם ימשיכו ללמוד בכולל תחת חסותו. לתביעתם כמו גם לערעורם, הם צרפו דוחות תשלומים שהגיעו ממשרד החינוך ממנו הועברו תקציבים לעמותה על שמם וכן שיקים שנמשכו על חשבון הבנק של העמותה לטובת חלק מהם.

בהכרעת המנהל המיוחד כמו גם בתשובתו לערעור, נטען כי המערערים הינם תלמידים אשר למדו בכולל של עמותת "חזון ישעיה – מרכז חינוך ורווחה" (להלן: "עמותת החינוך"), ולא בעמותה שבפירוק. כמו כן, המערערים לא פרטו בתביעותיהם בגין איזו תקופה מתייחסת תביעתם, וככל שמדובר בתקופה שלאחר מתן צו הפירוק הזמני שניתן כנגד העמותה ביום 24.4.12, אין לקבל את תביעתם אשר מדרך הטבע יכולה להתייחס רק לתקופה שקדמה למתן צו הפירוק הזמני, כאמור. לגופו של עניין נטען כי לתביעות החוב לא צורפו ראיות המוכיחות את טענת המערערים שהם אכן למדו בכולל של העמותה דווקא ולא בכולל של עמותת החינוך. לא פורט מקור ההבטחה, תוכן ההבטחה ותקופת ההבטחה. מר אברהם ישראל כיהן הן כמנהל הכולל והן כיו"ר העמותה אך אין בכך כדי להוכיח שהעמותה היא זו שהתחייבה לשאת בתשלום מלגות המערערים. אדרבה, מתגובת המערערים שהוגשה לבית המשפט ביום 11.8.14 עלה כי לטענתם ההבטחה שניתנה להם ניתנה אך בעל-פה ואין בידיהם מסמך כלשהו המאשש את טענתם שההבטחה שניתנה להם, ניתנה בשם העמותה. המנהל המיוחד הצביע על כך כי העמותה ועמותת החינוך הן שתי ישויות משפטיות שונות וכי הפעילות היחידה של עמותת החינוך הייתה הפעלת כולל אברכים. ספרי שתי העמותות נוהלו בנפרד והחל משנת 2009 אף התקבלו תקבולים ממשרד הדתות לעמותת החינוך לצורך פעילות הכולל. אין גם ללמוד מהשיקים שנמשכו על ידי מר אברהם על חשבון העמותה, שכן עילת הפירוק התבססה על אי סדרים שהיו בניהול העמותה ואין זה מפליא שמר אברהם משך כספים שלא כדין מחשבון העמותה למטרות זרות.

בדיון התגלעה מחלוקת נוספת בין הצדדים והיא אם המערערים העבירו לידי המנהל המיוחד פירוט אודות התקופות בהן כל אחד מהם למד בכולל ולא קבלו את המלגה שהובטחה להם. במחלוקת זו אין בידי להכריע, שכן הפירוט, אם הוגש למנהל המיוחד, לא הוגש לעיוני. ברם, בכל הנוגע לעצם השאלה האם העמותה היא זו אשר "הבטיחה" לשלם למערערים את מלגתם, הדעת נותנת כי הדין עם המערערים.

עיון בדוחות התשלומים מטעם משרד החינוך מגלה כי ביום הראשון בחודש פברואר בכל שנה החל משנת 2009 ועד שנת 2012 (1.2.2009; 1.2.2010; 1.2.2011; 1.2.2012) משרד החינוך חדל להעביר חלק מהתקציבים שהעביר עד לאותו יום לעמותה והחל להעביר את התקציבים על שם התלמידים לעמותת החינוך. יש מתוך התלמידים שהתקציבים על שמם הועברו לעמותת החינוך החל משנת 2009, ויש מהם החל משנת 2010 וכך הלאה. החל מחודש פברואר 2012 חדלה העמותה לקבל תקציבים ממשרד החינוך עבור כל התלמידים והתקציבים כולם נתקבלו על שמם בידי עמותת החינוך. ללמדך, כי היה ערבוב גמור בפעילות הכספית המתוקצבת על ידי משרד החינוך של שתי העמותות. גם העובדה שחלק מהמלגות לתלמידים שולם להם באמצעות שיקים שנמשכו על חשבון הבנק של העמותה מלמד על הערבוב האמור.

עלה אפוא, בידי המערערים להוכיח כי הייתה התחייבות כלפיהם על ידי העמותה, כל אחד מהם בתקופה הרלוונטית לגביו שזו תשלם להם מלגה, וכי היה זה מנהל העמותה שנתן את ההתחייבות בשם העמותה. לולא כן, לא היו מקבלים מלגה כלל וכלל. כמו כן, יש רגליים לסברת המערערים כי המעבר הפורמאלי שלהם כרשומים כתלמידי העמותה לרשומים כתלמידי עמותת החינוך לא היה מבחינתם משמעותי ולא פגע בהתחייבות העמותה להמשיך לשלם להם את מלגתם החודשית.

בשים לב לאמור, בכל הנוגע לשאלה העקרונית באשר ליריבות המשפטית הקיימת בין העמותה לבין המערערים, דין הערעור להתקבל. בכל הנוגע לתקופה שכל מערער לא קיבל את המלגה שהובטחה לו, הדיון יחזור למנהל המיוחד כדי שייתן הכרעה ספציפית לגבי כל מערער, כאשר מובהר כי התביעות תתייחסנה רק עד למועד מתן צו הפירוק הזמני.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג אדר תשע"ה, 04 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.