פר"ק 33152-07-15 ט.ב.נ. ארכיטקטים ויועצים בע"מ נ' מ. ציג בע"מ ואח'

ערעור על החלטת המפרק מיום 14.5.15 שבה הוא דחה את תביעת החוב שהגישה המערערת.

לאחר עיון בכתב הערעור ובתשובת המפרק אני מחליט לדחות את הערעור.

תביעת החוב שהגישה המערערת נסבה על הסכם שנחתם ביום 8.4.06 ("ההסכם"). מההסכם (שצורף כנספח 3 לכתב הערעור, נספח 1 לתשובת המפרק) עולה כי הוא נערך בכתב יד ונחתם בידי נ' בוכהנדלר ("בוכהנדלר") מצד אחד ובידי מ' מטאנס ("מטאנס") מן הצד האחר. עניינו של ההסכם הוא הלוואה בסכום של 40,000 דולר שבוכהנדלר או המערערת ילוו למטאנס "כנגד שותפות בעסקת אלבש בטירת הכרמל. רכישת 50% מזכויות מוניר (מטאנס, א"ק) בפרויקט, תנאי הלוואה כמקובל".

לכאורה, לשון ההסכם אינה תומכת בטענת המערערת שהיא התקשרה בהסכם עם החברה, אך המערערת טוענת שמטאנס הוא דירקטור יחיד בחברה שכל מניותיה הוחזקו בידי מטאנס ובת זוגו, כשהראשון מחזיק ב-95% מן המניות. בנסיבות אלה, כשמטאנס הוא אורגן של החברה, יש לראות את פעולותיו כמחייבות את החברה. המערערת מוסיפה וטוענת שהיא ביקשה להתקשר עם החברה ולא עם מנהלה ועל כן, על פי הוראות הדין וההלכה הפסוקה, יש לראות את פעולותיו של מטאנס כמחייבות את החברה.

המפרק טוען שהחברה לא קיבלה הלוואה מבוכהנדלר או מן המערערת, שאיש מהם לא הגיש תביעה לאכיפת ההסכם (שממילא בעת הזו כבר חלה עליה התיישנות), וכי הפרויקט עם בני משפחת אלבש שבו מדובר לא יצא אל הפועל והסכום של 5.7 מיליון ₪ שאותו חויבה משפחת אלבש לשלם בקופת הפירוק משקף סכום הוצאות שהוציאה החברה ולא הכנסות או רווחים שנוצרו לה מן הפרויקט שכאמור, לא יצא אל הפועל. עוד טוען המפרק כי בקשר עם הפרויקט בטירת הכרמל רשמה החברה שעבוד לטובת נושה, ולפי תנאי השעבוד לא ניתן לשעבד או להעביר זכויות לפרויקט ללא הסכמת הנושה (נספח 4 לתשובת המפרק).

טענות המפרק מקובלות עליי, ודי בהן כדי לדחות את הערעור. מעבר לדרוש אוסיף שלדעתי נתפסה המערערת לכלל טעות, והאסמכתאות שעליהן היא מבקשת לבסס את הערעור אינן תומכות בטענותיה. על מנת שלא להרחיב את היריעה שלא לצורך, אציין רק כי עניינה של הפסיקה שהציגה המערערת הוא הרמת מסך ההתאגדות, היינו חיוב בעל מניות עקב התקשרות שהיא לכאורה של חברה (ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353 (1992)) או חיוב אורגן של החברה כאשר נמצא שנסיבות העניין מצדיקות הטלת חבות אישית עליו (ע"א 230/80 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו, פ"ד לה (2) 713 (1981)). אלא שאסמכתאות אלה אינן יכולות להועיל למערערת, מפני שהיא מבקשת ליישמן "בכיוון ההפוך". במילים אחרות, היא מבקשת שייקבע שמעצם היות מטאנס בעל מניות ודירקטור בחברה, תיחשב חתימתו על ההסכם כפעולה המחייבת את החברה. תוצאה כזו יכלה המערערת להשיג לו עלה בידה לתמוך את טענותיה בראיות המצביעות על כך שזו הייתה כוונת הצדדים, שהפעולה אכן נעשתה בשם החברה ועבורה ושהחברה הפיקה תועלת מן ההסכם. ראיות כאלה אין בנמצא, והמסמכים שצירף המפרק לתשובתו תומכים במסקנה ההפוכה.

אוסיף עוד שגם הדברים שנאמרו בע"פ 5734/91 מדינת ישראל נ' לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ, פ"ד מט (2) 004 (1995) אינם יכולים להועיל למערערת. נאמר שם כי "האורגן הוא אדם אשר בגין מעמדו או מהות פעולותיו הדין מתייחס אל פעולתו שלו כאל פעולת התאגיד עצמו. הוא אדם, שבעיני הדין רואים אותו כמבצע פונקציה של התאגיד עצמו". אלא שדברים אלה נאמרו בהקשר של אחריות פלילית, שאותה ניתן לייחס לתאגיד רק על יסוד פעולות אורגנים שלו. זה אינו המקרה בענייננו, וכפי שציינתי, אין די בהסתמכות על העובדה שמטאנס הוא בעל מניות ודירקטור בחברה על מנת לייחס לה את תוצאות פעולותיו.

סיכומם של דברים, באין בסיס מספיק לטענות המערערת אין מנוס מדחיית ערעורה.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.