אורורה פידליטי חברה לנאמנות בע"מ ואח' נ' סובריין נכסים בע"מ ואח'

מבוא

1. לפניי בקשת המנהלים המיוחדים של חברת סובריין נכסים בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") לאישור שכר טרחת ביניים בשיעור של 15% מסך התמורות בהן זכתה קופת הפירוק כתוצאה מההליכים המשפטיים המורכבים שניהלו המנהלים המיוחדים בישראל ובארה"ב נגד בעלי השליטה בחברה וצדדים נוספים. לפי תחשיבי המנהלים המיוחדים, מדובר בשכר טרחה בסך של 1,887,000 ₪ בצירוף מע"מ.

    

2. המנהלים המיוחדים מפרטים את העמל הרב שהשקיעו לשם קבלת התמורות לקופת הפירוק של החברה. בין השאר, הם ניהלו הליך מורכב בארה"ב, בו היו מיוצגים על ידי עורכי דין מקומיים, שהניב בסופו של יום תקבול בסך של 3,100,000 דולר, לא לפני שנוהל הליך משפטי ובעקבותיו נכרת הסכם פשרה עם צד שלישי. בנוסף, נוהל הליך בישראל נגד בעל השליטה בחברה, שהסתיים בהסדר פשרה לפיו שילם בעל השליטה לקופת הפירוק סך של 300,000 דולר. עוד נוהלה תביעה נגד חברה זרה בשם אלמונד, שהסתיימה בהסדר פשרה אשר הפחית באופן משמעותי את תביעת החוב של אלמונד. בנוסף הכריעו המנהלים המיוחדים בתביעות חוב והקטינו את חבות המס של החברה באופן משמעותי. הפועל היוצא הוא שמצבת הנשייה בחברה פחתה בכ- 75%. בנסיבות אלה סבורים המנהלים המיוחדים כי פסיקת שכר לפי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א- 1981 (להלן: "תקנות השכר"), אינה הולמת את הנסיבות ואינה יוצרת תמריץ להשאת התמורה לנושים. לשיטתם, בזכות פועלם, צפויים הנושים להפרע כדי 24% מחובם.

    

3. הנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א') של החברה (להלן: "הנאמן") מתנגד לבקשה משום שהיא אינה מבוססת על תקנות השכר, ולמעשה, מנותקת מהן כליל. הנאמן טוען כי הגם שניתן לעתים לסטות מתקנות השכר, הרי שהמקרה דנן איננו בא בגדרם של אותם מקרים. זאת ועוד, השכר המבוקש גבוה פי 5.8 מן השכר המגיע למנהלים המיוחדים לפי תקנות השכר, והוא נוגס בכחמישית מהסכום שבקופת הפירוק. עוד מציין הנאמן כי המנהלים המיוחדים שכרו את שירותיהם של עורכי דין בארה"ב, להם שולם שכר טרחה בסך של 900,000 דולר מכספי קופת הפירוק, וחרף זאת המנהלים המיוחדים מבקשים כי השכר שייפסק להם יחושב באחוזים מתוך הסכום ברוטו שהושג בהליכי הפירוק, ולא מהסכום נטו, לאחר ניכוי שכרם של עורכי הדין האמריקאיים. באשר להליכים שנוהלו בישראל, הרי שאלה הסתיימו בפשרה כבר בשלבים המקדמיים של הדיון. לדידו של הנאמן, ככל שייקבע כי המנהלים המיוחדים זכאים לתוספת מאמץ מיוחד, הרי שהדבר צריך להעשות במסגרת של תקנות השכר.

    

4. הכנ"ר סבור, כמו הנאמן, שיש לפסוק שכר טרחה למנהלים המיוחדים לפי תקנות השכר, אלא שלדידו יש לפסוק שכר מיוחד לפי תקנה 13(א1), נוכח ניהול הליכים מורכבים בארץ ובחו"ל, שהביאו תועלת רבה לנושים. לפיכך מציע הכנ"ר להעמיד את השכר על סך של 12% נטו מתקבולי קופת הפירוק (לאחר ניכוי השכר ששולם לעורכי הדין האמריקאיים), כך ששכרם של המנהלים המיוחדים יעמוד על סך של 1,080,000 ₪ בתוספת מע"מ.

    

5. בעקבות הודעת הכנ"ר, הודיעו המנהלים המיוחדים כי הם מקבלים בהכנעה את עמדת הכנ"ר. מנגד, הנאמן דבק בהתנגדותו לפסיקת השכר שלא לפי תקנות השכר, והוא חולק על עמדת הכנ"ר.

    

   דיון והכרעה