בפניי בקשה לפירוק העמותה המשיבה.
1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין בשלב זה אין מקום להוצאת צו פירוק נגד העמותה. הבקשה לפירוק הוגשה על ידי שתי עמותות אחרות (עמותת היכל שלמה (להלן – היכל שלמה, ועמותת מכללת הרצוג (להלן – מכללת הרצוג; ביחד ייקראו השתיים להלן – המבקשות). לטענת המבקשות, מעמדן להגיש את הבקשה נובע מכך שהן נושות של המשיבה (ראו סעיף 50(א) לחוק העמותות, התש"ם – 1980), וזאת הואיל והן נשאו בתשלום חוב לרשות מקרקעי ישראל, אשר מחציתו היא חוב של המשיבה, בסך של כ- 7 מיליון ₪. מן הבחינה המשפטית, מעוגנת טענת המבקשות בסעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979, שעניינו פירעון חובו של הזולת.
2. מן החומר שבפניי עולה, כי לטענה זו הונחה תשתית לא מבוטלת. הוצגו אסמכתאות לתשלום (נספח 5 לבקשה), אשר נעשה על ידי מכללת הרצוג. הוצג חלק מדו"ח כספי של המשיבה לפיו להערכת הנהלת המשיבה, החוב לרשות מקרקעי ישראל, כ – 11 מיליון ₪, ישולם במלואו על ידי היכל שלמה, "ובמקביל חובה של העמותה להיכל שלמה יסתכם בסך כ – 4.9 מליון ₪, בגינו נרשמה הפרשה". בהקשר זה, קיומו של חוב למינהל מצד המשיבה עולה גם מתשובתה שלה לבקשה (סעיף 34). העובדה שהמשיבה והיכל שלמה חבות בחלקים שווים לרשות מקרקעי ישראל בגין הנכס, עולה גם מהסכם הגישור ביניהן (סעיף 4.3 להסכם).
3. המשיבה מעלה טענות שונות כנגד חבותה כלפי היכל שלמה. בשלב הנוכחי, עליי לקבוע האם יש לעניין זה מחלוקת כנה, בתום לב, שאז אין מקום להיעתר לבקשת פירוק, ויש להפנות את המבקשות לנקוט בתביעה כספית מתאימה (ראו ע"א 5737/08 חברת בלוק הסלע האדום – מפעלי בלוקים בע"מ נ' חברת פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ (28.6.11), בפסקה 8 לפסק הדין). לעומת זאת, אם מדובר בטענות הגנה פיקטיביות, כי אז אין בהן כדי למנוע היענות לבקשת פירוק.
4. חלק ניכר מטענות המשיבה אינן עומדות ברף שנקבע לעניין זה בפסיקתו של בית המשפט העליון. אפרט.
(א) נטען כי על פי הסכם גישור בין המשיבה ובין היכל שלמה, החוב לרשות מקרקעי ישראל היה אמור להשתלם מהשכרת מגרש חנייה ואולם שמחות במקום (ראו נספח 4 לתשובה, 2.2.10, בסעיף 4.4). ברם, שלא כנטען, אין דבר בלשון ההסכם המלמד כי התיימר למצות את המקורות לתשלום החוב.
(ב) נטען, כי לא היכל שלמה היא ששילמה את החוב לרשות מקרקעי ישראל, כי אם צד שלישי, הוא מכללת הרצוג, וזאת כנגד קבלת זכות חזקה ושימוש בבניין היכל שלמה. ברם, מכללת הרצוג גם היא מבקשת בהליך שבפניי. זאת ועוד, יש ממש בטענת המבקשות, כי התשלום נעשה כנגד קבלת השימוש מאת היכל שלמה, ומשכך, יש בסיס לטענה כי בתשלום נשאה, בסופו של דבר, היכל שלמה (ראו, בהקשר זה, את ההסכם בין המבקשות ובין רשות מקרקעי ישראל ("הסדר תשלומים", נספח 4 לבקשה לפירוק, 16.6.14).
(ג) נטען, כי למכללת הרצוג ניתנה זכות שימוש בלתי מוגבלת בבניין של היכל שלמה, בגין קבלת זכויות החזקה והשימוש על בניין היכל שלמה. אין מדובר לפי טענה זו בפירעון חובו של הזולת. ברם, הן מן ההסכם נספח 4 לבקשה לפירוק (הגם שהמשיבה אינה צד לו), הן מדו"חותיה הכספיים של המשיבה עצמה, עולה בבירור החוב של המשיבה לרשות מקרקעי ישראל, כמו גם התשלום לפירעונו.
(ד) המשיבה טוענת כי לא חתמה על ההסכם עם רשות מקרקעי ישראל. ברם, טענת הנשייה של המבקשות אינה מבוססת על עילה חוזית, כי אם על עילת השבה, הנעוצה בכך שחובה של המשיבה לרשות, נפרע על ידי מי מהן. ממילא, אין באי החתימה על ההסכם עם רשות מקרקעי ישראל כדי לסייע למשיבה. גם בכך שבהסכם האמור לא מופיע תניה בדבר שיפוי אינה מעלה ואינה מורידה, שכן הזכות לשיפוי אינה נובעת מהוראה בהסכם, אלא בתשלום שנעשה על ידי המבקשות או מי מהן, לפירעון חוב של המשיבה.
(ה) נטען כי למכללת הרצוג אין זכות לפרוע את חובו של הזולת, בהיותה עמותה. ברם, פירעון חובו של הזולת בהקשר זה נעשה במסגרת התקשרות, בה ניתנו למכללת הרצוג זכות השימוש וההחזקה בנכס, לשם פעילותה. בנסיבות אלה, ניטל מטענה זו עיקר עוקצה.
(ו) נטען, כי ההתקשרות האמורה של המבקשות עם המנהל היא עסקת מקרקעין מוסווית, שלא דווחה כהלכה, שהוא בבחינת עילה בת עוולה ממנה לא תצמח זכות תביעה. לטענה חמורה זו לא הונחה תשתית ראייתית לכאורית, בטיב ובכמות המשקפים את חומרתה, ומשכך, אין בה כדי לעמוד לרועץ למבקשות.
(ז) הועלתה טענת התיישנות. ברם, לא נסתרה טענת המבקשות כי בכל הנוגע לחוב לרשות מקרקעי ישראל, היה תיק הוצאה לפועל, אשר היה בו כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות. אוסיף, כי טענה זו של המשיבה אינה עולה בקנה אחד עם הדיווח בדו"ח הכספי שלה עצמה. היא גם אינה עולה בקנה אחד עם העובדה, שעילת ההשבה הנטענת על ידי המבקשות נולדת, על פי דין, בכל תשלום ותשלום שנעשה בגין חובה של המשיבה.
5. המשיבה טוענת, כי היכל שלמה נטלה לעצמה תקבולים שהתקבלו מחניון הנמצא במקום, החל משנת 2001, וכי מנעה הפקת תקבולים מאולם שמחות שנמצא במקום, מאז שנת 2009. ככל שהדברים אמורים בטענות שמקורן בפרק הזמן שעד לכריתת הסכם הגישור בין הצדדים (2.2.10), הטענות מעוררות קושי, נוכח הסכמת הצדדים בסעיף 3.3 לו ("הצדדים לא יבואו בתלונה ו/או תביעה ו/או דרישה צד כלפי משנהו או כלפי מי מהנתבעים האחרים אצל ההליך בשל כל עניין ואשר מקורו במועד כלשהו שהינו קודם לתאריך נשוא מזכר זה").
6. עם זאת, בכל הנוגע לתקופה שלאחר כריתת הסכם הגישור, מדובר בטענות אשר לא אוכל לשלול אותן, על פי התשתית שבפניי, כטענות בדים. הצדדים חלוקים, בהקשר זה, בשאלה מהי התמורה שניתן להפיק מן החניון שבמקום (ראו בהקשר זה חוות דעת, שצורפה נספח 1 לתשובת המשיבה לבקשת הפירוק). כנגד טענת המבקשות, כי דמי השכירות שהתקבלו ממפעיל שפעל במקום נמוכים בסדרי גודל מסכום ההחזר השנתי של החוב לרשות מקרקעי ישראל, עומדת טענת המשיבה כי אך מחצית מן החניון הושכרה לאותו מפעיל. אעיר, כי בהחלטה נפרדת דחיתי בקשה לצירוף מסמך שהוגשה בהקשר זה, מטעמים שפורטו. ביחס לאולם השמחות, אין בפניי תמונה ברורה, לרבות בכל הנוגע לטענת המשיבה כי יכלה להפיק ממנו יותר מחצי מיליון ₪ בשנה.
7. המשיבה טוענת גם כי היכל שלמה סיכלה התקשרות עם ארגון, שהיה מוכן לשלם את מלוא החוב לרשות מקרקעי ישראל תמורת קבלת זכות השימוש במבנה היכל שלמה (ראו נספח 5 לתשובה).
8. כאמור לא אוכל לשלול, על פי החומר שבפניי, קיומן של טענות ראויות לבירור בעניינים אלה. בנסיבות אלה, אף כי לא נעלם מעיני כי המשיבה לא הגיבה למכתבי התראה שנשלחו אליה ביחס לחובה הנטען, ואף כי ברור מדו"ח ביקורת של המשיבה עצמה כי מצבה הכספי קשה, בנסיבות אלה לא אוכל לקבוע, כי הוכחה בוודאות מספקת נשייה של המבקשות או מי מהן כלפי המשיבה, המבססת בקשת הפירוק שהגישו. מסקנה זו לא משתנה, הגם שטענות ההגנה אותן מעלה המשיבה כעת, לא נזכרו בדו"ח הכספי שלה. בהקשר זה, אני נותן משקל לכך שפירוק הינו הליך בעל משמעות מרחיקת לכת, ועל רקע זה, יש מקום לגלות גישה זהירה, בנסיבות בהן עולות טענות הגנה ביחס לחבות, אשר לא ניתן לשלול אותן מעיקרן, כמוסבר לעיל. אוסיף, כי זו הייתה גם עמדת נציגת הכנ"ר בדיון שבפניי.