קביעת שיעור גמול ושכ"ט עו"ד בגין תובענה ייצוגית כנגד רשות השידור בפירוק

ערעור לפי סעיף 118(ב) לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014 על הכרעת כונס הנכסים הרשמי המשמש כמפרק (להלן: "המפרק") רשות השידור (להלן: "הרשות") בתביעת חוב של המערער לגמול ושכר טרחת עורך דין בשל תובענה ייצוגית שהגיש כנגד הרשות.

הרקע לבקשה

1.ביום 12.3.2014 הגיש המערער בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הרשות בנוגע לחיובי ריבית שלא כדין על חובות בגין אי תשלום אגרות טלוויזיה שהצטברו בתיקים שנפתחו כנגד החייבים בלשכות ההוצאה לפועל (להלן: "חיובי הריבית") במסגרת ת"צ 25812-03-14 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. הטענה הייתה שעל פי תקנות רשות השידור (אגרות פטורים קנסות והצמדה), תשל"ד-1974, הוסמכה הרשות לגבות קנסות והפרשי הצמדה בלבד כאשר במקרה של פיגור בתשלום יכלה הרשות להטיל קנס בשיעור 50% מסכום חוב האגרה המקורי. אלא שבפועל הרשות גבתה ריבית פיגורים וזאת בניגוד לחוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה, תשכ"א-1961 וחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 הקובעים כי אין לפסוק ריבית כאשר קיים סעד אחר על פיגור בתשלום. הסעד שנתבקש על ידי המערער היה השבת סכום חיובי הריבית שנגבו בפועל מחברי הקבוצה אשר הוערך על ידו בסכום של 4,500,000 ₪. בתגובה נתנה הרשות הודעת חדילה, לפיה החל מיום 19.6.2014 היא תפסיק לגבות את חיובי הריבית תוך ביצוע הקטנת סכומים בכל תיקי ההוצאה לפועל הפתוחים.

2. נוכח פתיחת הליכי הפירוק כנגד הרשות, הליך בקשת אישור התובענה כתובענה ייצוגית בבית המשפט עוכב והועבר להכרעת המפרק. בהמשך לכך ונוכח מתן הודעת החדילה, הגיש המערער למפרק תביעת חוב לגמול בסך 300,000₪ ושכר טרחת עורכי דין בסך של 3,000,000₪ בצירוף מע"מ. תביעה זו התבססה על נתונים כספיים שהתקבלו מפניית המערער לממונה על יישום חוק חופש המידע ברשות (להלן: "הממונה"), לפיה סכום חיובי הריבית שהופחתו כתוצאה מהתובענה הייצוגית מגיעים לכדי 84,595,914.92₪ ומהווים כ-10% מהסכום הכולל של חובות אגרה לרשות. ביום 15.3.2016 קיבל המפרק את תביעת החוב באופן חלקי וגזר את הגמול ושכר הטרחה מסכום הריביות שנגבה בפועל מחברי הקבוצה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה בבית המשפט בסך של 255,000 ₪. כן זקף לחובת המערער את העובדה שלא פנה לרשות עוד טרם פנה בתביעתו כנגדה לבית המשפט והוא פסק למערער כגמול סך של 5,000 ₪ ועבור שכר טרחת עורכי דין סך של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ.

תמצית טענות הצדדים

3.לטענת המערער המפרק טעה בהחלטתו. השאלה האם סכומי הריבית נגבו בפועל או לא אינה רלוונטית, שכן תועלתה של תובענה ייצוגית צריכה להיבחן לא רק ביחס לחובות שנגבו בפועל, אלא גם ביחס לחובות שטרם נגבו. בהתאם לכך, יש לגזור את גמול המערער ושכר טרחת עורכי דינו כאחוז מתוך סכום הריביות שנחסכו למאות אלפי חייבים של הרשות.

4.עוד לדברי המערער, המפרק לא היה צריך לזקוף לחובתו את אי הפנייה המוקדמת לרשות, מכיוון שההלכה בנושא זה המחייבת פנייה מוקדמת לרשות נקבעה זמן רב לאחר הגשת התובענה. כמו כן, היה על המפרק להתייחס לשעות העבודה הרבות שנדרשו לשם התעמקות בסוגיה ונתינת מענה למאות פניות של אזרחים שנפגעו מהליכי הגבייה אשר ננקטו על ידי הרשות. המפרק גם לא יכול לסמוך את החלטתו באמירה כי הרשות הגישה את הודעת החדילה מבלי להודות באי חוקיות הגבייה או בנזק שנגרם לחברי הקבוצה שכן עצם הודעת החדילה מהווה הודאת בעל דין בגבייה בלתי חוקתית.

5. מנגד, המפרק פתח ואמר כי הוא נשען בהכרעתו על אותם נתונים עליהם נסמך המערער בבקשתו, וכשם שהממונה נקב בסכום הריבית שהופחתה, כך הוא נקב בסכום הריבית שגבתה הרשות בפועל בשנתיים שקדמו להגשת התובענה הייצוגית המגיע כאמור אך לכדי 255,668₪ בלבד. לפיכך, המפרק גזר את שיעור הגמול ושכר הטרחה מסכום הגבייה בפועל בהתאם להלכה הפסוקה. זאת, כאשר קבלת תביעת החוב של המערער נעשתה לפנים משורת הדין כחריג לכלל כי אין מקום להתיר ניהולן של תובענות ייצוגיות כנגד חברות בפירוק.

6.לדעת המפרק, נקודת המוצא היא שההלכה השיפוטית החדשה לפיה אי פנייה מוקדמת תביא להפחתת הגמול ושכר הטרחה, חלה על כל ההליכים התלויים ועומדים שלא ניתן בהם פסק דין חלוט, לכן יש להחיל הלכה זו גם במקרה זה. כמו כן, הערעור מהווה אך חזרה על אותן טענות שהועלו בפניו במסגרת תביעת החוב ולא קיימת בהכרעת החוב חריגה קיצונית ממתחם הסבירות או טעות מהותית המצדיקה התערבות של בית המשפט בשיקול דעתו של המפרק. קל וחומר שלא מדובר בפירוק או במפרק רגילים אלא בפירוק רשות סטטוטורית על ידי המפרק בתפקידו ככונס הנכסים הרשמי.

7.בתשובתו טען המערער כי לאור הליכי הגבייה הנמרצים הננקטים על ידי המפרק, לא ניתן לומר כי סכום הריביות שהופחתו הנו סכום תיאורטי. אדרבה, עד כה אותם הליכי גביה הובילו לגביית חובות בסך של 125 מיליון ₪, בהתחשב בכך שחיובי הריבית היוו כ-10% מסכום החובות הכולל, ההטבה לציבור עומדת על סך של 12.5 מיליון ₪. גם אם נאמץ את דבריו של סמנכ"ל הגביה של הרשות ונתחשב בכך שיותר מ-90% מהחייבים לא שלמו בפועל או לא ישלמו את חובם בעתיד, עדיין קיימת היתכנות בשיעור 10% מתוך הסכום הכולל של כ-85,000,000 ₪ שההטבה לציבור תהיה בסך 8.5 מיליון ₪. בנוגע לטענת המפרק לעניין הפנייה המוקדמת, לא רק שבעת הגשת התובענה לא הייתה הלכה המחייבת פנייה מוקדמת לרשות, אלא הייתה סברה כי פנייה מוקדמת סותרת את הרציונל העומד מאחורי הגשת תובענות ייצוגיות ועל כן אין להתחשב בכך כשיקול לחובת המערער.