בפני בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן בהעדר הגנה ביום 18.11.97, בידי כבוד הרשמת ת' נמרודי ואשר חייב את המבקשת בתשלום 440,454 ש"ח בצירוף ריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בתוספת מע"מ.
הואיל ונבצר מכבוד השופט ר' שטראוס לדון בתיק זה, הוזמנו הצדדים לדיון בפני והוסכם, כי ההחלטה בבקשה תינתן על ידי ועל סמך החומר הנמצא בתיק. המבקשת עצמה לא הופיעה לדיון.
טענות המבקשת
לטענת המבקשת, כתב התביעה מעולם לא נמסר לה ועל כן, לא ידעה על הדיון שהתקיים בעניינה במעמד המשיבה בלבד.
מנהל המבקשת טען בתצהירו, כי רק ביום 23.2.98 נודע לו לראשונה על הגשת התביעה, רק שהומצא לו
לביתו
פסק הדין, אשר צורף למכתבה של ב"כ המשיבה. לטענתו, במשרד ב"כ המשיבה היה ידוע היטב היכן מתגורר מנהל המבקשת, שכן, המציאו לביתו מסמכים עבור המבקשת, עוד בשנת 1997 ואף מסרו לו את פסק הדין, נשוא התיק הנ"ל.
ביטול פסק דין
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "
תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת: "
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".
על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין לפי תקנה זו, יש צורך בקיומם של שני תנאים:
"ראשית: מה הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו.
שנית: מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט?
השאלה השניה היא עיקר ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית"(י' זוסמן
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 738).
כאמור, טענה המבקשת, כי פסק הדין לא הומצא לה ועל כן, יש לבטל את פסק הדין, מחמת הצדק.
לטענת המשיבה, כתב התביעה וההזמנה לדין הודבקו על ידי שליח המסירה מטעם התובע על דלתה של הנתבעת ברחוב מדבר סיני 31 בירושלים, ביום 1.9.97 וזאת, לאחר ששליח המסירות ביקר בכתובתה של הנתבעת שלוש פעמים, אולם, לא נמצא איש במענה הרשום של הנתבעת.
תקנת 489 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:
"
שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק".
כמו כן, "
לגבי מסמך שנמסר על-ידי הדבקתו על הדלת ואשר לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על-ידי מאן-דהוא ולא הגיע לידי הנמען או בני-ביתו, בן - חורין בית-המשפט להורות כי הדבקתו לא תיחשב כמסירה..." (ע"א 427/61
דליהו נ' הדייקן מפעלי מתכת לחלקי חלוף
בע"מ ואח', פ"ד ט"ז (1) 624, 627).
בתגובתה של המשיבה לבקשה, צורף אישור המסירה, ללא תצהיר של שליח המסירה או תצהיר כלשהו המאמת את העובדה, כי כתב התביעה אכן הודבק על הדלת. שליח המסירה לא נחקר בעניין זה.
המשיבה ציינה בתגובתה, כי מעבר להמצאת אישור המסירה במשרדי המבקשת, אין חובה למסור כתבי בית דין למנהלים של חברה וזאת, במיוחד, לנוכח העובדה שלא נמסרה הודעה לרשם החברות או למשיבה על שינוי כתובת ולנוכח העובדה כי המבקשת ידעה על הכוונה להגיש נגדה תביעה, שכן, קיבלה טיוטת כתב תביעה מספר חודשים לפני, ביום 2.4.97.
בנסיבות אלה, ניתן לקבוע, כי המבקשת ידעה שהמשיבה מתעתדת להגיש כנגדה תביעה. בנוסף, היא לא דיווחה על שינוי כתובת משרדה.