פסק דין נזיקי למי שנפגעה כתוצאה מאונס

התובעת, צעירה בת 29, פנתה בהיותה בת 20 לטיפול רוחני אצל הנתבע שנהג לקיים בביתו מפגשים לשיפור המודעות העצמית בתשלום, תוך שהציג עצמו כמורה רוחני. לאחר כ- 5 שנים החל הנתבע לבצע בתובעת עבירות מין בטענה שמדובר בחלק מהטיפול הרוחני. בגין עבירות אלו הנתבע הורשע בתפ"ח בין השאר באינוס במרמה ומעשים מגונים (להלן: ההליך הפלילי (מספרו לא מצוין כדי להגן על פרטי התובעת). התובעת, שעקב מעשי הנתבע נותרה עם נכות פסיכיאטרית, מבקשת בתביעה שלפניי פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לה.

המקרה שלפניי הינו מקרה מייצג לתופעה חברתית חמורה במסגרתה אנשים המחזיקים בכוח או בסמכות כלפי צעירות, כגון: מטפלים, מעסיקים, מפקדים וכיו"ב, עושים בסמכותם שימוש ציני לצורך קבלת טובות הנאה מיניות מהצעירות התלויות בהם או הכפופות להם, תוך ניצול מעמדם, ויחסי האמון והתלות, המחלישים את יכולת הצעירות להתנגד ולגבש עמדה חופשית וצלולה לגבי המעשים המבוצעים בהן.

הנזק שנגרם לקורבנות עבירות אלו הוא עצום, הן לאור העובדה שהעבירות מבוצעות בדרך כלל בצעירות המצויות בשלב רגיש בחייהן הכרוך בתחושות בלבול וצורך ב'חיפוש עצמי', והן בשל העובדה שהמעשים מבוצעים במסווה של יחסי אמון ותלות על ידי מי שאמור היה להגן, לטפל, ולשמור עליהן. במקרה שבפניי נגרמה לתובעת, צעירה בתחילת דרכה, נכות פסיכיאטרית לצמיתות.

ההליך הפלילי, מטבע הדברים, אינו מפצה את הנפגעות על הנזק שנגרם להן עקב העבירות, גם אם במסגרתו הן זוכות לפיצוי מסוים. לאור זאת, קיימת מגמה הולכת וגוברת של פנייה להליך האזרחי לצורך פיצוי. במקביל, קיימת התפתחות בחקיקה האזרחית ובפסיקה המבטאת צורך ונכונות של מערכת המשפט לסייע לנפגעות ולהגן עליהן. דוגמא לכך הוא החוק  למניעת הטרדה מינית,    התשנ"ח-1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית), האוסר ביצוע שורה של עבירות מין והטרדה מינית במסגרת יחסי מרות, וקובע בגין ביצוע עבירות אלו אחריות פלילית ונזיקית. דוגמא נוספת

 למגמה זו ניתן לראות בהכרה של בתי המשפט בכך שהנזק של "פגיעה באוטונומיה" בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הינו נזק בר פיצוי בנסיבות של עבירות מין שבוצעו תוך ניצול יחסי מרות ותלות (ראו: ת"א (חיפה) 854/07 פלונית נ' אלמוני, לא פורסם).

מדובר בתופעה בעלת אופי מגדרי, הפוגעת בעיקר בנשים. התעלמות מכך תהיה בבחינת הצגה כוזבת של המציאות. נויה רימלט, כותבת על כך במאמרה "על משפט, פמיניזם ושינוי חברתי: החוק למניעת הטרדה מינית כמקרה לדוגמא" עיונים במשפט מגדר ופמיניזם (הוצאה לאור נבו, תשס"ז-2007), 985, בעמ' 990 (להלן: נויה רימלט), בהקשר לחוק למניעת הטרדה מינית:

"כל מקרי ההטרדה המינית שהגיעו לדיון בבתי המשפט השונים מאז חקיקת החוק ועד היום היו בעלי צביון מגדרי מובהק. רובם המכריע עסק בגברים בעלי מעמד שהטרידו נשים שהיו בעמדת חולשה, נחיתות או תלות בגברים אלה תוך שההטרדה מנציחה יחסי כוחות בלתי שוויוניים אלה...

בתי המשפט לא תמיד עומדים בפסיקתם  על ההקשר המגדרי של עבירות המין וההטרדה המינית במסגרת יחסי מרות, כפי שמציינת נויה רימלט במאמרה לעיל, בעמ' 990-991:

את החומרה המיוחדת שבתופעת ההטרדה המינית לא ייחס בית המשפט לעובדה שמדובר בתופעה שבה, כפי העולה בבירור מהפסיקה הרלוונטית, נפגעות נשים על ידי גברים באופן שיטתי...

נדבך משמעותי אחד של הפסיקה העכשווית, שנולדה בעקבות החוק למניעת הטרדה מינית וכחלק ממנו, מתבטא אפוא בהתעלמותם של בתי המשפט מן המציאות המגדרית המובהקת שנפרסת בפניהם במסגרת ההליכים המשפטיים השונים שהוליד החוק. במקום דיבור מפורש וישיר על זהותם המגדרית של המוטרדת ושל המוטרד, שעניינם מגיע תדיר לטיפול של בתי המשפט, אימץ בית המשפט רטוריקה ניטרלית כוזבת המציגה את הסיטואציה העובדתית וממשיגה אותה ככזו שכל עניינה הוא פגיעה מקרית ונטולת הקשר מגדרי של "אדם" אחד ב"אדם" אחר".

החקיקה האזרחית המטילה אחריות נזיקית על מבצע העבירות, השימוש הגובר בה והפסיקה שנולדה בעקבותיה, משרתים לא רק את האינטרס האישי של נפגעת ספציפית, אלא גם את האינטרס הציבורי שבמיגור התופעה. ואולם, מיגור התופעה יעשה לא רק על ידי הרתעה, אלא גם על ידי הכרה והבנה של מאפייני התופעה, ובעיקר הסבת תשומת הלב לכך שמדובר בתופעה במסגרתה נפגעות נשים על ידי גברים באופן שיטתי, תוך ניצול ציני של גברים עמדות כוח שונות בהן הם משמשים באופן המנציח את חולשתן לכאורה של הנשים.

1. העובדות שלעניין

התביעה שלפניי הוגשה כתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. במסגרתה, מבקשת כאמור התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה פיצויים בגין נזקה שנגרם עקב עבירות המין שביצע בה הנתבע, ובגינן הורשע בהליך פלילי.

הנתבע, יליד 1953, נהג לקיים בביתו מפגשים קבוצתיים ואישיים לשיפור המודעות העצמית, תוך שהציג עצמו כמורה רוחני בעל חיבור לתודעה האלוהית ולאנרגיה הקרויה "מהר באבא" מהודו.  בגין ההשתתפות במפגשים גבה הנתבע תשלום. הנתבע הורשע בהליך הפלילי בגין ביצוע עבירות מין בחמש מתלמידותיו-מטופלותיו, תוך שהוא גורם להן להאמין כי מעשיו מהווים חלק מהטיפול הרוחני שהוא מעניק להן.

התובעת, ילידת 1980, הינה אחת מחמש מתלוננות אשר עקב תלונתן הוגש כנגד הנתבע כתב האישום בהליך הפלילי. על פי האישום המתייחס לתובעת, הורשע הנתבע בעבירה של אינוס במרמה ובעבירה של מעשים מגונים, עבירות לפי סעיפים 345(א)(2) ו- 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והעונש שנגזר עליו הינו מאסר בפועל לתקופה של 5 שנים, שנתיים מאסר על תנאי, וכן פיצוי כספי לתובעת בסך 10,000 ש"ח.

2. אחריות הנתבע

התובעת טוענת כי העבירות בגינן הורשע הנתבע בהליך הפלילי מקימות כלפיה עוולות אזרחיות המזכות אותה בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב מעשיו. עוד טוענת התובעת כי היא זכאית לפיצוי מהנתבע בשל פגיעתו באוטונומיה שלה והפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הנתבע מכחיש מכל וכל את המעשים המיוחסים לו, לרבות עובדות כתב האישום המתוקן. עוד טוען הנתבע כי התובעת פיתתה אותו ולכל הפחות הסכימה למגע המיני עמו, ועל כן יש לקבוע רשלנות תורמת של התובעת. עוד טוען הנתבע כי לאחר שהתובעת קיבלה את סכום הפיצוי על סך 10,000 במסגרת ההליך הפלילי, היא מנועה מלתבוע ממנו סכום כסף נוסף, וזאת על פי דיני ההשתק והמניעות.

אחריות הנתבע הוכרעה בהליך הפלילי. מהות התביעה האזרחית הנגררת להרשעה בפלילים הינה הימנעות מניהול הליכים משפטיים מיותרים ובזבוז זמן שיפוטי לגבי עובדות שנקבעו בפסק דין חלוט. אני מאמצת, אם כן, את עובדות כתב האישום המתוקן וקובעת כי יש בהם כדי להקים אחריות של הנתבע כלפי התובעת בנזיקין.