א. רקע ההליך
האם זכאים הנתבעים לעשות שימוש בשם המסחרי "מזרח ומערב" במסגרת עיסוקם ביבוא מוצרים מן המזרח הרחוק ושיווקם בסיטונאות, או שמא הם מוגבלים לשימוש בשם זה לצורך מכירות קמעונאיות בלבד? זו השאלה הדורשת הכרעה במקרה זה.
1. תביעה למתן צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבעים לעשות שימוש במותג "מזרח ומערב" בתחום סיטונאות המזון ממזרח אסיה, וצו למתן חשבונות בנוגע לרווחים שהפיקו הנתבעים מן השימוש במותג הנ"ל בתחום זה. לטענת התובעת, הנתבעים עושים שימוש מפר ומטעה במוניטין שצברה התובעת במותג "מזרח ומערב" בתחום הסיטונאי, בניגוד להסכם שנכרת בין הצדדים, אשר במסגרתו נמכר לנתבעים המוניטין בשם "מזרח ומערב" בתחום הקמעונאי בלבד. יתר על כן, הנתבעים הפרו, ועל אף הכחשות נמרצות מצידם הם עודם מפרים, את סימנה המסחרי הרשום של התובעת.
בהקשר זה ראוי לציין כי התובעת הגישה תחילה תביעה נוספת, בגין הפרת סימנה המסחרי הרשום על ידי הנתבעים (ת.א. 15355-09-11). תביעה זו נמחקה על ידי ביום 16.1.12 נוכח הצהרת הנתבעים כי לא עשו בעבר, ואין בכוונתם לעשות בעתיד, שימוש בסימן המסחר של התובעת (ראה פסק הדין החלקי בעמ' 10 לפרוטוקול).אף על פי כן, בסיכומיה טוענתהתובעת כי הנתבעים ממשיכים לעשות שימוש בסימן המסחר שלה.
2. התובעת היא חברה פרטית שהוקמה בשנת 2000 על ידי עזרא כליף, העוסקת ביבוא של מוצרי מזון ממזרח אסיה ושיווקם ללקוחות עסקיים ומוסדיים (להלן: "כליף"). התובעת באה בנעליו של עסק שהקים כליף בשנות ה-60, לניהול חנות לממכר מוצרי מזון בשוק הכרמל בתל אביב. כליף הקים את החנות בשנת 1962, ובשנות ה-80, עם הצטרפותו של בנו, עודד, לעסק, החלו השניים להתמקד במכירת מוצרי מזון לעובדים זרים החיים בישראל (סעיפים 1-2 לתצהיר כליף; סעיפים 2-3 לתצהיר עודד).
בשנת 1994 הרחיבו כליף ועודד את פעילותם, ופתחו חנות קמעונאית גדולה בשוק הכרמל, בסמוך לחנות אותה פתח כליף בשנות ה-60. החנות נשאה את השם "מזרח ומערב", אותו הגה עודד, ומכרה מוצרי מזון מרחבי העולם כולו ללקוחות פרטיים (החנות תכונה להלן: " החנות" או " העסק"; סעיף 3 לתצהיר כליף; סעיפים 4-5 לתצהיר עודד).בשנת 2000, כאמור, הקים כליף את התובעת, ובשנת 2006 העביר את מניותיו בתובעת לבנו, עודד (סעיפים 27-28 לתצהיר עודד ונספחים 3-4 לתצהיר).
בשנת 2004 הגישה התובעת בקשה לרישום סימן מסחר המעוצב בצורת עיגול אדום, שבחלקו העליון השם "מזרח ומערב", תחתיו שתי מילים ביפנית שמשמעותן "מזרח" ו"מערב", ובחלקו התחתון המילים East & West (נספח 9 לתצהיר עודד). בתעודת סימן המסחר, אשר נרשם בתחילת שנת 2006, צויין כי רישום הסימן לא יתן זכות לשימוש ייחודי במילים מזרח, מערב, East ו-West, אלא בהרכב הסימן בלבד.
3. נתבעות 1-2 הן חברות בשליטת ובניהול נתבעים 3-4, העוסקות אף הן ביבוא ושיווק של מוצרי מזון מן המזרח הרחוק. נתבעת 1 הוקמה על ידי נתבעים 3-4 (להלן: " גבע" ו" מטלון") בשנת 1997, לצורך רכישת העסק מכליף. נתבעת 2 הוקמה על ידי גבע ומטלון בשנת 2005, נוכח כוונתם של השניים להרחיב את פעילותם בתחום הסיטונאי. בין נתבעות 1 ו-2 קיימת חלוקת עבודה באופן שנתבעת 1 עוסקת בעיקר בייבוא המוצרים ושיווקם במגזר הסיטונאי, ואילו נתבעת 2 מפעילה רשת חנויותהנושאת את השם "מזרח ומערב" (סעיפים 1-6 ונספח 6 - דו"ח רשם החברות - לתצהירגבע).נתבעים 1-4 יכונו להלן, למען הנוחות: " הנתבעים", למעט באותם מקרים בהם יש חשיבות להבחנה בין הנתבעים השונים.
4. עד שנת 1997 ניהלו כליף ועודד את העסק מן החנות שבשוק הכרמל. באותה עת שימש גבע סוכן מכירות של העסק. בשנת 1997 החליטו כליף ועודד למקד את פעילותם בתחום הסיטונאי, והציעו לגבע לרכוש מהם את העסק. בין הצדדים התנהל מו"מ אשר בסיומו נחתמו, ביום 10.12.97, שני הסכמים (סעיפים 8-13 ונספח 2 לתצהיר עודד). הסכם אחד הינו הסכם לשכירת החנות, על ציודה, למשך 8 שנים. הסכם השכירות נחתם בין נתבעת 1 לבין שלומית כליף, רעייתו של כליף, שהיא בעלת הנכס בו שכנה החנות. ההסכם השני, למכירת הפעילות העסקית של המוכר, כפי שהוגדרה בהסכם, נחתם בין כליף לבין נתבעים 1, 3 ו-4 והוא ההסכם המצוי במוקד המחלוקת בין הצדדים כעת (להלן: " ההסכם").
יוער כי בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי אין להם כל יריבות עם התובעת, אשר איננה צד להסכם. בסיכומיהם חזרו בהם הנתבעים מטענה זו, וטוב עשו. לפיכך אין עוד מקום לדון בטענת חוסר היריבות. התובעת הוקמה על ידי כליף על מנת לבוא בנעליו של העסק אותו ניהל קודם לכן, ובהעדר מגבלה על כך בהסכם, כליף היה רשאי להמחות את זכויותיו וחובותיו כלפי הנתבעים לתובעת (המגבלה היחידה על העברת זכויות מצויה בסעיף 9 להסכם, והיא חלה על הקונה בלבד). לפיכך, כל זכות שהיתה נתונה על פי ההסכם לכליף, יש לראותה כאילו היא זכותה של התובעת לצורך הליך זה.
5. בהתאם להסכם, רכשו הנתבעים מכליף את פעילותו העסקית "בתחום", לרבות המוניטין והמלאי. " התחום" הוגדר בסעיף 1 להסכם כ" מכירה לשוק הקמעונאי של מוצרי מזון מיובאים מהמזרח הרחוק". בהתאם, הוגדר גם ה"מוניטין" כ-" מוניטין שנצבר בידי המוכר בתחום ובשם 'מזרח ומערב' השייך למוכר והמתייחס לפעילותו בתחום" [ההדגשות שלי - ד.א.]. תמורת הנכסים הנמכרים, למעט המלאי (דהיינו, עבור המוניטין כהגדרתו לעיל), היה על הנתבעים לשלםלכליף סך בשקלים השווה ל-108,000 דולר, בתשלומים חודשיים שנפרסו על פני תקופה של שש שנים, החלמיום 1.2.98 (סעיפים 7.1-7.2 להסכם).בפועל, סיימו הנתבעים לפרוע את התשלומים כבר ביום 18.4.01(ראה אישורו של כליף, נספח 4 לתצהירי הנתבעים).
6. בשנים הראשונות לאחר חתימת ההסכם, ובהתאם לאמור בו, עסקו הנתבעים בעיקר בהפעלת החנות, וכן בשיווק והפצה בסיטונאות של מוצרים מיובאים מן הפיליפינים, תחת השם המסחרי TASTE OF ASIA. באותה עת, כאמור, טרם הוקמה נתבעת 2 ובין הצדדים שררו יחסים עסקיים תקינים. אולם, במועד כלשהו לאחר שסיימו לפרוע את התשלומים לפי ההסכם, הרחיבו הנתבעים את פעילותם בתחום הסיטונאי למוצרים המיובאים מן המזרח הרחוק בכלל, ולא רק מן הפיליפינים, והכל תוך שימוש בשם "מזרח ומערב" (סעיפים 4-5 לתצהיר גבע). לגישתם, מרגע שסיימו לפרוע את התשלומים לפי ההסכם, הם היו חופשיים להרחיב את פעילותם לתחום הסיטונאי, תוך שימוש בשם "מזרח ומערב"
לטענת הנתבעים, זכותם לעשות שימוש ללא הגבלה בשם "מזרח ומערב" מעוגנת בסעיף 6.3 להסכם, הקובע:
" החל מהיום הקובע [1.2.98 - ד.א.] ועד למועד בו שילם הקונה את מלוא התמורה כאמור בסעיף 7 להלן, מתחייב הקונה, בעצמו או מי מטעמו ו/או גוף משפטי שהמוכר קשור בו, שלא לפתוח לעסוק בתחום השיווק ו/או מכירת מוצרי מזון מהמזרח הרחוק לסיטונאים ו/או להתחרות במישרין או בעקיפין במוכר בענף שיווק ו/או מכירת מוצרי המזון מהמזרח הרחוק לסיטונאים (פרט למוצרים מהפיליפינים)".
העובדה שגם לצורך פעילותם הסיטונאית עשו הנתבעים שימוש בשם "מזרח ומערב" היא שקוממה עליהם את התובעת, והביאה בסופו של דבר להגשת התביעה שלפני.
7. לטענת התובעת, היא לא מכרה לנתבעים, ולא התכוונה למכור להם, את הזכות לעשות שימוש בשם "מזרח ומערב" בתחום הסיטונאי. התובעת מדגישה כי טרונייתה איננה כנגד עצם פעילותם של הנתבעים בתחום הסיטונאי, אלא רק על כך שהנתבעים פועלים בתחום זה תוך שימוש בשם "מזרח ומערב" ובמוניטין שנצבר לשם זה בתחום הסיטונאי, בעקבות מאמציה והשקעתה של התובעת.
התובעת מציינת כי לאחר חתימת ההסכם עם הנתבעים, ובהתאם לאמור בו, חדל העסק המשפחתי מכל עיסוק בתחום הקמעונאי, והקדיש את מאמציו לפיתוח התחום הסיטונאי. בעסק שנוהל על ידי כליף, ולאחר מכן ע"י התובעת שבאה בנעליו, הושקעו מאמצים וממון רבים על מנת לבנות את המוניטין של השם "מזרח ומערב" בתחום הסיטונאי, והוא נחל הצלחה. הודות להשקעתם, הפך השם "מזרח ומערב" להיות סימן מוכר היטב בקרב העוסקים בענף המזון בכלל, ובקרב העוסקים במטבח האסיאתי בפרט. עובדה זו באה לידי ביטוי גם בהיקפי המכירות ההולכים וגדלים של התובעת.
עוד טענה התובעת כי החל משנת 2006 עושים הנתבעים שימוש בשם "מזרח ומערב" בתחום הסיטונאי, בניגוד למוסכם. יתר על כן, הנתבעים עשו שימוש בסימן מסחר הדומה דמיון מטעה לסימניה המסחריים של התובעת ואף ניסו לרשום אותו על שמם. ניסיונותיהם של הנתבעים לרשום את הסימן נדחו על ידי רשם סימני המסחר. הנתבעים אף עשו שימוש, באחת מרשתות השיווק, בשילוט הכולל את סימנה המסחרי של התובעת, על מנת לפרסם מוצרים המיובאים על ידם. רק לאחר פנייתה של התובעת הסירו הנתבעים את השילוט, אך החליפו אותו בשילוט מטעה אחר.
התנהגותם של הנתבעים כמתואר לעיל מהווה, לטענת התובעת, הפרה של ההסכם ושל חובת תום הלב בקיומו; גניבת עין; הפרת סימן מסחר; עשיית עושר ולא במשפט; תיאור כוזב; רשלנות; הפרת חובה חקוקה; התערבות לא הוגנת. בסיכומיה זנחה התובעת את מרבית העילות הנ"ל, ומיקדה את טענותיה בהפרת ההסכם ובעוולת גניבת עין.