פסק-דין חלקי בתיק א 32968/05

התובע, יליד 1975, עותר לפצות בגין נזקי גוף שנגרמו לו באירוע מיום 23.4.04 עת החליף, לטענתו, את גלגל המשאית ונגרם לו נזק לגב.

התביעה הוגשה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

הנתבעת כפרה בנסיבות האירוע, בחבותה לפיצוי התובע, בתחולת החוק ובשיעור הנזק שהוא תוצאתו. הנתבעת אישרה כיסוי ביטוחי בכפוף לאישור משרד הרישוי (פרוטוקול מיום 11.1.07).

לבקשת הצדדים פוצל הדיון, ותחילה תידון שאלת נסיבות האירוע ושאלת תחולת החוק והחבות לפיו.

מטעם התובע העידו התובע בעצמו, מר דוד גל אתגר סוכן הביטוח, הגב' שירי רביבו אשתו של התובע, ומר שבו עובדיה. כן הוגשו מסמכים.

מטעם הנתבעת העידו ד"ר מסרי ביחס למסמכים רפואיים שערך לתובע, ד"ר פרידל גרי שביקר את התובע במסגרת ביקור רופא, וד"ר רפופורט רופא המשפחה של התובע. כן הוגשו הקלטות ותימלוליהן, ומסמכים.

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי, והצריכות לענייננו:

1. ביום 23.4.04 נסע התובע, נהג משאית בטון, במשאיתו. התובע היה בדרכו מאתר הבנייה אל המפעל ועצר בבני ברק על מנת לקנות חלות לשבת. כשחזר למשאית גילה תקר בגלגל הקידמי, פרק את הגלגל, הרכיב את הגלגל החלופי, וכשהחזיר את מתקן הגלגל החלופי חש בגבו. וכדבריו:

"יום שישי לאחר שסיימתי את העבודה באתר הבנייה, נשאר לי בטון במשאית, חזרתי מהאתר בדרך למפעל, עצרתי בדרך על מנת לקנות חלות לשבת, ברגע שחזרתי למשאית היה פנצ'ר במשאית גלגל קדמי. פרקתי את הגלגל, הוצאתי את הגלגל ספר הרכבתי אותו על המשאית, כאשר החזרתי את מתקן הגלגל ספר, כשהרמתי אותו כנראה עשיתי תזוזה לא נכונה הרגשתי נקישה כזאת, מאז התחילו לי כאבי גב." (עמ' 6 לפרוטוקול).

2. התובע שב לביתו, סובל מכאבים, והאמין שכאביו יחלפו במהלך השבת ( "חשבתי שבתוך השבת זה יעבור" בעמ' 10 ו- 11 לפרוטוקול). משחש שכאביו לא חולפים, פנתה אישתו ביום א' לקופת החולים על מנת לקבוע תור לבדיקתו אצל אורטופד (עמ' 11 לפרוטוקול), נענתה שהאורטופד מקבל פעם בשבוע בימי ראשון, וקבעה תור ליום ראשון שלאחריו, ה- 2.5.04.
3. ביום 2.5.04, ומשעברו 9 ימים ממועד האירוע, נבדק התובע לראשונה (עדות ד"ר מסרי בהתאם למסמכי התיק הרפואי נ/2, בעמ' 30 לפרוטוקול). במסמך הרפואי מיום 2.5.04 נרשם בתלונות החולה "כאבי גב תחתון כחודש לאחר שהרים כבד", לאחריו נערך רישום ב- 16.5.04 (ביקור חוזר לאחר צילום), ולאחריו רישום מ- 18.7.04 ובו נרשם בתלונות "... לפני 3 חודשים שהחלו כאבים הרים כבד בהתקף הנוכחי ללא חבלה." (ר' נ/2).
4. לאחר תקופה של כחודשיים - שלושה, בהם סבל התובע מכאבים ונמנע מעבודה, פנתה אשת התובע לסוכן הביטוח טלפונית (עמ' 25 לפרוטוקול) על מנת לברר זכאותו לפיצוי בהתאם לפוליסת ביטוח החיים ואבדן כושר שבבעלותו. סוכן הביטוח ביקש שימציאו לו מסמכים רלבנטיים וטיפל בתביעה שבהתאם לפוליסה זו (עדות סוכן הביטוח בעמ' 22 לפרוטוקול ומכתב חברת "הפניקס" מיום 2.6.04 סומן נ/5).  סוכן הביטוח המליץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי (עדות אשת התובע בעמ' 25 לפרוטוקול), וייעוץ זה קיבלו לראשונה בספטמבר 2004, שאז התברר לתובע ואישתו כי בתאונת דרכים עסקינן (עדות התובע בעמ' 19 לפרוטוקול).
5. התובע פנה למל"ל להכרה באירוע כתאונת עבודה, תביעתו נדחתה בשל התרחשות האירוע בעת שעצר לעריכת סידורים (קניית חלות) (ר' אסופת מסמכי מל"ל - נ/4, ועדות התובע בעמ' 20 לפרוטוקול).

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובע בסיכומיו טוען שיש לקבל גרסתו לעצם קרות האירוע ונסיבותיו וכי עמד בנטל ההוכחה בדבר התרחשות כאמור. לטענתו, גרסתו היתה עקבית ואחידה, וגם בהיות עדותו עדות יחידה של בעל דין, יכול בית המשפט להכריע על פיה בין היתר משמצא סיוע בחומר הראיות. נטען כי אי דיוקים ו/או סתירות לא-מהותיות, ככל שהן קיימות בעדות התובע, אין בהן כדי לפגוע באמינותו, כי טבעי שבחלוף השנים זכרונו של אדם מטשטש, וכי התובע העיד על עצמו שהוא בעל זיכרון קצר-טווח. נטען, כי התובע דבק בגרסתו מספר רב של פעמים ויש בכך כדי לשמש סיוע לעדותו - זאת ביחס לנסיבות שתיאר לאישתו ביום האירוע; ביחס לעדות עובדיה שבו, שזומן על ידי הנתבעת ועדותו היתה עקבית ואמינה, וזכר שהתובע אמר לו שהחליף צמיג וכתוצאה מכך הוא מכופף; ביחס לגרסתו בפני סוכן הביטוח, אליו פנה להפעלת פוליסה לביטוח חיים ושבאותו מועד לא היה בעל אינטרס ממשי לתאר את האירוע בצורה זו או אחרת.

עוד נטען, שהתובע לא היה מיוצג ע"י עו"ד עד לחודש דצמבר 2004 (הגם שמסמכי ייפוי הכח נחתמו בספטמבר 2004), ולפני מועד זה ובנסיבות התאונה אין לצפות מהתובע או אדם שאינו בקיא ברזי המשפט לסבור כי הוא נפגע בתאונת דרכים. בהתאם, הימנעות התובע מלדווח על האירוע למשטרת ישראל או לרופאים המטפלים הינה סבירה.

נטען, שהרישום בתיק הרפואי תומך בגרסת התובע: ברישום הסמוך לאירוע מצוין שהתובע נפגע בגבו כתוצאה מהרמת חפץ כבד, תיאור המהווה ככל הנראה תמצית דבריו לרופא. נטען, שמעדות הרופאים המטפלים ניכר כי אין כל חשיבות מבחינה רפואית לרישום מדוייק של נסיבות האירוע בו נפגע התובע, וברור שהתובע נפגע כתוצאה מהרמת חפץ כבד כלשהו שזהותו ונסיבות הרמתו אינן חשובות לרופאים המטפלים. עוד נטען, כי רישום האירוע כתאונת דרכים או תאונת עבודה נעשה לדברי המטופל, אך לא ניתן לצפות מהרופאים המטפלים להגיע למסקנה כי האירוע נכנס בגדר תאונת דרכים, ואף התובע לא ידע זאת באותה תקופה.

התובע בסיכומיו דוחה את גרסת הנתבעת לפיה נפגע באירוע אחר, ככל הנראה מהרמת ארגז בתחילת חודש אפריל באותה שנה. לטענתו, הרישום מיום 2.5.04 ובו נרשם ע"י ד"ר מסרי שנפגע לפני כחודש הינו ניסוח של הרופא, כי נפגע בחודש שקדם לקבלת הטיפול וכי הרישום לפיו התובע נוטל משככי כאבים מזה כשבוע מתיישב עם מועד התאונה כפי גרסתו של התובע. לתמיכה נוספת מפנה התובע בסיכומיו לדיסקות הטכוגרף של המשאית, המתעדות את מהירות וזמן נסיעת המשאית מידי יום ביומו, ולפיהן התובע המשיך בעבודתו כנהג משאית עד ליום האירוע כגרסתו, ולא החסיר ימי עבודה לפני כן, כפי שניתן היה להניח לו האירוע היה מתרחש בתחילת אפריל.

באשר לתימלול הקלטת ילדי התובע הקטינים נטען כי אין לייחס לה כל משקל ראייתי לאור גילם הרך (הקטין כבן 4 והקטינה כבת 6 שנים ומחצה), נסיבות חקירתם (במחטף וללא קבלת אישור מהאפוטרופוס) ולאור עריכת החקירה למעלה משנתיים לאחר התאונה. נטען, כי גם אם התרחשו אירועים כגון הרמת ארגז הרי שהיה זה שולי וחסר חשיבות, ובהעדר עדות למועד המדוייק בו התרחש אירוע הארגז ותוצאותיו, עדות זו חסרת נפקות כלשהי. כך ביחס לאירוע של נפילה מאופניים אשר התרחש בשנת 2005 שצויין ע"י הקטינה.