עובדות שאינן במחלוקת
:
1. ביום 12.6.03, בשעות הבוקר, נסע רכב התובעת, ניידת משטרה נהוגה בידי השוטר יהודה מלול (להלן -
מלול), בשדרות טוביהו בבאר שבע. מלול נסע בנתיב השמאלי, הגיע לצומת מרומזר כשהמופע ברמזור אדום. לפניו עמדה מונית, שהיתה נהוגה בידי מר ג'קי שווקה (להלן -
שווקה). לאחר מכן הגיע כלי הרכב של הנתבעת 1, הגב' טלי מורנו (להלן -
מורנו), נהוג על ידה. מורנו לא הצליחה לבלום ורכבה התנגש ברכב המשטרתי, שנהדף על המונית של שווקה.
לכלי הרכב המשטרתי נגרמו נזקים, הנתבעים בחלקם בתיק זה. הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח, שילמה לתובעת 10,080 ש"ח כ"סכום שאינו שנוי במחלוקת", בגין נזקי התאונה.
המחלוקות
:
2. שתי מחלוקות בתיק שבפני: הראשונה מתייחסת לאחריות לתאונה. טוענות הנתבעות, כי במקום התאונה היה כתם שמן על הכביש, אשר גרם להחלקת רכב הנתבעת ומנע ממנה לבלום כראוי. מכאן שהתאונה התרחשה בשל גורם שאינו תלוי בנתבעות ואין להן כל אשמה או אחריות לתאונה.
המחלוקת השניה מתייחסת לסכום ששולם כבר על ידי הנתבעות: טוענות הנתבעות, כי הסכום שולם בטעות, על ידי פקידה שסברה כי האחריות לתאונה ולתוצאותיה רובצת לפתחה של המבוטחת (הנתבעת 1). לפיכך הוגשה תביעה שכנגד בדרישה להשבת הסכום. התובעת טוענת, כי הנתבעת 2 לא יכולה לחזור בה מהסכם הפשרה שנחתם ובוצע, והיא מושתקת מלהעלות את טענת הטעות (להלן - המחלוקת השניה). לא זו בלבד שהיא מושתקת, טוענת התובעת/הנתבעת שכנגד, אלא שיש לראות בעצם התשלום גם הודאה באחריות, ולכן באה על פתרונה גם המחלוקת הראשונה, לענין האחריות לתאונה.
הסכמה דיונית
:
3. הוסכם בדיון, כי אדון תחילה בשאלת האחריות לתאונה ואכריע בה, שהרי אם אמצא שהנתבעת 1 אחראית לתאונה, יתייתר ממילא הצורך לדון במחלוקת השניה, והתביעה שכנגד תדחה מאליה. אם אקבע שהאחריות לתאונה אינה מוטלת על הנתבעות, יטענו הצדדים לענין המחלוקת השניה.
דיון
:
4. כבר בתחילת הדיון בפני הודעתי לצדדים, כי אינני מקבלת את טענת התובעת, לפיה עצם תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת על ידי הנתבעת - מהווה הודאה באחריות, המייתרת את הצורך לדון בשאלת האחריות בתיק שבפני. מאחר שלא נימקתי עמדתי באותו מועד, אעשה כן בקצרה עתה:
על מסמך ה"קבלה וכתב שחרור" שהוציאה הנתבעת 2, עליו חתמה "ענבל חברה לביטוח" מטעם התובעת, כתוב במפורש כי התשלום "
אינו מהווה הודאה באחריות כלשהיא של המשלמים...".
השיקולים שבגללם בוחר צד להתפשר בתיק, הם רבים ומגוונים. יש בפשרה משום קניית סיכון, יש בה כדי לענות על אי ודאות עובדתית או משפטית, יש בה כדי להרוויח זמן, שעשוי להיות קריטי למי מהצדדים באותו מקרה, יש בה כדי לתת מענה לצורך של צד הקשור בהליך אחר, או במחלוקת בזירה אחרת, ועוד.
אין צורך להכביר מילים על חשיבותו של מוסד הפשרה (ראה: ע"א 2495/95
בן לולו נ' אטרש ואח', פ"ד נא (1) 577, 590- 592; רע"א 7817/99
אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופ"ח מכבי, פ"ד נז (3) 49, 60; ע"א 226/87
זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג (1) 714, 719). הסכם הפשרה (כתב השחרור) במקרה זה, כולל הצהרה מפורשת, כי אין בתשלום משום הודאה באחריות. קביעה, כי למרות האמור בהסכם - עצם ההתקשרות בו בכל זאת
מהווה הודאה באחריות, עשויה לפגוע קשות במוסד זה, שהינו - כדברי כב' הש' בך בענין
זועבי הנ"ל - "נשמת אפה של חברת ביטוח". זאת, מאחר שאיש לא יהיה נכון עוד להתפשר, ולו בסכומים קטנים, בטרם יבדוק היטב את אחריותו, שמא יתפס כמי שהודה ובעתיד יהיה חשוף לסיכון נוסף, לו אינו מודע בשלב זה.
לפיכך דחיתי, כאמור, את טענת התובעת כי עצם התשלום על ידי הנתבעת מהווה הודאה באחריות, ויש מקום, לפיכך לדון בשאלת האחריות לתאונה דנן.
טענות התובעת
:
5. התובעת טענה (אמנם בלשון רפה), כי לא הוכח קיומו של כתם שמן על הכביש, אך טענתה העיקרית היא שגם אם היה כתם כזה - הנתבעת 1 התרשלה בנהיגתה ואלמלא רשלנות זו, ניתן היה למנוע את החלקת כלי רכבה או לפחות את הפגיעה בכלי רכב התובעת. הא ראיה, טוענת התובעת, כי גם מלול וגם שווקה, וגם רכב נוסף שהיה לפני שווקה ברמזור - נסעו באותו נתיב, חלפו על פני הכתם ולא החליקו. לדברי התובעת, מורנו לא נהגה כנהג סביר, שכן ראתה את הכתם, על פי עדותה, עוד לפני התאונה, ולמרות שלא ידעה מה טיבו, בחרה להכנס לתוכו, לא האטה מהירות נסיעתה והחלה לבלום רק לאחר מכן.
טענות הנתבעות
:
6. לטענת הנתבעות, קיומו של כתם שמן על הכביש הוכח. הנהגת הנתבעת החלה לבלום עוד לפני הגעתה לצומת והיתה בנסיעה איטית כשהגיעה לכתם, גם אז בלמה אך איבדה שליטה בשל כתם השמן, ולכן לא הצליחה לעצור. לפיכך לא היתה כל רשלנות מצידה והיא לא יכלה למנוע את התאונה, ולכן אין להטיל עליה כל אחריות לתאונה.
דיון והכרעה
: