פסק דין חדשני של בית הדין הארצי בעניין תובענה ייצוגית ביחס לקבוצת עובדים חלשה

הנשיא סטפן אדלר

    עניינו העיקרי של ערעור זה הוא בקשת העובד, כי תביעתו תנוהל כתובענה ייצוגית.

     חברה, אשר עיקר עיסוקה בחלוקת עיתונים לבתיהם של מנויים, הציבה לעובדיה דרישה מוקדמת, כי העובדים יהיו בעלי רכב ממונע עמו יתייצבו לעבודה. החברה שילמה לעובדים שכר נמוך יחסית, הנושק לשכר המינימום. העובד תבע את החברה על צורת העסקה זו, בטענו כי בנסיבות אלה, השימוש ברכב פרטי במהלך העבודה ולצרכי העבודה עומד בניגוד להוראות חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן: חוק שכר מינימום). מאחר שלטענתו המדובר בשיטת העסקה נפסדת, הרווחת בחברה ונוגעת לכל העובדים, הוגשה על ידו, בד בבד עם כתב התביעה, גם בקשה לאישור ניהולה של התובענה כייצוגית.   

   בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר ונציגי הציבור גב' חיה בלומל ומר יאיר מרצקי; בש"א 1802/06 עב 1497/06), קיבל את טענת העובד כי במקרה זה אין די בתשלום הוצאות נסיעה על פי צו ההרחבה. זאת, משום שהצו אינו נוגע למצב דברים בו עובד עושה שימוש ברכבו הפרטי במהלך העבודה ולצרכי העבודה. יחד עם זאת, דחה בית הדין האזורי את בקשת העובד לאשר את ניהולה של התובענה כתובענה ייצוגית, מן הטעם שקיים שוני בין העובדים בקבוצה הרלוונטית .

   מכאן הערעור שלפנינו, שהוגש על ידי העובד, ועניינו בשתי סוגיות עקרוניות אלה: (א) חובות וזכויות עובד ומעסיק במקרה בו נעשה שימוש בקניינו הפרטי של העובד לצרכי העבודה ולפי דרישת המעסיק, בעיקר במקרה בו השכר המשולם לעובד הוא נמוך וגובל בשכר מינימום; (ב) אפשרות השימוש במכשיר הדיוני של תובענה ייצוגית, במפעל לא מאורגן, ובהקשר לטענת המעסיק בעניין שונות בין העובדים בקבוצת העובדים הרלוונטית .

העובדות הצריכות לענייננו

כפי שנקבעו בשלב זה על ידי בית הדין האזורי

2.      חברת גל-מעיתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ (להלן: החברה) הינה חברה אשר עיקר עיסוקה בחלוקת עיתון "מעריב" וכתבי עת מבית מעריב, לבתיהם של מנויים. מר ארז אפרים (להלן: העובד) עבד בחברה כמחלק עיתונים בתקופה שבין 20.5.2003 - 8.7.2003.

     מהנתונים שהוגשו לבית הדין עולה, כי שכרו של העובד היה נמוך יחסית, וקרוב לשכר מינימום. הצדדים נחלקו בשאלה האם השכר הגיע לגובהו של שכר מינימום או לא, כשבפני בית הדין הובאו ראיות שונות בנושא, בהתייחס למשך העבודה מבחינת שעות ולתשלומים ששולמו לעובד ברכיב "משכורת" וברכיבים נוספים המופיעים בתלוש השכר.   

     נגד החברה נוהלו שתי חקירות על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: משרד התמ"ת), בגין עבירות מנהליות לפי חוק שכר מינימום. החקירה האחת, נסגרה מחוסר הוכחות (החלטה מיום 1.2.2004). החקירה השנייה, נוהלה בגין הפרת חוק שכר מינימום בעניינו של העובד-המערער בפנינו והסתיימה בהטלת קנס מנהלי על החברה (החלטה מיום 12.12.2005).

3.      מחומר הראיות שהובא בפנינו עולה, כי העובדים נדרשו להיות בעלי רכב, שבאמצעותו תבוצע העבודה. כך, למשל, מצוין במודעת דרושים שפורסמה בעיתון מעריב:

"דרושים

מחלק/ים לחלוקת עיתונים למנויים בשעות הבוקר

המוקדמות. רכב / קטנוע חובה.

     חוקר פרטי מורשה שהופעל על ידי בא-כוחו של העובד יצר קשר עם החברה באמצעות מספר הטלפון שצוין במודעת הדרושים. במענה לשיחתו הוא זומן למשרדי החברה, שם פגש בגב' ברם, עובדת החברה שערכה לו ראיון קבלה לעבודה, והסבירה לו על תנאי ההעסקה. החוקר הפרטי הצהיר כי:

"10.1 המודעה שעל פיה יצרתי קשר עם החברה ציינה מפורשות ' רכב/קטנוע חובה'.

10.2 הראיון ושאלותיי לגב' ברם לא היו לגבי קו חלוקה ספציפי וניתן לי מידע כללי.

10.3 הובהר לי ע"י גב' ברם במהלך השיחה כי החלוקה מבוצעת רק באמצעות רכב.

10.4 הובהר לי ע"י הגב' ברם כי סוג הרכב... אינו משנה...